התעלמות מהשוני התרבותי ביניכם כואבת ומתישה
מאז תחילת הקשר, חששת מהפגישה הראשונה עם המשפחה שלא הכרת. משהו ביחסים ביניכם עורר חוסר נוחות. כשנפגשתם, הכרת משפחה רעשנית, מלאה בדאחקות, כאפות וחיבוקים. שמעת ריבים, רכילות, הבעת אהבה וקשיי פרידה בכל פעם שהלכת אליהם
כשקיבלת חיבוק מהאחות של ומהדודה של, התכווצת כי אלו מחוות שלא הכרת. אצלך במשפחה, מקובל להיות בשקט בשולחן השבת. נהוג לדבר בעיקר על מזג האוויר ועל מה שקורה בפוליטיקה. דברים אישיים אסור לבטא בציבור. חיבוק קיבלת רק לפי נסיעה לטיול שנתי, לפני הגיוס לצבא או באירוע משמעותי אחר שמצדיק חיבוק. מה כל כך קשה להתאפק אצלם במשפחה? האם הציפייה ממך גם להיפתח? איך אפשר לעמוד בציפיות, כשאין לך כלים ויכולת להתמודד איתן?
ביניכם, מצאת דרך להסתדר. הצלחת קצת, להסביר את הטבע המשפחתי שלך, גם אם תמיד זכית לתחושה של לגלוג ושל נחיתות בגלל "הקור המקפיא" שהבאת מהמשפחה שלך. תמיד התביישת להיתפס כדמות סגורה וחסרת הבעה. כתגובה, ניסית לזרוק אמירות מגניבות ולנסות בכל דרך אפשרית לצאת מהמשבצת אליו שייכת את עצמך. מעולם לא העזת לשתף בתחושות הקשות סביב השוני התרבותי ביניכם.
שפת ה-politically correct כמכשול בפני עיוור
קיימים פערים תרבותיים מובנים בין משפחות. חלק מהמורשת התרבותית היא תוצר של העברה בין דורית, שאינה מודעת. הקושי בעידן הנוכחי, הוא שהטמעת שפת ה-politically corect מנסה לייפות פערים ולהשרות תרבות המקבלת את האחר ואת השונה. בפועל, יש משהו בשפה הזו, שמשטיח את המציאות ובין השאר מחליש את היכולת לבנות תקשורת ישירה ומקרבת. בפועל, חשוב לדבר על הקושי שנוצר בזוגיות סביב הפערים התרבותיים.
שמת לב בוודאי, שהבאת לקשר הרבה דברים שקיבלת עליהם תגובות שהם מוזרים, עד בלתי נסבלים. מובן לך מאיליו שנעליים משאירים מחוץ לדלת ופתאום מצאת את עצמך עם נעליים שגרות יחד איתך בחדר השינה. "צריך לדבר על זה בכלל?" שמעת שוב ושוב. זכור לך כמה התביישת? כמה הרגשת שהמבוכה מתפשטת לך בכל הגוף?
נזכרת באמירה הפוגעת "איך ציפית שאכנס לרכב שלך? אפשר לדעת בדיוק מה אכלת במשך היום…" נכון שהאמירה הייתה בהומור וללא כוונה לפגוע בך. אבל באותו הרגע, חשת זלזול, התנשאות, חוסר ערך ובלבול. בסך הכל, רצית לפרגן ולעזור. נשארת בערב בבית לשמור על הילדים. זו התגובה שקיבלת לפני השינה. שוב חשת בושה לדבר על הפער התרבותי ביניכם. שוב לא מצאת במילון ה-politically correct ערך מתאים להעז ולפתוח את הנושא. שוב נשארת לבד.
איך טיפול זוגי יכול לגשר על הפערים התרבותיים?
אני מכיר היטב את הפחד המוצדק, להתמודד עם השוני התרבותי בין בני זוג. כמעט כל ניסיון להתייחס לפער בהומור ביחסים, זוכה לכישלון. פער תרבותי הוא שדה מוקשים שקשה מאוד לחצות אותו. נסו להיזכר במורשת התרבותית של כל משפחה שהועברה אליכם לפני החתונה והרי לכם מפת דרכים לשדה המוקשים העתידי של חייכם.
באמצעות טיפול זוגי, אני עוזר למפות את המורשת התרבותית של כל אחד מבני הזוג. חשוב לי שלכל בן/בת זוג, תהיה הפשרות לספר את המשמעות של טקסים, מחוות, סגנון דיבור ומחוות גוף. אני מבקש מהצד במקשיב, לנסות לא לשפוט, לא לגחך ולא להתערב. זאת, מאחר ואני זוכר ששני בני הזוג פגועים בגלל חוסר היכולת לגשר על הפערים התרבותיים ביניהם.
אני מבקש מכל אחד מבני הזוג, לשתף בכנות, מה הפגיעה העיקרית סביב המשפחה של בן/בת הזוג. לשתף מה הכי פוגע ביחסים הזוגיים. נכון, זו עבודה קשה, מאחר ורוב הפגיעות מתרחשות באופן לא מודע וללא כוונה לפגוע. אני מציע בטיפול, לנסות להיפתח, להגיד את הקשיים בלי להיאחז בכללים התרבותיים כפי שהם נתפסים על ידי הצד המספר. במקום זאת, לנסות ולשתף בצורה רגישה ועדינה מה הרגשות השליליים שמתעוררים ולנסות לאתר את התגובות שמתעוררות בעקבות הרגשות השליליים. כך, בהדרגה אפשר להכיר לעומק,להתחשב ברגישויות וליצור תרבות זוגית חדשה וגמישה.