דרכי טיפול במבוגרים שעברו פגיעה מינית בילדותם

ישנן גישות רבות לטיפול בבגרות סביב פגיעות מיניות בגיל הילדות. הביטוי הנפוץ בחברה הוא: הטיפול במבוגרים שהיו קורבנות לפגיעה מינית בילדותם. אני דוגל בכך, שחלק משמעותי מתהליך הטיפול, הוא לספר מחדש את סיפור הפגיעה בילדות, כיום בבגרות, כפי שהוא מצטייר בעיניך.

מאחר ובטיפול, המילים הן הכלי העיקרי והן גם משמשות ליצירת הקשר הטיפולי, המילה קורבנות, מפריעה לי. אני מעדיף את הביטוי שורד או שורדת פגיעה מינית ו/או גילוי עריות. אבא שלי, פגש את מלחמת העולם השנייה כשהיה בן שש. ילדותו נעלמה לנצח ומעולם לא חזרה. הוא תמיד אומר: "אנחנו לא ניצולי שואה. אף אחד לא הציל אותנו. אנחנו שרדנו ולכן אנחנו שורדי שואה."

פגיעה מינית בגיל הילדות וגילוי עריות בפרט, מבטאים בעיני, את ההתבוננות של אבא שלי באותו ההקשר של קורבן, לעומת שורד או שורדת. "אף אחד לא הציל אותנו", הוא הנרטיב המרכזי, בסופו של דבר והכאב הבלתי נסבל כתוצאה מפגיעה מינית בגיל הילדות. לכן, אני מזמין את כולנו להשתמש במונח שורדי ושורדות פגיעה מינית בילדות וגילוי עריות.

מה הייחודיות של פגיעה מינית בגיל הילדות?

ישנם ארבעה מרכיבים חשובים שעוזרים לבנות נרטיב בבגרות. האחד, בגיל הינקות והילדות עדיין לא החלה התפתחות מינית. מין ומיניות אינם ממושגים בגיל הזה ואינם חלק מהמרקם האישי והחברתי. השני הוא אלמנט ההסכמה, שלא קיים בפער בין אדם (גבר או אישה) מבוגר/ת לבין ילד או ילדה. השלישי הוא האקט עצמו, שלרוב נעשה בצורה של מגע נעים ומענג ולאו דווקא בצורה ברוטאלית המלווה בפציעה וחבלה. הרביעי הוא אלמנט הסוד, שמושתת על הנפגע/ת והוא חלק בלתי נפרד מנרטיב הפגיעה.

גילוי עריות, מכניס מרכיבים נוספים לסיפור הפגיעה. אבא או אמא שתוקפים מינית ילד ו/או ילדה, מפרים בצורה הבוטה ביותר את "האהבה ללא תנאי" שאמורה להוות את הבסיס להורות. כך גם בהקשר הזה אח או אחות בוגרים, דוד או דודה, סבא או סבתא וכל דמות בסביבת הילד או הילדה, הנחשבת למשפחה מדרגה ראשונה.

פגיעה מינית בגיל הילדות, מאלצת את הילד או את הילדה להתמודד עם מצב קיצון, המאיים על הבריאות הנפשית והפיסית. בנוסף, היא פוגעת בהוויה של ילדות במובן של childhood, מכריחה את הנפגע/ת להיחשף לעולם המבוגרים, טרם עת ובצורה מעוותת. כמו שאבא שלי מתייחס לילדותו בשואה, לרוב לא היה אף אחד או אף אחת שהציל/ה מהפגיעה. חלק ניכר מהפגיעות בגיל הילדות ובייחוד בגילוי עריות הן מתמשכות, לעיתים גם שנים.

טיפול בבגרות סביב פגיעה מינית בגיל הילדות

למדתי עם השנים, שאחד הכלים היעילים בטיפול בפגיעה מינית בילדות, הוא לספר מחדש את סיפור הפגיעה בבגרות. התהליך נעשה באופן איטי, בהתאם לקצב שמוכתב על ידי המטופל/ת. חשוב לי להחזיר את השליטה על קצב החשיפה, התכנים ועל התזמון לידי הנפגע/ת. גם נתינת השליטה והאחריות על התכנים, הוא כלי שמאפשר ללמוד באמצעות התנסות, איך לייצר יחסים בטוחים ומהו הקצב הנכון לכל אחת ואחד.

התהליך של סיפור הפגיעה מזווית התבוננות של אדם בוגר, הוא מורכב ומאתגר. חשוב לזכור, שרוב הפגיעות המיניות בגיל הילדות מתבצעות ללא שימוש ניכר במילים. לרוב יש שימוש ברמזים של מחוות גוף, סימנים מוסכמים ואמירות קצרות שחלקן מכוונות להבטחת שמירת המעשה בסוד.

יציקת מילים, חיבור משפטים ויצירת פרקים של סיפור הפגיעה, הוא למעשה תהליך המציף רגשות קשים ומנסה לבטא במילים, אירועי חיים שאין עבורם שפה מילולית. חלק חשוב מיצירת סיפור המושתת על מילים, הוא היכולת לשתף דמויות משמעותיות מהחיים הבוגרים. אם מדובר בבן/בת זוג, בהורים, באחים, אחיות, חבר/ה קרוב/ה ועוד.

למעשה, "הסיפור הבוגר" הוא הדרך הנגישה לאפשר לסביבה להכיר את הנפגע/ת וכך ליצור עדות תומכת. כך, בניגוד ל"לא היה שם אף אחד שהציל אותי", יש על פי הבחירה האישית מספר דמויות שנעשות עדות חיה לסיפור הפגיעה. עדות חיה, בזכות היכולת להקשיב, להגיב, לתת חיבוק ולספק מענה רגשי. עדות חייה, שיכולה לתת תוקף לסיפור הפגיעה ולעזור בין השאר, בבניית אמון ביחסים עם דמויות קרובות ומשמעותיות.