מתי לקחת פסק זמן מהמירוץ?
השגרה מלאה במשימות. כל כך מלאה, שהיא צריכה לכלול את כולם. ילדים, זוגיות, חברים, משפחה, חברים, חברים של חברים, ועד הכיתה, ועד השכונה וכמובן את הכלב ואת החתול. כביסות, קניות, קיפולים, תיקונים, הסעות, חוגים, שכנים, עבודה, עבודה לאחר העבודה, קבוצות ווצאפ, חדר כושר, רכיבה על אופניים, אחריות על פרנסת המשפחה, טיפול בהורים…. מעייף לקרוא? נשמע מוכר? זו המציאות של רוב האנשים, אבל צרת רבים, היא אינה מנחמת באמת ובוודאי שאינה עוזרת להתמודד. איך מתוך כל הדרישות של השגרה אפשר למצוא כמה דקות ביום לעבד את מה שעבר עליך? איך מתוך ההמולה והרעש ניתן לעבד את הקשיים, את מה שעובר עליך ועל המשפחה שלך? אני מציע את האופציה של טיפול אישי. אין סתירה, גם בהמשך לקיים טיפול זוגי, במידת הצורך.
איך טיפול אישי יכול לעזור לי?
מה ההשלכות האפשריות של השינויים שאעשה על המשפחה שלי?
איך עם כל הלו"ז הצפוף אמצא זמן גם לטיפול אישי?
התשובה שלי היא סדרי עדיפויות. למעשה, מדובר לפעמים "בשינוי סדרי בראשית". הכוונה שעם כל המטלות והבקשות, אפשר לשים את עצמך גבוה בסדרי העדיפויות. הדבר אינו גורע ולא כלום מההשקעה והנתינה למשפחה ולזוגיות. שינוי סדרי העדיפויות למעשה מאותת על תחילתו של שינוי. מאותת על ההבנה, שככל שיהיה לך טוב יותר וככל שתלמד/י מתוך העולם שלך להכיר את עצמך, כך תוכל/י לשנות את החיים שלך באופן מדוייק ומותאם לך ולמשפחה. לדוגמה,תעלה ההבנה באמצעות הטיפול שללא שינה מספקת התפקוד שלך גרוע: עצבנות, חוסר יכולת להתרכז ולקבל החלטות, פגיעה ללא כוונה בקרובים לך וכו'. יישום של מינימום שעות שינה בלילה, יתרום המון לך ולמשפחה. כך, שלמעשה, ההשקעה בלקיחת שעה בשבוע ולהקדיש אותה לשיפור איכות החיים שלך, היא השקעה בהווה ובעתיד שלך ושל המשפחה שלך. טעויות שחוזרות ונשנות שנים על גבי שנים, תוכלנה להיכחד. יחסים גרועים יוכלו להשתדרג ולהשתפר. יחסים הרסניים יוכלו להשתקם, או לחלופין ניתן יהיה לוותר עליהם. מניסיוני, אנשים שחששו לתת לעצמם והעזו לתת, גילו עולם ומלואו של נתינה. אני מתכוון לכך שכשאדם מצליח לטפל בעצמו, לעשות מאמצים רבים להתבונן ולברר מה "לא עובד טוב", מה "לא מצליח אף פעם להשתנות", זו נתינה. זו עבודה קשה, לפעמים כואבת ולפעמים משמחת בתוך התהליך. וכשהניסיון של הנתינה לעצמך יתגבש וישתרש, הנתינה לזולת ולמשפחה תהיה ממקום אחר. ממקום טבעי, ללא תחושות של הקרבה וחוסר כוחות. לסיכום, אני מזמין אותך לקחת פסק זמן, להשקיע במשפחה באמצעות ההשקעה בעצמך.