פגיעה מינית היא אירוע חד פעמי, או מתמשך. היא לרוב נחווית כאירוע או כאירועים טראומטיים, בעלי השלכות עמוקות וארוכות טווח. אחד הסימפטומים הוא טריגר מהפגיעה המינית, שמציף ויכול גם לזעזע ברגע, כתגובה למשהו במציאות שמזכיר את הפגיעה המינית שהתרחשה בעבר.

מדובר בגירוי או במספר גירויים, שמפעילים מחדש את הזיכרון הטראומטי ואת התחושות המקושרות אליו. כל טריגר יכול לעמוד בפני עצמו מבחינת הזיכרון שטראומטי שהוא מעורר והוא גם יכול לעורר בתגובה, זיכרונות אחרים שמפעילים תחושות ורגשות.

מאמר זה, יתעמק בתופעה של עוררות לא רצונית, בעקבות גירויים שמפעילים זיכרונות טראומטיים. המאמר יעסוק בעולם הרגשי של נפגעי/ות טראומה מינית ויציע מספר כלים להתמודד עם ההשלכות של העוררות בעקבות גירויים שמציפים את הטראומה המינית.

זיכרון טראומטי שהתעורר ללא התראה מוקדמת

גירוי מהסביבה שמעורר זיכרון או זיכרונות טראומטיים, הוא חיצוני במהותו, אבל הוא מעורר תגובות פיסיות, רגשיות ומחשבתיות פנימיות. כשאדם  חווה טריגר של פגיעה מינית, מערכת העצבים האוטונומית, מגיבה בצורה אינסטינקטיבית, כאילו האירוע מתרחש עכשיו.

אני מדגיש את רצף הפעולה: גירוי חיצוני, לא צפוי ולא נשלט, מפעיל רצף פעולות פנימיות, ללא שליטה וללא בקרה.

זה יכול להיות מפחיד לחוות בבת אחת רצף של גירויים חושיים, רגשיים ומחשבתיים, למשל באמצע שיחה חשובה בעבודה, או ברגע של איסוף הילדה מהגן. פתאום, ללא הכנה מוקדמת וללא אפשרות להתארגן. צליל, ריח, מראה או שלט עם טקסט מסוים, מרעיד ומטלטל את הנשמה.

עוררות סביב טריגר בטראומה או בטראומה מורכבת, מדוברת בשיח הציבורי מאז השביעי באוקטובר, כמעט בכל שיחה. בתקופה זו, הציבור כולו יכול לחוות עוררות סביב רעש של אופנוע שנשמע כמו אזעקה, או טריגרים כאלה ואחרים.

כשמדובר בנפגעי/ות טראומה מינית, חשוב לי להדגיש שיש להתייחס למעוררי הזיכרון של הטראומה המינית, בתשומת לב רבה וייחודית. ניסיוני בטיפול בנפגעי/ות טראומה מינית, הטריגר מעורר לא רק את הזיכרון הטראומטי, אלא גם מעצים תחושות שמקושרות לאירוע התקיפה המינית כמו בושה, אשמה וחוסר אונים.

תגובה רגשית לפגיעה מינית יכולה להיות רבה ומגוונת. היא יכולה לעורר רגשות כמו בושה, אשמה, חוסר אונים, חוסר שליטה, חוסר ערך עצמי, בלבול ועוד. טריגר יכול לעורר חרדה ותגובות פיסיולוגיות שונות כמו כאבים באזורי גוף שונים, דפיקות לב, דופק מואץ, הזעה בידיים, פעולות בטן ועוד.

מערכות העצבים השונות יכולות להיכנס לפעולת התגוננות אוטומטית ולייצר שלל תגובות שעלולות ליצור מצבים מביכים וקשים במהלך שגרת היום. הסכנה נחווית על ידי המוח ומערכות העצבים כמוחשית וכסכנה שמתרחשת כרגע. לכן היא יוצרת תגובות הגנה לא רצוניות.

