בדידות פנימית היא לא משהו כמותי ומדיד. היא תחושה סובייקטיבית, אישית ואינטימית.. גברים לומדים בתהליך החיברות (סוציאליזציה) וההשתלבות בחברה, לצמצם את הביטוי הרגשי שלהם, כדרך להבליט את הביטוי הגברי.

צמצום הביטוי הרגשי יכול מצד אחד לשדרג את הדימוי הגברי ואת השייכות שלך בחברה ומצד שני, הוא עלול להרחיק ממך באופן לא מודע, קירבה אנושית. יש משהו טבעי פשוט ומושך, בחום אנושי ובביטוי של רגשות.

אדם שהביטוי הרגשי שלו מצומצם, גם אם לצורך יישור קו עם ציפיות חברתיות, עלול להרחיק את עצמו מחברויות קרובות. הריחוק עלול להתבטא בסופו של דבר, בבדידות. מעין חוויה אישית שאני לבד, כי ככה זה אצל כל הגברים. מעין השלמה עם גורל שנכפה על המין הגברי. מעין מציאות, שאין דרך להתחמק ממנה.

שירות קרבי בצבא, השתתפות בספורט קבוצתי ופעילויות שמתבוססות על חברת גברים, יכולים לעודד ולהגביר את צמצום הביטוי הרגשי. זאת, על מנת לחזק את קבוצת השווים, כמו במקרה שלנו, את שלל ביטויי הגבריות.

אבל מה אם קשה לך להרגיש בודד? האם מותר לך לשבור את המוסכמות ולהרגיש חלק מהקהילה שלך? איך תוכל להיפתח באופן רגשי לחברויות חדשות ועדיין להישאר "גבר" במלוא מובן המילה?

איך נוצרת הבדידות הפנימית ואת מה היא משרתת?

תחושת הבדידות היא תהליך שמתבטא בין השאר בזמן, התייחסות לסיטואציות חברתיות, למידה חברתית ותפיסת הזהות העצמית. מדובר בתחושה של ריקנות, ניתוק וריחוק, הן מהקהילה והן מהעצמי. תחושת הבדידות היא לא בהכרח תוצר של מחסור בחברים ו/או במשפחה קרובה.

מדובר על תחושה, בה אין יכולת להתחבר ברבדים העמוקים לאנשים סביבי. תחושה שאין לי אפשרות וגם לא רצון ליזום אינטראקציה, גם עם האנשים הקרובים אלי ביותר. שוב, אין מדובר בהיעדר של חברה אנושית, אלא בהיעדר רצון ו/או יכולת ליזום קשר ואינטראקציה.

גברים נוטים לשקוע לבדידות מתוך צמצום רגשי, בתהליך הגדרת הזהות הגברית, כבר מגילאי הילדות והנעורים. סנקציות חברתיות על גילויי רגישות וביטויים של חולשה, מלמדות ילדים ונערים לצמצם את הביטוי הרגשי, עד כדי תחושה פנימית של כהות רגשית ושל נימ ול הרגשות.

גברים לומדים לייצר מנגנוני הגנה אישיים, שיעזרו לתת תחושת ביטחון בחברה. המנגנונים אמורים לשרת את הביטוי הרגשי, כך שהוא יהיה מווסת ומותאם לסיטואציה. למשל, בהשתתפות במשחק כדורגל, לתת ביטוי לשמחה מהבקעת גול של הקבוצה שלי, או לתת ביטוי רגשי לאכזבה מהבקעת גול על ידי הקבוצה היריבה.

לעומת זאת, בסיטואציה חברתית נניח כישלון בבחינה באוניברסיטה, נהוג לשתף חברים בצורה שמאלחשת את הרגשות האמיתיים. "עזוב, זה קטן עלי. נעביר אותה בסבבה. הולכים לבירה?"

