בגידה בין הומואים או לסביות – משמעות ותפיסות שונות

בגידה בזוגיות, פנים רבות לה. יש פן אחד, פחות מדובר ואולי גם פחות מוכר. כשהבחירה במושא הבגידה היא בן או בת אותו המגדר. בגידה היא אירוע קשה, שיכול להרוס את הזוגיות. הוא מעורר רגשות קשים בעוצמות גבוהות ועלול להתיר אותה מצולקת. מצד שני, הוא יכול לשדרג אותה, לאחר עבודה זוגית עמוקה.

כשמדובר בבגידה חד-מינית בתוך זוגיות הטרוסקסואליות, עולות שאלות נוספות, הן בצד הבוגד והן בצד הנבגד. כמו כן, עולות תהיות ברמת היחסים בין הזוג, שהן אחרות ואולי גם דומות לבגידה הטרוסקסואלית "קלאסית".

בגידה מסוג זה מעלה שאלות סביב קבלה עצמית, עמדות, ערכים ונורמות. זאת, כשמתגלה בגידה בין הומואים או בגידה בין לסביות, כהמשגה לצד הבוגד במערכת יחסים הטרוסקסואלית. אז, גבולות המיניות האישית והזוגית, עומדים למבחן.

כאמור, בגידה היא קשה, אכזרית ובעלת יכולות של הרס, אבל גם בעלת יכולות של בנייה. כאשר היא מעוררת שאלות סביב זהות מינית, בשונה מזהות הטרוסקסואלית, יכול גם להתעורר חשש מערעור הזהות האישית והזוגית.

הצד הנבגד עלול למצוא את עצמו מתמודד עם חוסר האמון הבסיסי שהבגידה מביאה איתה וגם עם איתגור המקום השיפוטי. באופן טבעי, הזרקור של הצד הבוגד מבקש לברר את התפיסות של הצד הנבגד, דבר שיכול לעורר פחד הדדי והעצמה של חוסר האמון.

בגידה חד מינית בזוגיות הטרוסקסואלית – ערבוב של זהויות ורגשות

בגידה נעשית בהסתר וללא ידיעת הצד הנבגד. החשיפה והגילוי שלה, מטלטלים ומעוררים סערת רגשות ומעלים על נס את אובדן האמון בצד הבוגד. כשנחשפת בגידה חד מינית, בתוך זוגיות הטרוסקסואלית בנוסף לאלה, חודרות שאלות ותהיות סביב זהות מינית.

באופן טבעי, הצד הנבגד מצפה להיות נבגד עם בן/בת אותו המגדר. אבל בבגידה מסוג זה, ההפתעה היא גדולה. היא יכולה להוציא מהארון שדים של שמרנות והומופוביה. בנוסף, היא גם יכולה לעורר פרץ של עולם ליברלי שלא היה מוכר, קודם לכן.

לחוות בגידה "כפולה": בגידה באמון וביחסים ובגידה בברית הזוגית ההטרוסקסואלית, עלולה להיות עוצמתית ומבלבלת. הזהות של הצד הבוגד מטשטשת ומה שהיה מוכר, הופך לחדש, אולי זר ולא ידוע. היות הצד הבוגד בארון, חושפת חלקים ביחסים, שלא היו בטוחים קודם לכן.

במילים אחרות, ההפתעה היא גם על כך, שהצד הבוגד, לא סמך על הצד הנבגד ולא הצליח לשתף שיש לו עניין גם במין חד-מיני. תחושת הבגידה עלולה להיות כפולה: האחת היא הפרה של חוסר האמון הבסיסי והשנייה היא על כך שלא ניתן היה לסמוך עלי עם החשיפה של רצון ומשיכה לבן/בת אותו המין.

בצל הבלבול והפחד: עולמו של הצד הבוגד

לקיים מערכת יחסים מונוגמית, זו השקעה מתמשכת, שצריך להשקיע באופן קבוע. ההשקעה יכולה להיות, גם בצורה לא מודעת. ניתן להבין, שבמציאות החיים יש שינויים רבים במהלך התבגרות ובמהלך התפתחות של הפרט, בתוך הזוגיות.

