כעס ושתיקה – מלכודת לזוגיות

כעס, אינו עומד בפני עצמו. כעס אינו רגש והוא אינו מחשבה. כעס הוא תגובה לרגש קשה שהתעורר בסיטואציה בין אישית, שהוביל לתחושה קשה כמו: פחד, חוסר אונים, אכזבה, בושה ועוד. כמו בדוגמא, הביקורת שנשמעה על השארת הכוס, עוררה תחושה של חוסר ערך. אם עבורי, לחוות חסר ערך היא חוויה בלתי נסבלת ואני מרגיש בה חסר אונים, יתעורר בי כעס על כך שאני מרגיש חסר אונים. השאלה הגדולה והתגובה הייחודית היא כיצד אבחר לבטא את הכעס. שאלה קשה יותר היא, האם אני יכול תמיד להיות בשליטה עצמי, כשמתעורר בי כעס?

ישנן סיטואציות שונות ומצבים שונים בהם מתעורר כעס. אפשר להתבונן על המתנה ממשוכת, כמובן בתור הכי ארוך בסופר. אמירות קשות,חוזרות ונשנות במקום העבודה. אבל כשהמוקד הוא בזוגיות, האמירות החוזרות ונשנות שנבנו בין בני הזוג, יכולות ליצור דפוסי תקשורת שמייצרים שוב ושוב אינטראקציות המעלות רגשות שליליים קשים, כמו בדוגמא, חוסר ערך.

מהי דחיסה של כעס? הדחיסה היא הכלה של הכעס שהתעורר בתוכי, ללא תגובה. בשתיקות ארוכות. למשל, נאמר לי: "גם בגיל 49, אין לך עקומת למידה ומי אוסף את הכוס אחריך? ברור שאני." אז פעם המסר על חוסר הערך הוא כזה ובעוד שעה הוא יהיה אחר. הדחיסה היא לעצור את התגובה לכעס ו"להכיל" אותו בתוכי, או במילות השיר:

"אם יש עוד סיבות הן כבר לא חשובות היום/ צולל נעלם וטומן את הראש בחול"

הסכנה בדחיסה של כעס ובשתיקות היא, שיש רגע מסויים, לא ידוע ולא צפוי, בו המיכל מתמלא והכעס מתפרץ ללא שליטה. נשמע לך שהדבר יכול לקרות רק אצל זוגות אחרים? החדשות הרעות הן, שהמיכל של כולנו מוגבל. כל כלי קיבול, גמיש ככל שיהיה, סופו להתנפץ אם הלחץ גדול מידי. חשוב לזכור שמדובר בנו, בבני אדם ולא במיכלים לשמירת פסולת רדיואקטיבית. בדומה לפסולת הרדיואקטיבית, הכעס שמצטבר הוא בדיוק כזה וכשהוא מתפרץ ללא שליטה, אין גם שליטה על התגובה ולא על התוצאות ההרסניות שלה. אם התפרצתי על הדמות האהובה עלי, הדמות שבחרתי לחיות איתה ולהיות הקרובה לי ביותר. זו הדמות שגם מזכירה לי כמה חוסר ערך מתעורר בי באינטראקציות בינינו. זו רק כוס שנשכחה על השיש. אך כשהכעס מתפרץ, הכל נשבר. גם אני וגם הזוגיות שלי.