במקום להגיד כמה אני מאוכזב מעצמי ומרגיש כישלון, המשפט הראשון שתואר למעלה, הוא המייצג הרגשי של הסיטואציה. הביטוי ל מייצג את התחושות האמיתיות כמו אכזבה, כישלון, חולשה,תסכול, חוסר אונים וערך עצמי נמוך.

הדוגמא ממחישה איך אני לצורך העניין מבטל את עצמי, בשביל להתאים את עצמי לציפיות החברתיות שאני אוח בהן ונשאר בודד. במקום לקבל תמיכה והזדהות מהחברים, אני מצמצם את הביטוי הרגשי ומשדר לחברים שלי שאין לי צורך לא בתמיכה וגם לא בהזדהות. במילים אחרות, אני נשאר לבד עם התחושות הקשות.

אני לומד שגזירת הגורל של הגברים היא "לבכות לבד בלילה". אני לומד לצמצם את עצמי, להתרחק מהרגשות שלי ולסמוך אך ורק על עצמי. אני מתרחק מלמידה של פרופורציות אחרות של סיטואציות חברתיות וגם מקיומן של אפשרויות אחרות.

הבדידות אצל גברים, היא תוצר של תהליך ארוך שנים של למידה התנסות חברתית. התהליך מלמד אותנו הגברים, לצמצם את הביטוי הרגשי שלנו וגם להתרחק מהרגשות של עצמנו. התנהלות בעולם כשהביטוי הרגשי מצומצם, מרחיק קירבה אנושית ומשאיר את הגברים עם תחושה של בדידות.

השפעות הבדידות על גברים

ההשפעה של הבדידות עבור גברים רבים, היא שקטה, מתמשכת וכזו שפשוט מתרגלים אליה. היא נעשית חלק מההוויה האנושית, כזו שקשה להבין שאפשר לקרוא עליה תיגר. היא מעצבת את האישיות ומרחיקה מתפיסה, שעזרה אנושית היא טבעית, זמינה וניתן פשוט לבקש אותה.

הבדידות יוצרת מעין עיוות של המהות של הקהילה. היא נוצרת הרבה פעמים מתוך אסטרטגית הגנה מפני פגיעות ומפני החצנה של חולשה. גם כשהיא טבעית, מתבקשת ומזמינה קירבה ותמיכה. כן, גבריות במיטבה נתפסת קשוחה, כל יכולה ובעלת און להתמודד לבד עם כל דבר.

גברים יכולים להשתייך לקבוצות ולפעילויות חברתיות ועדיין להרגיש בודדים. בהיעדר חיבור רגשי עמוק לעצמך, אתה בסופו של דבר מרגיש לבד, גם במשחק כדורגל, גם ביציאה עם חברים, גם בהורות וגם בזוגיות.

התחושה יכולה להיות שטחית ולגרום להרגיש חוסר שייכות והשתתפות באינטראקציות חברתיות, מתוך טייס אוטומטי ולא מתוך היותי חלק מהן. ההשתייכות מתעצבת באמצעות לקיחת תפקידים מוגדרים בסיטואציות ולא מתוך חשיפה ושיתוף ברגשות האמיתיים שמתעוררים במהלך ההשתתפות.

בדידות לאורך שנים, עלולה להגיע עם תג מחיר גבוה. היא עלולה לעורר בין השאר חרדות, חוסר ביטחון, חוסר ערך עצמי ודיכאון. הבדידות עלולה לעורר מחשבות שליליות וחוסר רצון להשתייך ו/או להשתתף באינטראקציות חברתיות, דבר שעלול להעצים את התחושות הקשות.

היא יכולה ללמד אלטרנטיבות להיותך חלק מקהילה, על ידי ייצור של אלטרנטיבות לאינטראקציות חברתיות. למשל במקום להתאמן בקבוצת ריצה, אתה לומד שהכי בטוח רגשית יהיה לרוץ לבד.

