איך לסיים קשר לא בריא

איכות מערכת היחסים, נמדדת בין השאר, מהתחושה האישית שלך כחלק ממנה. אני מדגיש, שהמאמר אינו מתייחס למערכת יחסים מתעללת, אלימה ו/או מסוכנת. למערכות יחסים רעילות, מגיעה התייחסות נפרדת.

אני מדגיש זאת, מאחר ואם יש לך תחושה שמערכת היחסים היא אלימה, מתעללת ומסוכנת, ההתערבות שלך לסיום הקשר צריכה להיות בהתאם. לכן היא שונה ועליך במצבים אלה, לקחת בחשבון את מרכיב הסיכון האישי.

 פתחתי באבחנה בין רצון לצאת ממערכת יחסים אלימה ו/או מסוכנת, לבין מערכת יחסים "רגילה". אמשיך, בשימת הזרקור על אותן מערכות יחסים "רגילות", שנמשכות ללא תחנות יציאה. מערכות יחסים, שעם הזמן גוברים בהן סימני השאלה, עולים לבטים ומבצבצים חששות.

אילו יכולות להיות מערכות יחסים מארץ ה"לא נעים" ומעולם ה"מה יגידו". כאלו, שקל מאוד לייעץ לחבר או לחברה איך לצאת מהן, אבל… בפועל כשאני בתוך מערכת יחסים כזו, זה כבר סיפור אחר. אז, זו ההתמודדות האישית שלי. התמודדות בה קשה לי לקבל החלטה וגם הרבה פעמים נוח לשבת על הגדר, גם כשקצת כואב בישבן.

הסיפור האמיתי במקרה זה הוא, כשהחששות לאיכות מערכת היחסים עולים, חשוב לעצור ולעשות חשבון נפש אישי. לברר מה הוא הרצוי בשבילי ומה מלמדת המציאות? האם החלק בתוכי שלא מרוצה ממערכת היחסים יוכל להרגיש אחרת אם יתרחש שינוי? האם השינוי יהיה קטן מידי ואז ארגיש שנכון להיפרד? עד כמה יש ביכולתי לעשות שינוי במערכת היחסים ולהצליח להביא אותה למקום הרצוי?

מיפוי מערכת היחסים

השאלות שהצפתי בפסקה הקודמת, יכולות לתת דוגמא, לתהליך המיפוי. אני מציע לך למפות את מערכת היחסים הזוגית, כשעולה בך הרצון לצאת ממנה. חשוב לי להדגיש, שלמדתי מאבא שלי משפט מפתח לחיים שיכול לעזור ברוב ההתלבטויות. אני מצטט: "דע לך, שבחיים קל מאוד להרוס וקשה מאוד לתקן. אל תקבל החלטה מהירה. לפני קבלת החלטות,  זכור את המשוואה הזו."

ברוח המשנה של אבא שלי, אני חושב שקל להרוס מערכת יחסים זוגית, אבל קשה מאוד לתקן אותה. אני מאמין גדול בתיקון מערכות יחסים ומנסה לעזור לזוגות לתקן יחסים שנפגעו ולעיתים נהרסו.

ברוח זו אדגיש, שאני דוגל בחופש ובבחירה אישית. לכן, חשוב גם למצוא את שביל הזהב, שיאפשר לצאת ממערכת יחסים זוגית, שלאדם לא טוב בה. לקבל בחירה שמכבדת את השותף/ה, כדי לעשות את הפרידה בדיאלוג וברגישות.

אני מציע שלפני קבלת החלטה אם לצאת ממערכת היחסים, או להישאר בה, אפשר לעשות מיפוי אישי שלה. להקדיש זמן במשך מספר ימים או שבועות לתהליך. הצעד הראשון הוא לברר מה העמדות, הערכים והצרכים שלך היום.

לאחר שענית על השאלות האלה, השלב הבא הוא לדמיין אילו שינויים אפשר לעשות עם ההבנות החדשות, עם בן/בת הזוג שלך. חשוב לתת הרבה קרדיט לבן/בת הזוג שיש גם לו או לה רצון שיהיה לך טוב. יש לשער שלבן/בת הזוג, בהינתן הזדמנות לחשוב על הדברים, גם תהיינה תובנות חדשות.

כאן אני שוב רוצה להדגיש את השוני בין מערכת יחסים "רגילה", לבין מערכת יחסים אלימה ומתעללת. במערכת יחסים רעילה, הסיכוי לקיים דיאלוג אמיתי על רצונות, צרכין, אכזבות ותקוות הוא כמעט אפסי. לצערי, אני אומר את הדברים בכאב רב ומתוך עבודת שטח ארוכת שנים.

השלב הבא במיפוי, הוא לכתוב מסמך אישי עם כל ההבנות שעלו עד עכשיו. לשבת ולקרוא אותו כמה פעמים, מאחר וקל להיפרד וקשה לחזור, אם וכאשר זו תהיה הבחירה שלך.

