שחזור פגיעה מינית: הבנה, השלכות ודרכי התמודדות

לעבור פגיעה מינית, זו חוויה קשה ומטלטלת, שמשפיעה לאורך החיים. ההשלכות של הפגיעה, עלולות לכלול גם שחזור של פגיעה מינית, שהוא תהליך לא מודע. זהו אחד המחירים של הפגיעה הראשונה, שלרוב יוצרת עם הזמן תופעות של פוסט-טראומה מורכבת.

התחושה אחרי תקיפה מינית שהתרחשה פעם נוספת, היא קשה ומטלטלת. שחזור פגיעה מינית, היא לא מודעת ולכן גם ההכרה בכך שנתקפתי מינית שוב, מעוררת בחוזקה תחושת של אשמה, בושה, חוסר אונים וערעור של הביטחון העצמי.

אחד ההסברים לשחזור הוא, שהטראומה מתבטאת בין השאר בהשפעה מערכות העצביות במוח. היא משאירה את המוח במצב "תקוע" של דריכות ועוררות יתר, כך שגם הגוף "נתקע" על מצב של סכנת הישרדות.

כשהזיכרון הטראומטי נשמר בצורה גולמית ולא מעובדת, הנפש יכולה לשחזר את החוויה באופן לא מודע. אחת ההשערות היא, שהשחזור יכול לתת הזדמנות לפעולה שונה במהלך האירוע, כך שהתקיפה המינית תימנע.

מאחר שהתהליך הוא לא מודע, נעשה שימוש בסיטואציות דומות לתקיפה המקורית. כמו למשל שימוש בדפוסי התקשרות דומים, יחסי כוח, דינמיקה של יחסים, תגובות, התנהגויות ומנגנוני הגנה. אף אחד או אחת לא רוצה לעבור פגיעה מינית נוספת.

שנים לאחר הפגיעה המקורית, האדם נושא את השלכותיה בנפשו ובגופו ולכן עליו להיות בכוננות מפני האיום לתקיפה נוספת. האיום הוא נוכח כל הזמן. אירועים של שחזור פגיעה מינית, עלולים להתבטא בין השאר בקשיים ביצירת מערכות יחסים טובות וממלאות, בבחירות לא מוצלחות, בתחושה של חוסר שליטה וחוסר ערך עצמי.

מאמר זה יעמיק את ההבנה ואת ההכרות המשמעות, השלכות וההתמודדות עם שחזור של פגיעה מינית.

כשהעבר מנהל את ההווה

כשאדם נקלע לסיטואציה בה מתרחש שחזור של פגיעה מינית, הוא לא בהכרח יכול לזהות את הקשר בין אירועי פגיעה מינית בעבר, לסיטואציה הנוכחית. השחזור מתרחש בצורה לא מודעת, כך שהמודעות לפגיעה המינית מתעוררת תוך כדי הפגיעה, או בזמן כלשהו אחרי שהסיטואציה הסתיימה.

ניסיון העבר פועל מתחת לפני השטח. לא כהחלטה מודעת, אלא באמצעות דפוסי הגנה שמופעלים למנוע פגיעה נוספת. זאת מתוך תקווה לא נגישה למודעות של הנפש. תקווה שאם אכנס לסיטואציה דומה, הפעם אלמד להגן על עצמי. כך גם אפעל בהצלחה, בסיטואציות דומות בעתיד.

אבל בפועל, בגלל שהפעולה היא לא מודעת, כך היא גם נידונה לכישלון. הוא מוביל לתחושת של הלקאה עצמית שמתבטאת באשמה, בבושה, בחוסר אונים מתמשך ועוד. לכן אפשר להבין מדוע אני יכול להיקלע, או כפי שמקובל להגיד "לזמן לעצמי" סיטואציות שמתאפיינות בין השאר בשליטה, השפלה, חדירה לגבולות אישיים וניתוק רגשי.

