גירושים בגיל 50: איך להתמודד איתם כמו גדולים?

אולי זה לא כל כך פופולרי לעבור גירושים בגיל 50. אבל, זו בהחלט מגמה שצוברת תאוצה. יש משהו מיוחד בציר החיים סביב גיל חצי המאה, שאפשר לגייס ולהיעזר בו. הלימון שנעשה ממנו לימונדה הוא כמובן, הבשלות וניסיון החיים שיכולים להתמודד בהצלחה עם המשבר.

בחרתי להשתמש במילה משבר, מאחר ומדובר בשינוי כל כך מהותי של החיים במובן של מערכות יחסים, מצב כלכלי ומשאבים חברתיים. שינויים במספר מוקדים מרכזיים של החיים, הם בעלי פוטנציאל לזעזוע. לכן, טוב להתכונן למשבר בעקבות גירושים בגיל 50, מאשר להיכנס אליהם בשאננות.

זוגות שמתמודדים עם לבטים סביב שמירת הזוגיות לאחר הרבה שנים של חיים ביחד, נמצאים למעשה בעמדה של הכרעה על המשך החיים. הכרעה על אופי וצורת החיים, לקראת העשור השישי שלהם. מדובר בצומת של ברירה או של חוסר ברירה, שכולו תלוי בנסיבות.

המאפיין הבולט של גירושים בגיל 50 הוא, שילוב של כניסה טבעית לשלב חדש במעגל החיים, עם עבודה קשה ומאומצת של פירוק ובניה מחדש של התא המשפחתי. לכן, חשוב להתייחס בתהליך קבלת ההחלטות, גם את המרכיב הטבעי של "משבר גיל אמצע החיים".

כשהיחסים טובים, להישאר בשותפות או להיפרד?

הרבה זוגות מגיעים לשלב ביחסים, בו צד אחד או שני הצדדים תוהים האם להמשיך את הנישואים. גירושים בגיל 50, הם הרבה פעמים תולדה של עייפות החומר ושל חוסר מוטיבציה להשקיע ביחסים. לעומת גילאי 35-45, המאופיינים במשב עמוק לפני פרידה, כאן המנגינה לרוב אחרת.

כשזוג נמצא במציאות של חוסר סיפוק וחוסר נחת ממערכת היחסים הזוגית ואולי גם ממערכת היחסים המינית, לרוב הבית נמצא באווירה מתוחה. פגשתי הרבה זוגות שנמצאים במעין "לימבו" של חוסר יכולת לקדם את היחסים וכתוצאה מכך, הם נשארים בתקיעות למשך זמן רב.

שגרת החיים יכולה להימשך, מאחר ובדרך כלל, בשלב זה הילדים כבר עצמאיים. הקריירה בשיאה ולרוב המצב הכלכלי יציב וטוב. אחד גורמי הלחץ הוא טיפול בהורים בגיל העמידה. ההורים של בני הזוג, הם לרוב אחת נקודות ההשקה המטיבות ביחסים.

דילמה מרכזית של כל אחד מבני הזוג היא, האם "להתחיל את החיים מחדש", או להשלים עם התקיעות ולהמשיך עם מערך החיים הקיים. התחלה חדשה יכולה להיות חוויה מחוננת וטובה, אבל היא יכולה גם להיות מכה קשה וכואבת.

זוגות עם מערכת תקשורת טובה, יכולים לשתף בדילמה ואז גם להצליח לצאת מהתקיעות. ישנם שני פתרונות עיקריים. האחד הוא להישאר בבית הקיים, אבל לעבור לחיים אישיים בנפרד, כולל חיי מין וכלכלה. השני הוא להתגרש ולעבור את התהליך של פירוק השותפות הכלכלית וקביעת זמני שהות לילדים, במידה והם עדיין מתחת לגיל 18.

אין דרך אחת שמתאימה לכולם. המכנה המשותף ליציאה מהתקיעות הוא, לדבר ולפתוח את הדברים. יכול להיות שמערכת היחסים לא מאפשרת לקיים תקשורת טובה, אז ניתן לפנות לעזרה מקצועית.

איך להתמודד עם המשבר, כשמערכת היחסים רעילה?

מאבק בין בני זוג, באמצע החיים יכול להיות אכזרי ומתוחכם. בגיל בו ניסיון החיים הוא גם אוסף של כלי נשק רגשיים ומעשיים, זו יכולה להיות זירת קרב קשה המאפיינת מערכת יחסים פאסיב אגרסיב. כמו מלחמת סייבר, שפוגעת בבטן הרכה ללא רחמים וללא השארת עקבות.

אין לי כוונה להפחיד, אבל העבודה עם זוגות בקונפליקט גבוה בסביבות גיל 50, לימדה אותי הרבה על זירת היחסים, במהלך מאבקים קשים. כל אחת ואחד יכול למצוא את עצמו במלחמה זוגית. השאלה היא איך לשנות את המהלך, מקונפליקט גבוה לדיאלוג.

באמצע החיים, משברי הזוגיות הם פחות סביב בגידה על רקע יחסי מין. הם מתבטאים יותר סביב סוגיות של מהות כמו ערכים, סגנון חיים, חינוך הילדים ותפיסות כלכליות. יחד עם זאת, מערכת היחסים המינית היא אתגר משמעותי ליחסים.

בתקופה הזו, בדרך כלל יש פריחה ביחסי המין. התדירות עולה וגם הרצון לחקור את המיניות ולהתנסות בדברים חדשים. יש זוגות שהולכים לסדנאות ולריטריטים העוסקים במיניות. יש זוגות שבוחרים לפתוח את היחסים ולגוון את חיי המין, מחוץ ובתוך הזוגיות עם גורמים נוספים.

אחד הקשיים הנפוצים במערכות יחסים קונפליקטואליות, הוא היכולת לתקשר את הבעיות ואת הצרכים שנובעים מתוך מערכת היחסים המינית של בני הזוג. כשהאתגרים הרגשיים שזקוקים למענה, לא מקבלים אותם נגרמת מצוקה. מאחר ולבני הזוג אין יכולת לווסת את המצוקה ולתת לה מענה, פרץ געשי של רגשות הוא התוצאה.

פרץ רגשי יכול להתבטא למשל בהתקף זעם ולעומתו בצד השני של הרצף בשתיקות ארוכות ובהתעלמות. ביו שני קצות הרצף, יש אלפי וריאציות של ביטויים של מצוקה ושל ניסיונות כושלים לתת להם מענה. קצת בדומה לקשיים ביחסי מין, בעיות לקיים שגרה של מיניות בריאה ומעניינת, עלולה להתבטא בהתנהגויות פוגעניות.

זוג שמוצא את עצמו במאבק ובמלחמה ללא מוצא, יכול לפנות לעזרה. טיפול זוגי, הוא אחד המשאבים המקצועיים. הייחודיות של הטיפול הוא הראייה המערכתית והראיה האישית שמשולבות זו בזו.

מצד אחד, המטפל עובד עם מערכת היחסים הזוגית ובמקביל עם העולם האישי של כל אחד מבני הזוג. כך, מתאפשר לשניהם לשמוע ולהישמע במהלך הפגישות. בנוסף, התהליך האישי והתהליך הזוגי, מתקיימים בו זמנית. כתוצאה מכך, בני הזוג יכולים לתקשר במישור האישי ובמישור הזוגי בצורה שאפשרת ליצור דיאלוג ולהתקדם להבנות ולפתרון בעיות.