התגובות יכולות לייצר את התחושות הרגשיות והשכליות, כך שהפגיעה המינית עלולה "להתרחש כרגע, במהלך איסוף הילדה מהגן". היא מתרחשת במציאות הפנימית ולא במציאות החיצונית. כשהטריגר מפעיל את הזיכרון הטראומטי, אין על כך שליטה.

בהקשר של טראומה מינית, היעדר השליטה הוא אחד היסודות שגורמים לפגיעה הקשה. התקיפה היא החלטה חיצונית לקחת שליטה, ללא הסכמה. לכן, זיכרון טראומטי שמתעורר ללא שליטה וללא אפשרות למנוע את שרשרת התגובות, הוא דרך ביטוי לשחזור החוויה הקשה של הפגיעה המינית.

תגובות רגשיות שמאפיינות טראומה מינית

טראומה מינית נושאת בחובה קשת של רגשות ותחושות, שמשקפים את האופן בו המערכת הנפשית מגיבה לאירוע. אלו יכולים להימשך לאורך שנים ולעיתים גם למשך כל החיים. הן לא ייחודיות רק לטראומה מינית, אבל הן שכיחות בקרב נפגעי/ות טראומה מינית ומתארות את הפגיעה באופן רגשי ולא רק באופן הפיסיולוגי שלה.

הרגשות והתחושות מקושרות הן למימד הפיסיולוגי והן למימד הנפשי. פגיעה מינית יכולה להתבטא בהתעללות מינית מילולית, לא בהכרח עם שימוש במגע פיסי. למשל התעמרות בעבודה, התעללות מינית ביחסים זוגיים ועוד.

הרגשות והתחושות יכולות לתת ביטוי למכאובי הנפש, כמו שהן יכולות לתת ביטוי למכאובי הגוף. לכן, עוררות הרגשות והתחושות בעקבות טריגר בחיי השגרה, מחזירה את המימד הנפשי של הטראומה המינית ואת הרגשות שמקושרות אליה.

בושה היא רגש שמופעל בין השאר בעקבות התייחסות לסביבה שהיא מעבר ל"אני".  היא יכולה להיות מופנית כלפי ה"אני". הבושה יכולה להתעורר בהקשר למסרים חברתיים מקובלים שמעלות סטיגמות חברתיות כלפי הצד הנפגע וכלפי הביטחון והערך העצמי שלו.

אשמה מספרת פעמים רבות ניסיון להסביר "מה קרה לי?" או "למה דווקא אני נבחרתי". היא מעוררת מחשבות על הסיבות לחוסר היכולת שלי למנוע את הפגיעה המינית בי. הרגש מבלבל בין האחריות של הצד הפוגע על התקיפה המינית, לבין האחריות שלי, הצד שעבר את הפגיעה המינית.

חוסר אונים וחוסר שליטה, מספרים בין השאר את החוויה של מעשה הפגיעה עצמו. במהלך הפגיעה, השליטה שנלקחת ממני היא טוטאלית וכך נצרב גם האירוע הרגשי. כשטריגר מעורר חוסר אונים וחוסר שליטה במהלך השגרה, התחושה הרגשית עלולה להיות בלתי נסבלת.

בלבול ופחד מלווים את אירוע התקיפה עצמו וגם את "האחרי". תחושות אלה יכולות להיות קשורות בגורמים שונים בשרשרת הפעולות והאירועים של התקיפה ואילו שאחריה. הפחד מעורר השאר תגובות פיסיולוגיות והבלבול מתעורר בשכל, שמעורר את הרגש. שניהם מקושרים לאירוע הפגיעה המינית וגם להתמודדות עם החיים שאחרי הפגיעה.

ירידה בערך העצמי, היא תוצר לוואי של לקיחת שליטה וכפייה של מעשה ו/או אמירות מיניות, ללא הסכמה. דבר שהוא אינהרנטי לתקיפה המינית היא פגיעה בכבוד העצמי, בדימוי העצמי, בערכים, באמונות ובזהות. טבעי להרגיש, שהפגיעה המינית "הגדירה אותי מחדש" בהקשר של הביטחון והערך העצמי.