בשביל לא להרגיש את הבדידות, לפעמים יש נטייה להימשך לפעילות מופרזת שמסיחה את הדעת כמו התמקדות מופרזת בקריירה, בריחה לפעילות גופנית קיצונית והתמכרות לפעילויות שמסיחות את הדעת.

אחד ההיבטים של הבדידות הגברית היא תחושה של שותפות גורל עם שאר הגברים בקהילה. גברים רבים סבורים שהבדידות שהם מרגישים, היא מנת חלקם של כל הגברים באשר הם. זאת, בשל התפיסה שביטוי מוצלח של גבריות הוא צמצום רגשי.

איך לצאת מהבדידות ולהתחבר מחדש, בחמישה צעדים?

מעגל הבדידות מרגיש כמו רחוב ללא מוצא, שתחילתו מחוברת לקצהו. התחושה היא, שלא משנה איזה צעד אנסה לעשות, הוא יוביל אותי לאותה הנקודה. כל ניסיון, עלול להביא אותי למחוזות החולשה, ההזדקקות ולהרגיש לא גברי ולכן לא ראוי.

הצעד הראשון הוא שחרור מנורמות חברתיות מגבילות. הגדרה מחדש של הנורמות החברתיות, יכולה להיות הצעד המשמעותי והיעיל ביותר לפרוץ את מעגל הבדידות. גבריות אינה בהכרח כוח וצמצום רגשי. למעשה, חיבור רגשי דורש אומץ רב, תעוזה וחשיפה. במילים אחרות, להיות חשוף בצריח הרגשי, דורש גבורה, התעלות וביטוי של כוח רצון ושל ביטחון עצמי.

הצעד השני הוא להכיר בבדידות הנוכחית כחלק ממי שאתה. ההכרה תוכל לאפשר לך לאחוז את הבדידות, ללוש אותה וגם לשנות את הצורה שלה. הבדידות היא בידיך ואתה יכול גם לפוגג אותה. הבדידות היא מעין תמרור שמתריע על מצב נפשי, שאתה יכול להתייחס אליו ולשנות את נתיב הנסיעה בו. זה בשליטתך.

הצעד השלישי הוא להסתכל לבדידות בלבן של העיניים. את יכול לקחת סיכון מחושב וללמוד מהי הבדידות שלך. מה היא מספרת לך על עצמך. מה יש לה להגיד על הסביבה ועל הקהילה. מאילו סודות אפלים היא בנויה. זכור שהם בעצם שלך ואתה יכול להתחבר אליהם וגם לפוגג אותם.

הצעד הרביעי הוא יוזמה לבניית קשרים חדשים. אתה יכול להמציא את עמך מחדש בקלות, במקומות שלא מכירים אותך. פשוט להתנסות בישום הגבריות המתחדשת, זו שיכולה להיות פגיעה וגם אמיצה, עם אנשים שאתה לא מכיר. שדה ההתנסות יכול לאפשר לך פשוט  להכיר חברים בלי המשקולות של העבר.

הצעד החמישי הוא לצאת לדרך חדשה. שבירת מעגל הבדידות הוא תהליך קשה ומאתגר, שדורש אומץ רב. הוא דורש נחישות והתמדה. המשמעות של יציאה לדרך חדשה, היא גם בעולם העשייה. ליזום הכרויות חדשות, לחוות כישלונות וגם הצלחות. להעיז במקומות שתמיד חשבת שאין לך סיכוי בהם. לגלות גמישות, סיבולת וכוח רצון.

אני יכול להציע גם פנייה לטיפול אישי, בשביל לממש את הרצון ולהוציא אותו לפועל בעזרת התייעצות וליווי. בעזרת טיפול, אפשר להתנסות בחשיפת הסודות הכמוסים ולאפשר להגיד אותם במקום בטוח ומוגן. התהליך יכול לעזור לזהות ולאתר את הדפוסים ההגנתיים, שיצרו את מעגל הבדידות. בעזרת עבודה משותפת, להתיר אותו, לבנות קשרים חדשים ולחזק קשרים קיימים.