בהנחה שיכולים להתעורר חלקים שלא היו נוכחים קודם לכן, הן הפרט והן הזוג, צריכים להתמודד איתם. כשחלקים כמו משיכה לעולם הומוסקסואלי, לסבי ו/או ביסקסואלי עולים למודעות, הם מאיימים על החוזה ההטרוסקסואלי, עליו מושתת מערכת היחסים הזוגית.

ניתן לשער, שככל שהגילוי האישי על משיכה לבן/בת אותו המין נהיה ברור ומודע, כך גם עולה המודעות על פוטנציאל האיום על הזוגיות. נוצר קונפליקט פנימי בין הרצון לשמור על הזוגיות כפי שהיא, לבין הרצון לגלות, להתחבר ולממש את הנטייה המינית הנוספת.

יכול להיות, שדרך אחת לממש את הגילוי תהיה פתיחת היחסים. כך אפשר גם להתנסות וגם להישאר בארון. זאת במידה ופתיחת היחסים אינה כוללת שיתוף בפרטים. דרך נוספת יכולה להיות באמצעות בגידה, כך "מה שקורה בלונדון, נשאר בלונדון".

דרך שלישית, היא לשתף את בן/בת הזוג בגילויים וברצון לממש אותם. דרך זו, כנראה לא נתפסת מציאותית, וגם לא רואה בבן/בת הזוג מקום בטוח לחלוטין. פחד שהחשיפה תגרום לפרידה ולהרס מערכת היחסים הזוגית, יכול בקלות לפסול אפשרות זו.

הרצון למפגש חד-מיני יכול להיות ממקום מיני גרידא וגם יכול להיות מתוך עולם של צרכים רגשיים שיכולים לקבל מענה עם בן/בת אותו המין. עצם השאיפה והכמיהה להתנסות כזו, מעוררת שאלות, תהיות, פנטזיות ותחושות רבות ושונות.

בשביל לקחת סיכון כל כך גדול, בהינתן שהאפשרות לשתף את בן/בת הזוג היא לא רלוונטית, צריכים להתקיים תנאים רגשיים שגורמים למצוקה גדולה ובלתי נסבלת. מתוך חוויה של בדידות בזוגיות ומתוך גילוי שאי אפשר להתעלם ממנו יותר, לרוב נבחרת דרך של לקיחת סיכון והתנסות בהסתר.

הבחירה בהתנסות ובמימוש המשיכה לבן/בת אותו המין באמצעות בגידה, היא בעצמה מעוררת שאלות נוקבות על מערכת היחסים הזוגית. מלבד ההתמודדות עם רגשות קשים כמו אשמה, בושה, חרטה וכישלון, מתחדד הריחוק האמיתי שקיים בזוגיות.

בגידה כפולה באמון: עולמו של הצד הנבגד

עבור הצד הנבגד, בגידה היא תמיד מכה קשה, שלפעמים מביאה איתה את סוף מערכת היחסים הזוגית. בגידה חד-מינית, עלולה לערער יסודות ראשוניים בחוזה הזוגי. ערעור שיכול גם להשפיע על העולם הפנימי הערכי והרגשי של הצד הנבגד.

במערכת יחסים הטרוסקסואלית, קיימת תפיסה בסיסת על מושאי המשיכה ועל היותם על פי הנורמה החברתית. תשתית שאין בה סטייה מהמקובל, אין בה מאמץ ערכי, רגשי וחברתי. המחויבות היא למין בין גבר לאישה, שמעבר לפרקטיקה המינית, גם משמשת עוגן חברתי ותרבותי.

חשיפה של בגידה חד-מינית, מערערת באופן מידי את התשתית ההטרו-נורמטיבית של מערכת היחסים הזוגית. זו יכולה להיות ידיעה מטלטלת, כי היא חוצה את הרובד האישי ופולשת לרובד הציבורי. גם אם הבגידה נשמרת בסוד בין בני הזוג, היא פרצה את הגבול הפרטי, בגלל הקשר החברתי והתרבותי.