תחושת אלה ואחרות, יכולות להתעורר סביב צליל, מראה, אמירה, ריח ועוד. החוויה הרגשית שמחזירה את אירועי הפגיעה המינית במהלך השיגרה, עלולות לפצוע, להכאיב ולערער בסיטואציות חברתיות, זוגיות, הוריות ומשפחתיות.

ארבעה כלים להתמודדות בסיטואציות חברתיות כשטריגר מופיע

כשטריגר מצית תחושות ורגשות קשים במהלך סיטואציה חברתית, קשה מאוד להתעלם מהן ולהתרכז בסיטואציה. הנטייה היא להישאב לתוך הכאב ולפעול מתוך תגובות אוטומטיות, שרק מחמירות את המצוקה. בחרתי ארבעה כלים, שיכולים לעזור לך, בזמן אמת.

1. הכרה בטריגר וזיהוי שלו: כשיש תחושה קשה, עוררות ותגובה אוטומטית, כל אלה יכולים להצביע על כך שטריגר הפעיל אותך. כשההרגשה הזו נוכחת, כדאי לברר אם התרחש משהו מוכר כמו ריח, צליל, אמירה או מראה, שלמדת להכיר אותו כטריגר. במידה וכן, נסה/י להגדיר מהו הגורם שהחזיר את תחושת הטראומה המינית. נסה/י לבודד את התחושות לאותו הרגע ולהבין בשכל שחווית עוררות של טריגר. קח/י רגע לעצמך להתארגן ולנשום.
2. שימוש בגוף ככלי להרגעה: המערכות העצביות שמופעלות באופן אוטומטי, נכנסות לפעולה, ללא השליטה שלך. לפעמים, תנועת גוף פשוטה, יכולה להקל על התחושות הקשות. הרבה אנשים משתמשים בלחיצת אצבעות הידיים, תרגילי נשימה, עצימת עיניים והרפיית הגוף. שימוש בהרגעת מערכות העצבים האוטונומיות, יסייעו לך להתרכז בסיטואציה ולנהל אותה כמו בשיגרה.
3. שימוש במנטרה אישית: אפשר לנסח מראש מספר משפטים להגיד לעצמך, כשטריגר מתעורר. למשל: "אני מכיר/ה את התחושה הזאת, עוד מעט היא תשתפר". או: אני בעצם במצב בטוח, אני לא בסיטואציה של פגיעה מינית." כל ניסוח שמדבר אליך בשעת חירום, יכול לקרקע אותך ולאפשר לך להמשיך לאחר כמה דקות, לנהל את הסיטואציה.
4. שימוש בחפץ קבוע להרגעה: בשעת מצוקה, היעזרות בחפץ שמפחית את הלחץ, הוא כלי פשוט ויעיל. למשל כדור גומי קטן שאפשר ללחוץ, או מחרוזת עם כדורים שאפשר להניע אותם עם האצבעות. משהו שיראה סתמי לסביבה ולך הוא יהיה חפץ מוכר, ידידותי ומרגיע. הוא יעזור להפחית את הסימפטומים של מערכת העצבים האוטונומית ויעזור לך להגיע לוויסות.

שימוש בכלים אלה ועוד רבים אחרים, יכולים לעזור לנפגעים/ת לנהל את התחושות הקשות המתעוררות בעקבות טריגרים לא צפויים, גם בסיטואציות חברתיות מורכבות. על ידי כך, לחזור לשיגרה תוך תחושת ביטחון ושליטה.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שפניה לעזרה היא מרכיב חשוב בתהליך ההחלמה ובהתמודדות גם עם הטריגרים. התמודדות עם ההשלכות של הטריגרים יכולה להיות משמעותית לפעמים, תוך היעזרות בגורם טיפולי מקצועי. טיפול אישי יכול לספק כלים מותאמים אישית להתמודד עם טריגרים ולהחזיר תחושה של ביטחון עצמי, של שליטה ושל רוגע.