ידידותי ללהט"ב

הטיפולים ניתנים גם בוידאו

חיפוש

כעס ושתיקה – מלכודת לזוגיות

זמן קריאה: 4 דקות

"הכעס" מאת טל גורדון

אזני אטומות חיוכך זיכרון עמום
רודף מחשבות וזורק כמו אל בור פעור
חותם על חוזים הסכמים שעבר זמנם
רואה את הכל מתערב ונשאר בצד

הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל
בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר
כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום
זה כמו מקום אחר
אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

אם יש עוד סיבות, הן כבר לא חשובות היום
צולל נעלם וטומן את הראש בחול
אוסף שאלות זה עדיין בפנים בוער
פוחד לעלות ותמיד מחדש נופל

איך אפשר לא להתעצבן כשעוד הפעם...

חיפוש של השיר, בביצוע המקורי של להקת "רוקפור" יפגיש אותך עם ביצוע לא מהוקצע ואנושי. ביצוע שמראה שגם כאשר הלהקה מסתנכרנת אחרי שחולף כמעט חצי מהשיר, הם יוצרים הרמוניה של חיבור אנושי המתגבש לאיזו ובסופו של דבר הביצוע מושלם. אולי כמו הפנטזיה מהזוגיות שלך. היא התחילה בצעדים קטנים ומהוססים בשביל להכיר ואז קיווית שהזוגיות תסנכרן ותתמזג להרמוניה מושלמת, כמו של להקת רוקפור. אבל במציאות, לא הצלחת. במציאות התאכזבת שוב ושוב, עד שכמו במילות השיר:

"הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל/ בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר…"

בטח שאלת את עצמך, איך קרה לנו שבכל פעם מחדש, ניצת בתוכי הכעס כש… איך בהתחלה, אהבתי כל אמירה, התלהבתי מכל שטות ששמעתי, אפילו התלהבתי מהמגבת שנשארה על הריצפה אחרי מקלחת משותפת. מגבת שהשארתי, כי התלהבתי להפתיע בארוחת הבוקר המושקעת שהכנתי. אה, נכון, לא שמעתי על כך אף הערה.

היום, אם אשאיר מגבת רטובה על הריצפה, אקבל מקלחת או יותר נכון שיטפון של הטפת מוסר ואכזבה ממני. היום, אמצא את עצמי שוב עם תחושה של חוסר ערך עצמי. כן, בגלל מגבת ששכחתי. אתמול, בגלל כוס שהשארתי על השיש. סתם, כי שכחתי. מחר, אספר לעצמי כשאגיע הבייתה, תחכה לי רשימת תלונות המספרות לי כמה אני לא שווה. כמה אין לי ערך ואין לי עקומת למידה, עדיין בגיל 49.

למה מסוכן לדחוס כעס?

כעס, אינו עומד בפני עצמו. כעס אינו רגש והוא אינו מחשבה. כעס הוא תגובה לרגש קשה שהתעורר בסיטואציה בין אישית, שהוביל לתחושה קשה כמו: פחד, חוסר אונים, אכזבה, בושה ועוד. כמו בדוגמא, הביקורת שנשמעה על השארת הכוס, עוררה תחושה של חוסר ערך. אם עבורי, לחוות חסר ערך היא חוויה בלתי נסבלת ואני מרגיש בה חסר אונים, יתעורר בי כעס על כך שאני מרגיש חסר אונים. השאלה הגדולה והתגובה הייחודית היא כיצד אבחר לבטא את הכעס. שאלה קשה יותר היא, האם אני יכול תמיד להיות בשליטה עצמי, כשמתעורר בי כעס?

ישנן סיטואציות שונות ומצבים שונים בהם מתעורר כעס. אפשר להתבונן על המתנה ממשוכת, כמובן בתור הכי ארוך בסופר. אמירות קשות,חוזרות ונשנות במקום העבודה. אבל כשהמוקד הוא בזוגיות, האמירות החוזרות ונשנות שנבנו בין בני הזוג, יכולות ליצור דפוסי תקשורת שמייצרים שוב ושוב אינטראקציות המעלות רגשות שליליים קשים, כמו בדוגמא, חוסר ערך.