בפן האישי, תחושת הביטחון בקשר הבסיסי נסדקת. הצד הנבגד ניצב מול שינוי תהומי בתפיסות שלו. מתוך כורח, הוא נמצא בזוגיות שהיא לא רק הטרוסקסואלית, אלא כזו שבנויה מעוד חלקים של מיניות, שנמצאים וגם באים לידי ביטוי אצל בן/בת הזוג.

נוסף על ערעור התשתית הבסיסית, מתווספת הבגידה. זו ברמה הפרקטית וזו ברמה של היחסים. גם כאן, הבגידה היא כפולה. הרבה פעמים, הבחירה להסתיר ולא לסמוך על הצד הנבגד, בעולם החד-מיני שמתעורר אצל הצד הבוגד, מהווה את הפגיעה הקשה ביותר.

חששות ופחדים על כך שלעולם הצד הנבגד לא יוכל לספק את הצרכים המיניים והרגשיים של בן/בת הזוג, בגלל המגבלה ההטרוסקסואלית, עלולים להיות קשים מנשוא. הם יכולים להתעורר בכל פעם שיש חוויה של דחייה, גם אם היא לא דחייה הקשורה למיניות וליחסי המין.

שאלות על מהות ההתאמה להיות בזוגיות עם הצד הנבגד, יכולות להעיק ו"להתבשל ברקע" על הזמן. משיכה חד-מינית של הצד הנבגד, מנוגדת לקיומו של קשר הטרוסקסואלי בלעדי ומאיימת עליו. תחושת השבר היא מעבר לבגידה המינית עצמה. הצד הנבגד נאלץ להתמודד עם עולם מיני אחר, שלא נתפס כחלק ממציאות חייו.

מספר כלים לעבודה זוגית

בני זוג שעברו בגידה חד-מינית במערכת יחסים זוגית הטרוסקסואלית, עוברים התמודדות כואבת וקשה, שמאיימת על המשך ועל ההיתכנות שלה. אני מציע ארבעה כלים להתחיל את ההתמודדות לקראת שיקום הזוגיות.

עבודה אישית לחקירת תפיסות ורגשות: הבסיס והתשתית לקשר זוגי, הוא התפיסות, הערכים וגם מענה רגשי מתוך הקשר הזוגי. בשביל להגיע לתשתית עבודה משותפת, כל צד צריך לעשות עבודה אישית עמוקה. לקחת אחריות עליה ולעשותה מתוך מאמץ ומתוך השקעה. לשרטט את מפת הערכים האישית סביב זוגיות, מיניות, זהות מינית ומיקום חברתי -תרבותי.

שיחות משותפות על בסיס כנות ופתיחות: אחד המרכיבים של ריפוי הפרת אמון, הוא יצירת שיחה ושיתוף. למעשה, ההיפך מהפרת האמון, הוא בניית אמון. הכלי מצריך את בני הזוג לנסות לבנות אמון כל כך שאפשר יהיה לקיים שיח כנה ביניהם, בפתיחות. בשלב הראשון של הריפוי, זהו צעד קשה, מפחיד שהנטייה הטבעית היא להימנע ממנו.

הגדרת גבולות משותפים ומטרות להמשך: אם התוצאה תהיה פרידה, או שימור הזוגיות, יש חשיבות גדולה ליצור גבולות ברורים, שיאפשרו להיות בתקשורת שמעוררת כבוד הדדי בתהיך. להישאר בעמימות ובחוסר אונים, זו עמדה בלתי נסבלת. לכן, השיחות המשותפות צריכות לכלול יצירת תכנית משותפת, שתאפשר לשני בני הזוג להרגיש ביטחון בכך שיש תכנית ויש מה לעשות.

פניה לטיפול זוגי: ערוץ משמעותי ויעיל להתמודד עם משברים סבוכים, הוא טיפול זוגי. המטפל יכול לעזור לשני הצדדים לבוא לידי ביטוי, מתוך שאיפה שהפחדים ופגיעות, יקבלו מקום בטוח. באמצעות טיפול זוגי, אפשר לחפש מה נכון לכל אחד מבני הזוג וגם לממש את רצון משותף, או בלתי נמנע. בין אם להיפרד ובין אם לבנות מחדש את הזוגיות.