שחזור יכול להיראות לצופה מן הצד וגם לאדם עצמו, כהימשכות לאנשים שחודרים לגבולות, למצבי סיכון, לחוסר אחריות, לחוסר הצבת גבולות. בנוסף לקיפאון, גם במקום שמתבקשת בו תזוזה. האשמה והלקאה עצמית, הן חלק מההוויה. תוך כדי וגם לאחר הסיטואציה.

לרוב, רק לאחר שנגמר האירוע, מכה את התודעה ההבנה, שהתרחש שחזור. ששוב, עברתי פגיעה מינית. מיד מתעוררים קולות השנאה והתרסה העצמית. השיחה הפנימית היא הדהוד של הפגיעה, של החומר הרעיל לגוף ולנפש, שפולש וחודר שוב ושוב.

אני רוצה להביא דוגמא דמיונית:

 "שוב זה היכה בי. מה נסגר איתי. מה??? אני בזוגיות כבר שנה. הלכנו לישון והתעוררתי לתוך… כבר הייתי באמצע… די! מה לא בסדר איתי, מה? כל זה אמרתי לעצמי בבוקר, כשנכנסתי למקלחת. לא באמת ישנתי אחר כך. אבל לא הייתה לי שום אפשרות אחרת. הייתה לי אש על כל העור של הגוף, ששום דבר לא יכול היה לכבות. תחושת הכישלון, רק הבעירה את האש שלא יכולתי לכבות. ומה יהיה מחר? מתי יהיה לי בטוח? מתי אלמד? האם יש לי סיכוי להשתפר?"

ההדים המתמשכים של פגיעה ושל שחזור

אני משער שאם עברת פגיעה מינית חוזרת והרגשת שחזור של הפגיעה, הדיבור הפנימי השלילי מוכר לך. גם הכאב החוזר ונשנה, שמופיע עם עוצמות גבוהות ומתישות, שמתגברות עם כל פגיעה נוספת. בטח כל פעם הכאב הוא חד יותר והערך העצמי יורד. אלה מעצימים לא רק את האירוע עצמו, אלא גם את מה שזה אומר עליך, מטעם עצמך.

במצבים אלה, הרגשות הקשים שמופנים פנימה, הם קשים מנשוא. יחד עם ההתמודדות עם פוסט טראומה מהפגיעה המקורית, אחרי פגיעה חוזרת, חלק מהזעם מופנה כלפי פנים. לא רק כלפי הצד התוקף. התמודדות עם תחושות של כישלון וחוסר יכולת להגן על עצמי, הן מתישות, קשות מנשוא לפעמים ומכוסות באשמה ובבושה.

להלן מספר השלכות נפוצות:

• ערעור הזהות והערך העצמי: הפגיעה המקורית וגם השחזור, עלולים לתת תחושה שהזהות לא מגובשת. כמו עדשה שנמרח עליה קרם הגנה מהשמש שהתייבש. הזהות עלולה לתת לאדם להרגיש שהיא פגום, מקולקל, חלש ולא ראוי.
• קושי מתמשך בהצבת ובהבנת גבולות: השחזור קורא תיגר על גבולות. הוא מערער את הביטחון להציב אותם, בגלל שהשחזור מחייה את חציית ודריסת הגבולות האישיים על ידי התוקף. בנוסף, חווית התקיפה החוזרת, עלולה לחזק או ליצור אמונה שאין לי יכולת ו/או טעם להציב גבולות, מפני שהם נמחקים בכל מקרה.
• תחושות של ניתוק: ניתוק רגשי, דיסוציאציה וניתוק פיסי הם רק חלק מהמחירים שהשחזור מביא איתו. הרבה פעמים במהלך היום ובסיטואציות בהן הטראומה מתעוררת, הניתוק משתלט ולוקח את הנתח שלו. ככה, מבלי לבקש רשות.
• לבד, בידוד ובדידות: כמו שתקיפה מינית יחידה עלולה לגרום להיות לבד, בבדידות או לבידוד חברתי, גם שחזור עלול להעצים הימנעויות וחוסר יכולת להשתלב בחברה. הרבה פעמים, החשש מתיוג, זלזול ושיפוטיות על כך שהתרחשה פגיעה מינית חוזרת, מחזק את הניתוק ואת הניכור.

