משבר בזוגיות ילד ראשון
מה יכול להוביל למשבר בזוגיות בעקבות הלידה?
היחסים בזוגיות הם תהליך דינאמי ומשתנה. אתם לא אותם אנשים שהייתם כשהכרתם. גם היחסים עברו שינוי בלי ששמתם לב, מההיכרות ועד היום. כל עוד הייתם זוג ללא ילדים, הזוגיות נוצרה סביב היחסים ביניכם. חלק מהמערכת הזוגית היא תוצר של המסורות מבית ההורים, מהקשרים החברתיים שלכם ומהערכים ומהעמדות האישיות. מתחילת ההיריון, נכנס גורם שלישי לזוגיות. במהלך ההיריון הוא נהיה מוחשי יותר ויותר ולאחר הלידה, משתנה לחלוטין המאזן שעליו הושתתה מערכת היחסים הזוגית.
על פניו, המסרים החברתיים והתרבותיים מלמדים שהלידה והמשמעות הגלויה שלה היא "ילדים זה שמחה". פשוט, חלק מהחיים, אצל כולם זה ככה ועוד ועוד. בפועל, אצל הרוב המכריע של הזוגות, לא נעשית הכנה רגשית לקראת התהליך של כניסת הגורם השלישי לזוגיות. זהו תהליך שהוא לנצח ואינו ניתן לשינוי. ההיריון והלידה מביאים איתם מחויבות לילד הראשון לכל החיים. כמה שיעורים, אם בכלל, מוקדשים לכך במערכת החינוך ובאוניברסיטה? השינוי הוא טוטאלי והחברה אינה עוזרת לכם להתכונן לחלקים הקשים והמתסכלים שהם חלק בלתי נפרד מהשינוי. לכן, הרבה זוגות חווים משבר בזוגיות כשמגיע הילד הראשון.
הזוגיות וההורות נתפסים בחברה כיחידה אחת, עם תפקידים ברורים, תלויי תרבות. בפועל, פגשתי זוגות רבים שהמפגש עם ההיריון ועם הלידה, גרם לתהליכים של ערעור המערכת הזוגית. זאת כאמור, כשבני הזוג כלל לא השקיעו את מירב המשאבים הרגשיים שלהם להתעמק בזוגיות. למשל לשאול שאלות מה יכול לקרות לאחר הלידה? מה יהיה אם לא נהיה הורים מושלמים? איך נחלק בינינו את התפקידים? של מי האחריות הכלכלית? מי יקום בלילה? איך נשמור על היחסים? איך נתמודד עם אדם נוסף שיכנס בינינו? אלו שאלות קשות ומורכבות שבשביל להתמודד איתן, נדרש מאמץ רב ונדרשת עבודה קשה.
למה הכוונה? דבר ראשון, באופן לא מודע רק להעלות ספקות וקשיים סביב הציפייה החברתית ש"ילדים זה שמחה" ולהודות שאולי יהיו גם עצב, תסכול, ייאוש חוסר אונים ובושה זו קריאת תיגר על הציפייה החברתית. לכן, זוגות רבים נקלעים למשבר בזוגיות סביב הילד הראשון בגלל שהם כזוג, לא העלו ביניהם את הפחדים, את החששות, את החלקים המאיימים על המסרים של המשפחות ושל החברים. בסופו של דבר, בני הזוג צריכים לנהל בעצמם את הסיטואציות שנוצרות סביב הלידה והשינוי שהזוגיות עוברת בבת אחת מזוג לזוג פלוס אדם נוסף. בבת אחת, לאחר הלידה משתנים סדרי העדיפויות והחוזה הזוגי כפי שהיה, אינו תקף ויש צורך לשבת ולערוך חוזה חדש, מה שבפועל לא קורה.
איך להתאים את היחסים הזוגיים לאחר הלידה?