שלב נוסף שאני מציע הוא, לקיים מפגש פסגה עם עצמך. כמו בסיום משא ומתן בין מדינות, יש בו את שלב ההכרעה. אם הנטייה היא להישאר בזוגיות, בבקשה אל תישאר/י באותו המקום. כל עבודת המיפוי, היא ההזדמנות שלך להוביל מהלך ולשנות את מה שחשוב לך במערכת היחסים. זאת, באמצעות דיאלוג עם בן/בת הזוג שלך.

אם הנטייה היא להיפרד, חשוב להקדיש הרבה מחשבה ורגשות לבן/בת הזוג שלך. לשבת ולכתוב לעצמך את הרגישויות שמוכרות לך אצלו/ה. לנסות לכתוב משפטים שאפשר יהיה להגיד בצורה אמיתית ומתחשבת. לנסות לתמצת את המסר לפסקה אחת ברורה וברגישות. שתהיה בנויה ממילים ובסגנון האישי שלך.

תהליך קיום שיחת פרידה

כשהגעת להכרעה והחלטת לסיים את הקשר, המשימה הקשה והמאתגרת היא, לבשר את בשורת הפרידה שלך מבן/בת הזוג שלך. מדובר בהחלטה שתשנה את החיים של בן/בת הזוג. הכרעה, שיש לה השלכות רגשיות, מעשיות וכלכליות.

יחד עם זאת, זו ההזדמנות שלך, לצאת ממערכת יחסים, שעכשיו וכנראה כבר הרבה זמן, לא טובה לך. מדובר ברגע מכונן, של לקיחת אחריות ושל מימוש של זכות בסיסית לחיות את חייך, כפי שנכון לך. במילים אחרות, הזדמנות לקחת אחריות על החיים שלך ולהוביל אותם באסרטיביות וברגישות לעתיד שהיית רוצה להגשים.

ברוח ההתחשבות, אני ממליץ על דרך של כנות, יושר ויושרה. הכוונה היא, לקיים את השיחות ואת המפגשים כשהאמת היא המצפן. אני ממליץ לא לפחד מהמקומות שברור לך שבהם האמת תהיה כואבת. היא תתגלה בכל מקרה, אבל כשהיא תגיע ממך בדיבור ישיר ומכבד, היא תהיה בונה ולא הרסנית.

משפטים סתמיים כמו "זה לא את/ה, זה אני". הם הרסניים ופוגעניים. חשוב לשים לב לנטייה ליפול אליהם, אבל לא לעשות בהם שימוש. לכן הצעתי לשבת ולכתוב פסקה תמציתית. פסקה שתהיה אך ורק בסגנון האישי שלך, ללא רעשי רקע זרים.

ההצלחה שלך להיפרד בצורה אישית ואנושית, היא לבטא בבהירות מה הביא אותך להחלטה. זאת, תוך מתן תוקף לפגיעה שלך בבן/בת הזוג ולקחת עליה אחריות מלאה. אין הכוונה לאחריות על המשך החיים שלו או שלה. הכוונה היא בבחירה שלך, לשנות את החיים שלך וכתוצאה מכך גם חלק מהחיים שלו/ה.

ניסיוני בטיפול זוגי מראה, ששיחות של פרידה, נשארות לנצח, חלק מחוויות החיים המכוננות. טבעי, ששיחת פרידה תהיה עצובה, מאכזבת, כואבת.

שהיא מפגישה עם חוסר אונים, עם בושה ועם אשמה. פגשתי זוגות, ששיחת הפרידה הכילה את כל הרגשות והתחושות האלה, אבל גם יצרו חוויה טובה.

מה שייחד שיחות אלה הוא, היכולת של הצד הנפרד להתבטא במילים שמספרות את האמת. ביכולת להביע שלל של רגשות, ממקום פגיע. ממקום שיכול לסמוך על עצמו. מקום שיכול לתת תוקף כנה וישר על האיכויות ועל הרגשות הטובים שיש בבן/בת הזוג, שממנו/ה מתרחשת הפרידה.

שיחות פרידה בהן יש הזמנה לבן/בת הזוג לבטא את כל טווח הרגשות והמחשבות באופן מלא, הן בעלות פוטנציאל לבניה. שילוב של ביטוי מילולי המביע את רצון בן/בת הזוג שיוזם/ת את הפרידה, לשמוע ולראות את הצד שנעזב. לראות עם כל הכאב ועם כל הרגשות הקשים. להתבטא עם אמפתיה ועם שיתוף רגשי.

לסיום, נסה/י ליצור שיחה, שתהיה ממקום של בנייה ולא ממקום של הרס. שיחה שתשאיר תקווה לקיומן של שיחות המשך במהלך התקופה הקרובה. שיחות אנושיות, שזוכרות עם מי היית עד עכשיו במערכת יחסים זוגית. שיחות שהמצפן שלהן הוא גם העולם האישי של בן/בת הזוג ממנו את/ה נפרד/ת.