זוגיות אחרי בגידה

ריח של חומר שרוף בחדר. האוזניים מסרבות לחזור ולשמוע. העיניים דומעות, מבלי יכולת לראות. יש טעם חמוץ בפה, שמאלחש את הלשון הנפוחה. הגב מתקשת לאיטו ומזדקף בזהירות. הראש מתקשה להזדקף, אבל הוא חייב. אין לו ברירה.

בחוץ, שמש חזקה נופלת על המדרכה. היא רותחת ונשארת בדממה שלה. מסרבת לשתף פעולה, מתעקשת להוביל את עצמה לפתח הבית.

רכב ישן, מצליח להטיל צל על המדרכה. שובר קצת את החום שמקרין את עצמו לכל הרחוב. חתול סקרן, מציל את עצמו מתחת לרכב. עוד מעט, תיכנס לתוכו דמות עם סיפור. דמות עם עבר. דמות עם עתיד. דמות בלי הווה.

הפצצה הוטלה, כבר אי אפשר להתכחש. יש עבר ויש עתיד, אבל אין בכלל הווה. כינורות מייללים מהנייד, לא ברור בכלל איך התוכנה משמיעה אותם. הפצצה הוטלה, הכינורות מייללים, החתול חייב לברוח מתחת לרכב והווה אינו קיים.

החדר מתבהר. מסתבר שהוא נראה בדיוק אותו הדבר. הקרע בפינת השטיח, התמונה שתמיד עקומה מעל הכורסא. השולחן שנאסף לפני שנה מהרחוב, עדיין לא שופץ וגם לא נצבע. יכול להיות ששום דבר לא השתנה?

היום שאחרי, הצד הנבגד

מצאת את עצמך לבד. שום דבר לא ישכנע אותך שה"לבד" הוא אחר, שהוא שונה. זוגיות אחרי בגידה, היא מפגש בלתי אמצעי עם בדידות. עם אובדן. עם ריקנות.

אמון שנשבר, קלישאתי ככל שיהיה הוא מכה קשה וכואבת. הכאב מתפשט בכל הגוף וכל התודעה אומרת כאב. זאת, מאחר והצלחת לשים את הפגיעות שלך במקום בטוח והסתבר לך שהוא לא כזה. גילית שנבגדת. כל מה שחשבת על מערכות יחסים, ברגע קרס, נפל ושקע במצולות הכאב.

בטח נשאלת בתוכך השאלה המתבקשת: "מה עכשיו, מה אפשר לעשות?" פשוט ככל שיהיה, לקבל את האובדן הוא הצעד הראשון שיכול לקרקע אותך. להיות, אפילו לשנייה עם האמת הצרופה והכואבת. המפגש ייצר מעין סלע ברור שאפשר לדרוך עליו, מבלי לטבוע בים הרגשות.

ההכרה בכך שנבגדת, היא למעשה תחילת ההחלמה. הרגע הזה, הוא הזמנה לגייס את כל המשאבים הפנימיים והחיצוניים. השינוי הפתאומי מהחיים לפני הבגידה, אל תוך החיים שאחריה, צריך לקבל את המשמעות הרגשית ואת המשמעות השכלית שלו.

כלי יישומי שאני יכול להציע הוא, לברר מה המשמעות של אמון ושל שבירת האמון בשבילך. הכלי נותן לך לרשום על הדף, את התפיסות, את האמונות, את הפחדים ואת החששות מפגיעה באמון. הכלי יחשוף בפניך מה הרגשות שמתעוררים, במהלך הכתיבה. הרגשות הם מעין תמרורי הכוונה להתמודדות עם הפגיעה.

יש אמירה שהזמן מרפא הכל. אמירות יש מלא החופן, אבל במציאות, ההתמודדות היא בסופו של דבר שלך, פרטית ואישית. היום שאחרי, מגלם בתוכו את הסיפור, תוך הקצנה רגשית מטורפת. היא תחלוף, גם אם נראה לך שמדובר בסיפור פנטזיה.

היום שאחרי שגילית את הבגידה בך, הוא כנראה אחד הימים הקשים בחייך. הוא אולי פסגת הכאב שחווית. אבל, הוא גם היום, בו נפתחו עבורך אפשרויות חדשות. אפשרויות שבטח לא דמיינת שיהיו חלק מחייך.

היום שאחרי, הצד הבוגד

"הלך עלי", זו יכולה להיות אחת התגובות הראשונות. מלאכת ההסתרה נסדקה ונשברה. "מה יהיה עכשיו?" קרוב לוודאי תהיה התגובה הבאה. לאחריה, תגובות שרשרת, כמו רעידות משנה שמגיעות לאחר רעידת האדמה הראשית.

