האני האמיתי והאני השקרי: הגיע הזמן להוריד את המסכה

בוקר גשום, עם סופת ברקים ורעמים ברקע. לילה לא שקט עבר עלי. שוב. לילה של חלומות סוערים. לילה של קולות. לילה של שתיקות. עוד לילה. כזה. שלי. עם עצמי.

בוקר גשום עם סופות ברקים ורעמים. האני המזויף שלי שוב מרים ראש. הוא יודע מה אני אוהב וגם יודע שזה אסור. שמה שאני אוהב הוא לא טוב. שמה שאני אוהב הוא לא מותר. הוא נחשב מיותר.

בוקר גשום עם סופות ברקים ורעמים. ויניקוט היה אומר עלי שאני עצמי אמיתי וכוזב. הוא היה אומר שברקים ורעמים בתוך סופה עם עצמי אמיתי וכוזב. אבל מה שהוא יגיד עלי דבר כזה? האם האני המזויף שלי כל כך בולט לסביבה?

שוב בוקר. הפעם עם שמש קופחת משולבת בסופה של לחות עזה. האני האמיתי והאני השקרי החליטו לצאת לריטריט ביחד. לגלות האחד את השני. האני המזויף שם וויז לעבר הלא נודע. האני האמיתי והאני השקרי, כבר לא.

בוקר מעונן חלקית. התעוררתי בריטריט, עייף, רעב ומעורפל.

בוקר מעונן חלקית. בלי רוח. עם רוח. עם אובך. בלי אובך.

בוקר עם ראות מלאה, מעונן חלקית ועם רוח קלילה. האני האמיתי והאני השקרי השלימו ביניהם. אפשר לחזור הביתה.

התעייפתי מלהחזיק תדמית מול העולם

ברור לי שהגזמתי. שעברו יותר מידי שנים בריצוי של הסביבה. מתוך פחד. מתוך חשש "מה יחשבו".

ברור לי שאין לי יותר כוחות להחזיק את העמדת הפנים שלי, מול הסביבה.

ברור לי ש… אבל לא ברור לי למה.

כשהייתי ילד, הצלחתי להשיג כמעט כל מה שאני רוצה. היה לי מאוד פשוט לנחש מה המבוגרים מצפים ממני ו"לתת להם את זה". ממש ככה. היום אני יודע להגיד, שכל מה שהייתי צריך, היה לתצפת על הסביבה. לראות מה הילדים שכועסים עליהם עושים ולשאול מה המבוגרים רוצים מהם. מה הילדים לא מבינים ואני מבין.

ידעתי לנתח את הסיטואציות החברתיות די בקלות, תוך כדי נפילות קשות שהיו לי. שנאתי שכועסים עלי. תיעבתי מצבים בהם "אני לא בסדר". ראיתי ילדים שחוזרים על אותן טעויות ונאבקים במבוגרים, באותם המצבים ובאותן הטקטיקות.

רציתי להיות אחר. רציתי בעיקר לא לסבול מהרגשות הקשים שהתעוררו בי כשהייתי "לא בסדר". כילד וכנער זה היה די פשוט. העולם בסך הכל מצפה ממך ללכת בשורות, לצעוד בתלם ולמלא אחר ציפיות די פשוטות. לשמור על סדר יום כפי שהוכתב, תוך היצמדות לכללים ולציפיות הידועים מראש.

המקומות בהם נפלתי, היו ציפיות ממני שלא היו מדוברות. ציפיות סמויות ואישיות. שם למדתי כמה אני גרוע. שם גיליתי כמה אני בעצם חסר ערך. שם ידעתי שאני לא מצליח. שאין לי דרך לדעת מה מצופה ממני ולכן לא אצליח לספק את הסחורה.

שם הייתי ועודני, כישלון.

שם נתקעתי, בגיל ההתבגרות. בחיפוש אחרי הציפייה הלא מדוברת. בהתבוננות באנשים ש"רוצים ממני", ש"מצפים ממני" ובעיקר מתאכזבים ממני.

נתקעתי ונתקלתי שוב ושוב באכזבות, בתחושות של דחייה ושל חוסר ערך. כי מה אני שווה, אם אני לא יכול לספק את הסחורה? מה אני שווה אם עם כל החכמה והניסיון שלי, אני נכשל. כשאני כבר גדול.

אז מה אני שווה, אם להסתיר מעייף אותי? למי בכלל אני דופק חשבון ולמה?

מהמגדיר אותי כשאני בוגר?

מה יאפשר לי להרגיש שאני יכול, להיות מי שאני, מבלי לחדול מלהתקיים באמת?

איך למצוא כוחות להיות אותנטי ולהרגיש טוב עם עצמי?

מה שאתה מרגיש הוא אמיתי. הכאב, התסכול, חוסר הערך, האכזבה והריצוי. הרגשות והתחושות הם לא כוזבים, הם לא מתעתעים בך. הם אתה והם שלך ובשבילך.

מה שאתה מרגיש הוא הכי מדויק בעולם שלך. אין שום צורך למדוד. אין כל טעם להשוות. אין תכלית לשפוט.

מה שאתה מרגיש, יכול להיות נעים. מה שאתה מרגיש יכול להיות איום ונורא. מה שאתה מרגיש הוא האמת שלך. אמת צרופה, אישית ומהימנה.

המהפך שאתה מצפה מעצמך הוא בריא ואפשרי. הוא להרגיש את הרגשות ולבטא אותם בחופשיות.

המהפך הוא גם להתחבר ליכולות שפיתחת בילדות ולשכלל אותם בבגרות. למשל, לקחת את היכולת לנתח סיטואציות, לשמוע מה מצופה מהסביבה וממך.

המהפך הוא לקחת את המידע ולהרגיש מה הציפיות ממך גורמות לך להרגיש.

המהפך הוא, לפעול בסיטואציה בדרך מתחשבת ונעימה וגם לפעול כמו שאתה מרגיש שנכון לך.

המהפך הוא להתחשב ברצונות הסביבה וגם להסביר לסביבה את הרצונות שלך.

המהפך הוא להיות בדיאלוג עם הסביבה ולא לנחש מה היא רוצה ממך ואז לתת לה את מה שאתה חושב שהיא רוצה לקבל ממך.

איך למצוא את הכוחות לעשות שינוי כל כך גדול? להתחבר לאמת שלך ולא להתפשר עליה. אז, תוכל להתמודד עם התוצאות, גם כשיתעוררו רגשות קשים וגם כשיתעוררו רגשות נעימים.

בכל סיטואציה, הקשב לרגשות. שים לב למחשבות. תן ביטוי לשניהם. למשל, תגיד מה הן המחשבות שלך וגם תן ביטוי מילולי למה שאתה מרגיש.

למשל: "אני חושב שהרעיון שלך לפתוח עסק ביחד מדליק אותי. אבל אני מפחד שאם נפתח עסק ביחד, אני עלול לאבד את החברות איתך. עם כל הקושי שלי לאכזב אותך, אני בוחר לא להיכנס לשותפות איתך. אני מתאר לעצמי שההחלטה שלי מאכזבת אותך. בסופו של דבר, זה מה שאני חושב ומרגיש."