אולי הדבר החשוב והבסיסי ביותר, הוא לתת תוקף לכך שהיחסים שהיו, אינם עוד. במילים אחרות, מתוקף הכניסה של תינוק או תינוקת למערכת הזוגית, היחסים שהיו טרם הלידה, השתנו. סדרי העדיפויות האישיים עוברים מיד תהליכי שינוי, מאחר וצריך לטפל 24/7 ברך הנולד. זהו שינוי אדיר, שללא הכנה שלכם לקראתו, סיכוי גדול שתיכנסו למשבר ביחסים ביניכם. ככל שמסתכלים לעומק על השינוי בפועל, כך ניתן לגלות כמה מעט, אם בכלל יש לכם פניות לדבר על השינוי לאחר הלידה. בנוסף, כל אחד מכם עובר תהליך אישי, פרטי ושונה. חלק מהקושי, הוא שהשינוי ביחסים אינו בהכרח מודע ואתם מנסים להיאחז ביחסים שהיו ואינם, ולא ביחסים החדשים.
סביר להניח, שתרגישו את המשבר מחריף והולך ככל שעובר הזמן. אתם צוברים מתח, כעס, תסכול, אכזבה, חוסר ביטחון ועוד. פגשתי זוגות רבים, שמערכת התמיכה המיידית שהיא בן/בת הזוג נשמטת. בזמן משבר, קשה לפתוח את הקשיים מול מושא הקושי, בן/בת הזוג. אחד המאפיינים של המשבר הוא נתק, שתיקות, התעלמות ותקשורת לא מילולית. חוזים נכתבים ומופרים אצל כל אחד מבני הזוג לבד והמצוקה מחריפה. ברקע, הדרישות התפקודיות הולכות וגוברות והאופוריה של הסביבה דועכת ואיתה גם מתמעטת התמיכה המעשית של בני המשפחה ושל הקהילה.
אחד הכלים להתאים את היחסים מחדש, הוא לערוך חוזה יחסים חדש. חוזה שלוקח בחשבון את השינוי ולא מתעלם ממנו. למשל, אם לפני ההורות אפשר היה לצאת עד הבוקר, עכשיו אי אפשר לדמיין יציאה משותפת עד הבוקר בלי להימרח על הריצפה מעייפות. קשה לדמיין להשאיר תינוק או תינוקת בני מספר שבועות עם אדם שהוא לא אחד מההורים. איך אפשר לשנות את החוזה רק בהקשר של היציאות המשותפות לבילויים, פרק שיש לשער היה מרכיב חשוב בחוזה הראשוני שלכם. חוזה שאיפשר חיזור, בילויים משותפים שעזרו לכם להכיר. עכשיו, הכל נגמר? נגמרו הבילויים? משתנה החוזה? כן משתנה החוזה ואתם יכולים לערוך חוזה חדש שמתאים למציאות החדשה.
טיפול זוגי במשבר לאחר הילד הראשון
אני מסייע בתהליך של טיפול זוגי, לעשות עבודה לעריכת חוזה חדש של היחסים. החוזה הוא למעשה תהליך, בו אתם לוקחים אחריות על השינוי הטבעי שהתרחש בחייכם ומתאימים את היחסים שלכם למציאות החדשה. הניסיון שלי עם זוגות במשבר כזה, לימד אותי שעיקר המשבר הוא שבבת אחת התמיכה שהייתה ודרכי ההתמודדות עם קושי בחיים משתנים. הדבר נשמע כל כך הגיוני ומובן מאליו, כשהרגשות הקשים נפתחים בטיפול. ראיתי, שהנטייה הטבעית של זוגות במשבר, היא התכנסות ותפקוד באופן נפרד, כך שאין כמעט תקשורת בסיסית של עדכון ומידע בין בני הזוג. חלק משמעותי של המשבר, הוא אובדן החיות והספונטניות. אם הדיבור ביניכם מצטמצם ל"החלפת חיתול?" לא נשאר הרבה מהחוזה שנכתב לפני הלידה.
