דיכאון אחרי לידה, היא תופעה שכיחה ומוכרת. יחד עם זאת, כאשר הוא "נכנס ללא הזמנה לבית" ונהיה אישי, השכיחות אינה מקלה מהחומרה של הדיכאון. צרת רבים, אמנם מנרמלת את התופעה, אבל בסופו של דבר ההתמודדות היא אישית וקשה.
עיקר הקושי הוא, שלידה אמורה להיות אירוע משמח ובוודאי שלא להוביל לדיכאון. חיפוש מהיר ברשת, מעלה שפע של חומר תיאורטי על התופעה, כולל על דיכאון אחרי לידה אצל גברים. אני סמוך ובטוח, שיש לך את היכולת ללמוד על כך בכל רגע שיתאים לך.
יחד עם זאת, רחב ככל שיהיה הידע התיאורטי, בסופו של דבר, ההתמודדות בשגרה, היא שלך. התמודדות תפעולית, התמודדות מול בן הזוג, התמודדות מול המשפחה והתמודדות עם מצבך הגופני. האם יש לך את מי לשתף? האם יש לך מענה קרוב ומלטף? האם יש לך עזרה משמעותית? עד כמה התחושה היא שההתמודדות היא לבד?
איך לבקש עזרה מהסביבה?
אחד הגורמים המשמעותיים לקושי בהתמודדות עם המצב, הוא חוסר אבחון שלו. אם יש לך תסמינים שמתאימים לדיכאון אחרי לידה, כדאי להתייעץ עם גורם מוסמך ולקבל אבחנה. ידע שווה המון. ברגע שתדעי שיש שם וגם ניסיון לתחושות שאת מרגישה, תוכלי לדעת מה המשמעות וגם למה לצפות.
בנוסף, תוכלי לשתף את הסביבה ולבקש התחשבות ועזרה. כל התמודדות היא אישית וכל לידה מגיעה בתזמון אישי ומשפחתי שונה. נסי לבנות מפה של היחסים שלך עם הסביבה ועם המשפחות. עם מי הכי נוח לך לשתף באופן ישיר וספונטני? נסי לחשוב מי היה או הייתה רוצה לעזור לך, אם רק הייתה להם היכולת לדעת מה עובר עליך?
נסי להסתכל על המשפחות שלכם בעין עניינית ואפילו אינטרסנטית. אילו דמויות יכולות להיות פנויות לעזור? מי מהדמויות מסוגלות להבין ולהכיל אותך עם התופת שאת עוברת? עזרה טובה, היא עזרה מדויקת. חשוב מאוד במהלך משבר מתמשך, ליצור יציבות. נסי לגייס עזרה ולבנות לוח זמנים שבועי קבוע, כך שתוכלי להתארגן ובאמת להצליח לנוח ולהשתקם.
איך לגייס את בן הזוג מבלי לפחד להרוס את הזוגיות?
זוגיות נמדדת, בעיקר בזמנים של משבר. ההיריון והלידה הם חלק בלתי נפרד מהזוגיות, כולל ההשלכות שלהן. אם את מוצאת את עצמך לבד, חוששת לשתף וחוששת להיחשף, כנראה שאת מרגישה שבן הזוג שלך רחוק ממך. מה שאת מרגישה, זו האמת שלך. אם את מרגישה שהוא מרוחק, אז הוא כנראה בין השאר לא מבין, לא מודע, או לא רוצה להרגיש את הכאב שלו ושלך.
ישנם הרבה גברים, שמפחדים להפריע, או לפגוע בבת הזוג שמתמודדת עם שלל התופעות, שאת חווה על בשרך. לכן, חלק מבני הזוג נתפשים מרוחקים, אדישים, כהי חושים ונוטשים. החלק שלך הוא, לעדכן, לשתף וליידע עם מה את מתמודדת ומה את מצפה ממנו. תיאום ציפיות, הוא כלי עיקרי, לגייס את בן הזוג לתמוך בך ולעזור לך.
כנות, היא המדיניות הטובה ביותר. אפשרי לעצמך להיות חלשה, עצובה, עייפה ונואשת בנוכחותו. כך, בן הזוג יוכל להכיר אותך, כפי שאת בשעת משבר. ככל שההכרות תהיה אותנטית וישירה יותר, כך הוא יוכל להעריך אותך, להתקרב אליך ולהעניק לך מענה מדויק יותר.
זכרי, שגם בן הזוג עובר משבר אישי, במקביל אליך. מובן שאין לך כרגע תעצומות נפש לתמוך ולעזור לו. יחד עם זאת, חשוב לקחת בחשבון, שגם הוא מתמודד באופן אחר ויש לשער שגם הוא מותש, נמצא במצב רוח ירוד, דואג ומודאג. בסופו של דבר, גם בן הזוג מוגבל במשאבי הנפש והזמן, להתמודד עם כל ההשלכות של המצב. מספיקה אמירה פשוטה כמו: "אני מבינה כמה אתה מנסה לעזור וכמה קשה לך." בשביל לגייס אותו וגם להקל עליו.
איך אפשר לשמור על שגרה מתפקדת?
המשבר מערב את כל תחומי החיים. כל עזרה יכולה להקל, כולל התייעצות עם רופא/ת משפחה או פסיכיאטר/ית לשקול עזרה מתחום הרפואה. ישנם טיפולים רבים של רפואה משלימה שנשים רבות נעזרות בהם, בשביל להירגע ובשביל להקל על התסמינים.
התמודדות עם השאלה אם ומתי לחזור לעבודה, היא אחד הגורמים שמגבירים את המתח ואת הלחץ. אפשר ליזום פגישה עם גורם ידידותי ומשמעותי ממקום העבודה ולהתייעץ בשאלה. אפשר גם להיפגש עם הממונה עליך ולפתוח בדיסקרטיות את מצבך, תוך עריכת חוזה סודיות, לתכנים של הפגישה.
אפשר גם לפנות לטיפול אישי, בשביל לקבל עזרה ולדבר על הנושאים האישיים והאינטימיים בהם את לא מוצאת את מי לשתף ולכן את נשארת איתם לבד. נסי לקיים שיחה יומית עם בן הזוג שלך. מספיק, שהשיחה תהיה רק על נושאים פרקטיים. שיחה יומית עם בן הזוג, יכולה ליצור קירבה, יכולה לאפשר רצף ויכולה לעזור לו להיות יותר תומך, יותר מעורב ויותר קרוב.