לחיות בצל הדיכאון, זה סיפור עצוב. להתמודד עם דיכאון, זה כבר לא רק סיפור. מדובר בהתמודדות הנמשכת יום יום ושעה שעה. קשה ומאתגר להצליח למצוא בן/בת זוג תוך התמודדות עם דיכאון. להצליח להחזיק זוגיות לאורך זמן, זה ממש לא מובן מאליו.
לקיים זוגיות כשבן הזוג מתמודד עם בעיות נפשיות, זה אתגר בפני עצמו, אבל הוא אפשרי. לא תמיד מתגלה שבן הזוג מתמודד עם מצבי רוח, בתחילת מערכת היחסים. הרבה בני ובנות זוג מגלים במשך בניית היחסים, למשל שבן הזוג מתמודד עם התקפי חרדה , למשל. חשיפה של בן זוג שהוא עצוב לאורך זמן, עלולה להיות מסוכנת למי שסובל מנה, בגלל החשש לדחייה ולסיום הקשר.
יכול להיות שידעת על הדיכאון של בן/בת הזוג בתחילת הקשר, או שהדבר נחשף במהלך הזמן. השאלה הקשה היא, האם יש לך רצון והם יש לך יכולת להתמודד עם ההשלכות של הדיכאון של בו/בת הזוג עליך? אחת השאלות היא, איך לחיות עם בן זוג בדיכאון ולחיות?
מה המשמעות של החיים בצל מצב רוח קשה של בן/בת זוג?
אחד הקשיים הבולטים, הוא התמודדות עם חוסר יציבות רגשית של בן/בת הזוג. הדבר יכול להתבטא בנפילת מצב רוח במהלך בילוי משפחתי, קושי לבצע משימות שלכאורה נראות פשוטות, תקופות של שתיקות, חוסר ביטחון כלכלי ועוד. אולי המאפיין הבולט הוא, שמדובר בצרור של תופעות, לרוב ייחודיות לכל אדם שנחוות אצל בן/ב הזוג מעייפות, קשות מנשוא ומעלות שאלות לגבי היכולת לשאת את מערכת היחסים.
אולי הדבר החשוב ביותר שלמדתי מהמטופלים שמתמודדים עם בן/בת זוג שסובלים מדיכאון הוא, שמערכת היחסים לא יכולה להיות סימטרית. זו אולי התובנה החשובה ביותר, בשביל להצליח להתמודד ולשמור על מערכת היחסים הזוגית.
המוקש העיקרי הוא, ציפייה למערכת יחסים יחסית סימטרית עם חלוקת תפקידים דומה. המציאות היא, שעיקר האחריות על משק הבית, הילדים, הכלכלה, הפעולות שיש לבצע נופלות עליך. לכן, אם באופן חד צדדי האחריות תועבר על ידך אליך, הרבה מאוד מהתסכולים ייעלמו.
המשמעות של החיים בצל הדיכאון או נפילות מצב הרוח של בן/בת הזוג היא להצליח לחיות חיים אישיים מלאים ככל שניתן, מבלי להישאב עד הסוף למצבי הרוח של בן/בת הזוג שלך. במילים אחרות, להצליח לאהוב, לתת, לנחם, לחיות ביחד וגם להשאיר מרחק רגשי מ"הידבקות" במצבי הרוח של בן/בת הזוג.
יכול להיות שעליך להתמודד עם חוסר יכולת לראות את הקשיים ואת הצרכים הרגשיים שלך. יכול להיות שמידי פעם תהיינה הבלחות של שמחת חיים פרץ של התלהבות שיבלבלו אותך. בסופו של דבר, ההתמודדות היא תמיד שם, כל עוד בן/בת הזוג נמצאים במצב הרוח הקשה ו/או סובלים מדיכאון שלא ניתן לצאת ממנו.
הרבה בני/בנות זוג תולים תקוות רבות בטיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדה. זו ממש סוגיה חשובה. חשוב להבין עד כמה טיפול תרופתי הוא מורכב ועדין. יש מקרים שרופאי משפחה ממליצים על טיפול תרופתי. חשוב לקחת בחשבון שרפואת משפחה היא לא התחום המומחה לטיפול בהפרעות מצב הרוח, אלא תחום הפסיכיאטריה. לכן, אפשר לשקול במקרים אלה, לקבל חוות דעת שניה מפסיכיאטר.
הטיפול התרופתי מגיב באופן שונה מאדם לאדם. לכן, חשוב להיות במעקב רפואי ולשמור על המינון שנקבע ולא "לדלג" על לקיחת כדורים. בנוסף, רצוי להתייעץ עם הרופא/ה המטפל לפי הצורך. כבן/בת זוג, זה לא התפקיד שלך, גם אם המקצוע שלך הוא בתחום, לקחת אחריות על הטיפול התרופתי ועל טיפול רגשי. מובן שככל שבן/בת הזוג יהיו בטיפול, כך תחושת האחריות תוכל להשתחרר וחלק מהנטל של השגרה יוכל לרדת ממך.
איך להצליח לאהוב ולשמור על הזוגיות לאורך זמן?
אהבה היא עיוורת? יכול להיות. אהבה היא רומנטית? גם יכול להיות. איך נחווית אהבה במציאות? זו שאלת השאלות. הייחודיות בסוגיה הזו היא, שהאהבה היא לבן/בת הזוג על כל החלקים, גם עם אלה שעלולים לשחוק ואפילו לגרום נזק.
אחד הקשיים במערכת יחסים מהסוג הזה הוא, שקשה מאוד לשתף בעומק של ההתמודדות היומיומית. למשל, להיכנס הבייתה אחרי יום אורך ואפילו לא לזכות לקבל מבט. אינטראקציה כזו היא טעונה ופוגעת. אם היא חלק מהשגרה שלך, איך אפשר "להתלונן עליה" עם חבר/ה? מובן שהתחושה תהיה של הכבדה על החבר/ה וחשש לאבד אוזן קשבת.
האתגר הוא להצליח לראות מבעד לערפל של מצבי הרוח הקשים, את התכונות שאהבת, את היופי שראית ואת האדם שהתאהבת בו בתחילת הקשר ועד היום. נכון, יש ימים שאפשר להיות רק בתוך התסכול ויש ימים שאפשר להיות רק בתוך חוסר האונים. יש ימים שהתחושה היא שכל מה שיש בי זו מכונה שמתפקדת ומתפעלת מערכת של משפחה ומנתבת בין מערכות יחסים.
אולי הכלי הנגיש ביותר עבורך, הוא שיש לך תמיד את זכות הבחירה להיות במערכת היחסים. אפשר ומותר לך לבחור כל יום מחדש. מערכת היחסים היא לא נכפית עליך, אלא היא הבחירה שלך בה. היופי הוא, שאפשר לאהוב גם עם דיכאון, גם עם חרדה וגם עם שאר הדברים שיש לבן/בת הזוג. הבחירה שלך בעצמאות ויצירת חיים אישיים מלאים עד כמה שניתן לאור הנסיבות, היא ההצלחה שלך לאהוב ולהרגיש הכי טוב שניתן.