בשביל להצליח לערוך חוזה חדש כשאתם במשבר קשה, אתם נדרשים לשתף בתחושות הקשות מעצמכם ומבן/בת הזוג שלכם. למעשה, הדרך להתקרב, היא להיפתח ולבטא את כל המשקעים. מובן שלא ניתן ליצור חוזה חדש, מבלי לגלות במה אתם מצליחים. מה החוזקות שלכם. מה נשאר בתוקף מהחוזה הקודם. אני מדגיש שזהו טיפול בשעת משבר ואתם תיכנסו אליו עם ציפיות שהמשבר יחלוף במהירות ותחוו הקלה.
גילוי נאות, רוב הטיפולים בשעת משבר, בתחילת הדרך מעצימים את התחושות הקשות ואת הבעיות איתן אתם מתמודדים. יחד עם זאת, מניסיוני, פעולות פשוטות שגורמות למתח ולכעס נכחדות מהר מאוד, ברגע שתדברו עליהן ותפסיקו לעשות אותן. כאן אני כן איש בשורות. מניסיוני, פעולות קטנות אבל חשובות סביב ניקיון, החתלה, שינה, התארגנות בבוקר כשאתם חוזרים לתפקד כצוות, נעלמות וישנה הקלה מסוימת.
המשך הטיפול הזוגי, נכנס לעומק של היחסים. אני עוזר לכם לקחת את פסק הזמן שהשהייה בחדר הטיפול מאפשרת, רגע לנשום. לשתות כוס קפה בנחת ולאכול קצת אגוזים ותמרים, שתמיד יש אצלי על השולחן. קצת להישען, לבכות, לצחוק ולנשום. אני מזמין אתכם להיפגש מחדש שוב ממקום שמשתף ומקשיב. למדתי כמה חשוב להקדיש מפגש שיתמקד בכל אחד מכם, כשהשני מאזין ולומד מה עבר עליך במהלך המשבר.
מה קרה לך, מה איבדת, מה היית רוצה להחזיר. למדתי שחשוב לא לוותר על השיתוף בתחושות האישיות המופנות כלפי פנים כמו אשמה, בושה, תחושה של חוסר ערך כהורה וכבן/בת זוג. בגלל העומס המטורף, הרי אין לכם אפשרות להיות פנויים לרדת לעומק של הרגשות הקשים המצטברים מידי יום. זהו היתרון העצום של טיפול זוגי. אני יכול לווסת את הפגישות שתוכלו להכיר מחדש דרך הסיפור האישי שלכם.
כשאנחנו צוללים לעומק של המשבר, אתם בעצם בבריכה שיש לה תחתית ולא בים עמוק וסוער. המפגש הוא מוגדר מזמן ואני נמצא גם כשומר הסף, אם עולים דברים בלתי נסבלים. בטיפול, אני לא מתעלם מהדברים הקשים. הם חלק מהמשבר וביחד נברר אותם עד הסוף. משבר מהסוג הזה, מתאפיין בהמון פגיעות קטנות כביכול, בגלל העומס העצום, העייפות והשינוי התהומי. אני חוזר ומברר סביב כל דבר אם הייתה כוונה לפגוע. אתם בטח יכולים להיזכר שפשוט עשיתם את מה שיכולתם וגם ציפיתם להבנה, שלא הגיעה. היא לא הגיעה, לא מכונה רעה, אלא בגלל המתח הרב ובגלל שלא עשיתם חוזה חדש של היחסים ביניכם.
החוזה החדש הוא התמודדות עם המציאות, על ידי למידה קפדנית ומדויקת של היחסים שלכם כפי שהם כיום ויצירה של מערכת ציפיות חדשה ומותאמת. חשוב שחלק מהחוזה יהיה הכנסת לוחות זמנים לבדיקה מחודשת שלו. לברר מה מצליח לכם, מה מציאותי וגם מה לא עובד. בנוסף, חשוב לערוך אותו תוך הכנסת המשתנים של המציאות הפשוטה כמו עבודה, עזרה חיצונית, כניסה למסגרת ועוד. החוזה חייב לכלול חלקים בהם אתם נפגשים כזוג. המפגש יכול להיות למשל כשאתם שפוכים ביחד על הספה בערב. העיקר לא לוותר על מה שאתם אוהבים בבן/ בת הזוג שלכם. לתת מקום בהורות, גם לזוגיות.