יציאה לדרך חדשה

אם הגעת עד לכאן, אני מקווה שהדברים נגעו לליבך. אולי גם פגשת משהו, שמוכר לך מסיפור חייך. קל לסביבה לתת פתרונות תפורים ומוכנים מראש. אבל ברור לי שעבורך, יציאה לדרך חדשה היא אתגר. כזה שדורש להסתכן. מה שמזכיר ומעורר את הסכנה, למחשבה על פגיעה מינית שהתרחשה בשנית.

אולי הקושי העיקרי הוא, להרגיש שהפגיעה שעברת היא לא באשמתך. להאמין בכך עם הלב ועם השכל. להגיע למצב בו יש השלמה שהפגיעה היא שלך. אבל היא לעולם לא משהו שהזמנת, ביקשת, רצית וייחלת לו. אני מדגיש את המעבר מהאשמה עצמית, שהיא הדבר הכי טבעי, לתודעה שהיא שייכת לצד התוקף. שהיא אך ורק שלו.

אני רוצה לחזור על האמירה שאף אחד ואף אחת, לא רוצה לעבור פגיעה מינית. לעולם. אף פעם ובשום סיטואציה. לא בדייט, לא בזוגיות ולא בשום סיטואציה אחרת. האחריות על התקיפה, היא בלעדית של הצד התוקף. טבעי להרגיש אשמה, אם בשביל להגן על הנפש ועל הגוף קפאת, שתקת, הדפת, השתוללת וגם לא היו לך מילים. זו לא אשמה, אלא זו התגוננות והגנה.

המעבר מעמדת האשמה, אולי שנאה עצמית ותחושה של חוסר ערך עצמי, לעמדה של הכרה בכך שהרוע והאחריות היא אצל הצד הפוגע, הוא כלל לא פשוט. הוא ללכת כנגד הטבע האנושי וגם כנגד המוסכמות החברתיות.

תקיפה מינית לא מתקיימת בוואקום. היא מתבצעת בתוך יחסים, בתוך קהילה ובתוך תרבות. היא לא רק בין הצד התוקף לצד הנפגע. היא מתבצעת בתוך הקשר חברתי ותרבותי רחב יותר. לכן, כל כך קשה לשנות אמונות, תפיסות ותרבות שמוטמעות מינקות בתוך כלל החברה.

הדרך להתמודד עם שחזורים של פגיעה מינית, היא אישית וכך נכון מניסיוני להתייחס אליה. טיפול אישי, הוא אחד הערוצים לצעוד בה. מדובר בערוץ שמאפשר לעשות תהליך בדרך שלך ובקצב שלך. לא להיות לבד בתוך צמתים רגשיים, שיכולים להחזיר מראות, ריחות, תחושות ומחשבות שבלתי נסבל להיזכר בהם.

בטיפול, אפשר לסלול דרך חדשה וגם לספר את סיפורי הפגיעה והשחזור מזוויות חדשות. זוויות שהן נכונות לך עכשיו. אולי מסיפור ששוב לא הצלחת להגן על עצמך, לזווית שבו שרדת, בשביל לספר לעצמך ואולי גם לסביבה. רק אם זו תהיה הבחירה שלך.

לסיום

התמודדות עם פגיעה מינית יחידה או יותר, היא מסע ארוך. מסע להפחית את הכאב של הפגיעה וגם את תחושות האשמה והבושה. הבנה וההכרה שמה שעברת הוא לא אשמתך, שיש דרך לחיות אחרת, היא בסיס לשינוי, לתקווה ולשמחת חיים. הריפוי מתחיל במקום שמרפה מהלקאה עצמית ויוצא לדרך של היכרות מחודשת עם עצמך. כל דרך שתיבחר, היא טובה. כי היא הבחירה שלך.