מתי הילדים מפסיקים להיות ילדים? מובן שהם מעולם לא מפסיקים להיות הילדים שלכם. יחד עם זאת, מתי תלות הורית מפסיקה להיות מותאמת לגיל הילדים? זו יכולה להיות שאלה תיאורטית, אבל כאן חשוב לי שזו תהיה שאלה אישית, עבורכם ההורים.
יש לשער, שאם מתעורר בתוככם קושי רגשי, כשיש בקשה לעזרה כספית מההורים בגיל מבוגר של הילדים, אתם במקום של השאלה האישית. כשכמדובר בילדים שלכם שהם מעל גיל 30, היציאה לעצמאות כלכלית אמורה להיות בשלבים מתקדמים של התהליך. מובן וטבעי, שתרצו לעזור בכל דרך אפשרית, כשלפעמים הפתרון הזמין, הוא סגירת מינוס מידי פעם ו/או קצבה חודשית קבועה, עד ש…
למעשה, אתם נמצאים רוב הזמן בקונפליקט נאמנויות בין הרצון לעזור, לבין שימור תלות של הילדים בכם. זהו קונפליקט נאמנויות רגשי, שדורש התמודדות עם חוסר ההצלחה של מעגל החיים הטבעי שלכם ושל הילדים לאפשר להם לצאת מתלות בהם, לעצמאות. לכן, מובן שאתם משלמים מחיר רגשי גבוה מאוד, כשאתם מסתכלים על חוסר ההצלחה. יכול להיות שאתם חווים סוג של תסמונת תלות תובענית, מצד הילדים.
מה מייצר יחסי תלות מול ילדים בוגרים?
זו שאלה קשה ומורכבת. ליחסים, דרושים לפחות שני משתתפים. למדתי ממשפחות שהגיעו לטיפול משפחתי כשהילדים בסוף שנות ה-20, עד אמצע שנות ה-30 שיחסי תלות הם נוצרים לרוב באופן לא מודע ולכן קשה מאוד לשנות אותם. מעולם לא אתן דוגמאות מחדר הטיפולים, לצורך העניין אם נחשוב על ילד/ה בוגר/ה שלא מצליח/ה להסתדר בעולם התעסוקה, טבעי שהעוגן הכלכלי יהיה נעוץ בהורים.
באופן טבעי, האהבה ללא תנאי של ההורים, מייצרת אפשרות להטיל עוגן במעגן הביתי שלהם, בזכות האהבה ללא תנאי. המעגן תמיד פתוח ותמיד אפשר לקשור את הסירה, להיכנס לבית המשפחה, להוריד הגנות ולהרגיש ביטחון. באופן טבעי, ההורים מתגייסים לפנק, להזין ולחבק. עד כמה זמן אפשר לעגון בבית ההורים בגיל 32? מתי הנתינה של ההורים, הופכת מעזרה ליצירת תלות בהם ובאהבה ללא תנאי?
יחסי התלות, כנראה נוצרו במשפחה הדמיונית שתיארתי כבר משחר ההיסטוריה שלה. לרוב, תפיסה רגשית בשילוב עם תפיסה ערכית של אחד ההורים או של שניהם, מייצרות יחסי תלות של הילדים בהם. הבגרות הכרונולוגית של הילדים, לא תמיד תואמת את הבגרות הרגשית שלהם ולכן באופן לא מודע, הצורך הטבעי בעצמאות מההורים, לא מגיע לידי ביטוי. הרבה פעמים אחד הגורמים לחוסר היכולת לקיים את מרד גיל הנעורים, הוא יחסי תלות חזקים בין ההורים לבין הילדים. זהו צורך רגשי של שני הצדדים שלא מאפשר לשנות אותם.
מה האפשרויות שלכם לשנות את מערכת היחסים?
הכלי הזמין ביותר, הוא שיחה ביניהם, ההורים. נסו להיפגש ולברר מה כל אחד מכם מרגיש כלפי עצמו. מה המשמעות עבורך כהורה, סביב התלות הכלכלית של ילדך בך? מה הרגשות שמתעוררים בך כרגע? אילו רגשות נעימים מתעוררים ואלין רגשות קשים מתעוררים? מה התחושות שלך כלפי ההורה השני?
נסו לשתף בתחושות הנעימות ובתחושות הקשות. רשמו על דף את התחושות המשותפות ואת התחושות השונות. מה למדתם על היחידה ההורית ברמה הרגשית מול התלות שיש לילדים בה? עכשיו רשמו על דף, מה התפישה הערכית שלכם כלפי עצמאות כלכלית של הילדים. חזרו על התהליך. מה למדתם על התפיסה הערכית של היחידה ההורית כלפי עצמאות כלכלית של הילדים?
התרגיל שהצעתי, הוא רק כלי אחד, מתוך סל של כלים, שיכול לעזור לכם לשנות את היחסים. מה תעשו, אם יסתבר שהתפיסות שלכם מאוד שונות? בסופו של דבר, תצטרכו ליצר יחידה הורית עם מסר אחיד לילדים. פגשתי הרבה זוגות בטיפול זוגי, שהמצוקה העיקרית בזוגיות הייתה סביב מחלוקות מול מערכת היחסים הזוגית, כלפי העזרה לילדים. למדתי, שלמעשה יחסי התלות שמתעוררים מול הילדים, עלולים במקרים מסוימים לאיים על היחסי הזוגיות של ההורים.
דרך נוספת להתמודד עם המשבר הזוגי, הוא לקיים טיפול משפחתי עם הילדים. ההרכב יכול להשתנות במהלך המפגשים, בהתאם לצורך. טיפול משפחתי, מאפשר להורים לקיים שיחות נפש עמוקות עם הילדים וגם ביניהם. מאחר והילדים הם אנשים בוגרים, ישנה הפריווילגיה לשחרר את "האחדות ההורית" שנדרשת כלפי ילדים בגיל הילדות וההתבגרות. הבגרות של המשתתפים, לרוב מביאה לתוצאות משמעותיות, תוך חוויות רגשיות שכולם שותפים להן.