מהי דחיסה של כעס? הדחיסה היא הכלה של הכעס שהתעורר בתוכי, ללא תגובה. בשתיקות ארוכות. למשל, נאמר לי: "גם בגיל 49, אין לך עקומת למידה ומי אוסף את הכוס אחריך? ברור שאני." אז פעם המסר על חוסר הערך הוא כזה ובעוד שעה הוא יהיה אחר. הדחיסה היא לעצור את התגובה לכעס ו"להכיל" אותו בתוכי, או במילות השיר:

"אם יש עוד סיבות הן כבר לא חשובות היום/ צולל נעלם וטומן את הראש בחול"

הסכנה בדחיסה של כעס ובשתיקות היא, שיש רגע מסויים, לא ידוע ולא צפוי, בו המיכל מתמלא והכעס מתפרץ ללא שליטה. נשמע לך שהדבר יכול לקרות רק אצל זוגות אחרים? החדשות הרעות הן, שהמיכל של כולנו מוגבל. כל כלי קיבול, גמיש ככל שיהיה, סופו להתנפץ אם הלחץ גדול מידי. חשוב לזכור שמדובר בנו, בבני אדם ולא במיכלים לשמירת פסולת רדיואקטיבית. בדומה לפסולת הרדיואקטיבית, הכעס שמצטבר הוא בדיוק כזה וכשהוא מתפרץ ללא שליטה, אין גם שליטה על התגובה ולא על התוצאות ההרסניות שלה. אם התפרצתי על הדמות האהובה עלי, הדמות שבחרתי לחיות איתה ולהיות הקרובה לי ביותר. זו הדמות שגם מזכירה לי כמה חוסר ערך מתעורר בי באינטראקציות בינינו. זו רק כוס שנשכחה על השיש. אך כשהכעס מתפרץ, הכל נשבר. גם אני וגם הזוגיות שלי.

טיפול בכעסים, דחיסה ושחרור לחצים בעזרת טיפול זוגי

כעסים, דחיסה, שתיקות והתפרצויות הם חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים שנבנתה לאורך השנים. יש מצבים, בהם דחיסת הכעס כל כך קשה ובלתי נסבלת. יש מצבים בהם התפרץ אחד מבני הזוג ונוצר נהר של פסולת רדיואקטיבית שמאיים על הזוגיות. כמו במילות השיר:

"כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום/ זה כמו מקום אחר/ אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר"

מניסיוני בטיפול זוגי, עם זוגות בהם קיימת הדינמיקה של דחיסה, של שתיקות ארוכות ושל התפרצויות זעם, המטרה הראשונית היא לעזור לבני הזוג להבין ולזהות את מעגל האינטראקציה ביניהם. נשמע מסובך? נכון, זו משימה קשה, מאחר ולרוב זוגות מגיעים אחרי שנים רבות של דפוס של פגיעה הדדית והתפייסות. הפגיעה היא לא ממקום שרוצה לפגוע, אלא ממקום שרוצה להגן על הרגשות הקשים שמתעוררים ביחסים.

בשלב הבא של הטיפול הזוגי, אני עושה עבודה אישית עם כל אחד מבני הזוג, בפגישות משותפות. חשוב לי ששני בני הזוג ישמעו את הסיפור האישי של בן/בת הזוג. חשוב לי לא לשתף פעולה עם פנטזיה של פיצול, כלומר עבודה אישית בפגישות נפרדות. דבר, שלא מאפשר ללמוד את מהות הפגיעה ומהות התגובה ההרסנית, שאין בה כוונה לפגוע.

המשך העבודה, הוא למידה משותפת על מקורות הפגיעות של כל אחד מבני הזוג. באיזה בית כל אחד מהם גדל. איך התמודדו ההורים עם כעסים. איך ההורים של כל אחד מבני הזוג, הגיבו לכעסים שלהם כילדים. זו רק דוגמא אחת לחקירה משותפת של פצעי החיים של כל אחד מבני הזוג. בהמשך, כמטפל זוגי, אתבונן איתם על המסרים שמועברים לילדיהם סביב כעס וקונפליקט. נלמד ביחד על השוני בתפיסת העולם של כל אחד מבני הזוג וכיצד לייצר תפיסת עולם משותפת של בני הזוג. תפיסה שלא תהיה מושלמת, אך תהיה הרמונית לשניהם, כך שהילדים יוכלו לחוות הצבת גבולות ולימוד של טוב ורע בעולם באופן מכבד, שיאפשר לילדים להעתיק אותו להורות שלהם בעתיד. או במילים אחרות, לצאת מהייאוש מהיחסים שמתאר טל גורדון ולפתח שפה זוגית חדשה.

דילוג לתוכן