מתגמלת ככל שתהיה התקופה בה הסוד והריגוש היו חלק מהאפשרויות של השבוע, היא הסתיימה. הגילוי, הביא איתו גם התמודדות עם מי שאמרתי שאני, ומי שאני באמת. זו ההתמודדות הקשה. להרגיש ולכאוב את הפער בתוכי.

בחרתי כאן להשתמש בגוף ראשון, בגלל ההכרות שלי בטיפול אישי וזוגי, עם העוצמות החזקות של ההכרה להיות הצד הבוגד. זו זהות, שקשה, עד בלתי אפשרי להחזיק בה ולהרגיש שהיא חלק מה"אני".

תחושות האשמה והבושה שבדרך כלל מלוות את המפגשים בזמן ההסתרה, מקבלות בבת אחת עוצמות אדירות. כאלה, שבדרך כלל מכסות את הראייה, כמו ערפל סמיך וכבד. בן/בת הזוג נעשית דמות שקשה להביט עליה ומעיק להיות במחיצתה.

סיטואציות בהן הצד הנבגד מרים דגל של שלום ושל פיוס, לרוב רק מגבירים את הכאב ואת הרצון להיבלע בתוך האדמה.

היום שאחרי, יכול להרגיש כמו יום של אבל. אובדן של מה שהצלחתי לייצר ולהחזיק. אובדן על עולם שיצרתי שנתן לי מענה שלא הצלחתי לקבל בזוגיות שלי.

התמרון של קיום יחסים מונוגמיים, לצד עולם נסתר של פתיחה חד צדדית שלהם, דורש מיומנויות, חוכמה והבנה עמוקה של סיטואציות מורכבות. ההצלחה לתפעל ולאמן את המיומנויות האלה, יכולה להיות מנוף להתמודד עם היום שאחרי.

לשמש רפסודה צנועה, בים הבושה והאשמה. להגיע לקרקע בטוחה, עליה אפשר יהיה לשקם את היחסים.

ההתמודדות הזוגית

היום שאחרי הוא גם יום זוגי. עד כמה שהאמירה נשמעת מוזרה, הזוגיות במשבר, אבל היא יכולה להשתקם. נכון, שכפי שתיארתי, קשה לדמיין שאפשר לבנות גשר על פערים רגשיים ושכליים, שנפגשים ביום הגילוי.

פגשתי זוגות ויחידים, ממש סמוך ליום שאחרי הגילוי. מדובר בימים רגישים, בהם התחושה היא שכל איבר בגוף וכל עצב רגשי חשוף וכואב. תחושות של בכי שמבקש להגיע, אבל מסרב בכל תוקף. או בכי ללא הפסקה, שבסופו של דבר מתיש וכבר לא מנחם.

אם הזוגיות לא התנפצה לרסיסים, לא נפרדתם בטריקת דלת ונשארתם עם שביב של תקווה, עצרו לרגע הכל. סמוך לגילוי ובעיצומו של ההלם ההדדי, לא כדאי לקבל החלטות. חבל לפעול מתוך דחף ולא מתוך שיקול הדעת.

חשוב לי להדגיש, שהרבה זוגות נפרדים לאחר חשיפה של בגידה והם לעולם לא חוזרים להיות ביחד. זו בחירה ראויה, לגיטימית וכנראה הכי טובה שאפשר היה לקבל באותו הרגע. עובדה חשובה היא, להתבונן על זוג שנפרד בעקבות פרידה, שבמציאות, מעולם לא חזר להיות ביחד. כנראה, שזו הייתה בחירה נכונה לצד אחד ו/או לשני הצדדים.

אם יש בכם ספק, האם פרידה היא סוף מערכת היחסים הזוגית, חכו רגע. אם מתעוררת תקווה, ששיקום היחסים אפשרי, עצרו כל צעד שעלול להביא לפרידה.

יש זוגות שמצליחים לשקם את הזוגיות, בעבודה משותפת ומאומצת. יש זוגות שבוחרים לצאת למסע משותף של טיפול זוגי, לנסות ולשקם את היחסים ואת האמון. יש זוגות, שצד אחד או שני הצדדים בוחרים להיעזר בטיפול אישי.

אני חוזר ומדגיש, פעולות אימפולסיביות, עלולות להרוס את הסיכוי לתקן ולשקם את הזוגיות. לכן, אפשר להשתמש בכלי של פסק זמן לקבלת החלטה, למשל לשלושה שבועות. הרעיון הוא לתת לכל אחד מבני הזוג, שלושה שבועות לנקות ולחבוש את הפצעים.

לאחר שלושה שבועות, הכרחי לשבת ביחד, לברר בשיחה מה התחושות ואם עבר מספיק זמן. במידה שכן, חשוב לבנות תכנית שיקום משותפת, לשקם את הזוגיות.