אלימות נפשית בזוגיות – האם היא חלק מהיחסים בינינו?

התעוררת אתמול, גילית זיעה קרה מרוחה לך על המצח. הכרית לא הצליחה לספר מה עבר עליך בלילה. היא רק יכלה להיות עדות, לכך שעבר עליך משהו.

היום, קמת בעצבנות. לא זכור לך דבר ממה שקרה ביממה האחרונה. הנחת כך יד חשופה על הכרית והיא הייתה יבשה. הסתכלת במראה וראית עיניים עצובות. התבוננות שניה, זיהתה עיניים מפוחדות. עיניים זרות ומוכרות בו זמנית.

יצאת מהבית לעבודה. בחרת מסלול חדש, לא מוכר. רצית להרוויח זמן וגם להתאוורר מהעיניים שפגשת במראה. מהזרות המוכרת של הפחד. נסעת מהר מהרגיל ועצרת בתחנת דלק בשביל להתארגן. תדלקת בכמה מתוקים לא בריאים ובבקבוק מים, לרכך את האשמה, על המתוק הזה.

השוקולד נמס בפה, אבל הוא רק העצים את תחושת האשמה. למעשה, טעם האשמה היה זר וגם מוכר. שלך, אבל לא באמת שלך. הסקרנות השתלטה עליך. נסעת לחניה מסודרת בתחנה ובטבעיות הוצאת את הנייד. הסתכלת על השיחות הנכנסות ובבת אחת זה הכה בך. האשמה קיבלה פנים ושם. פנים מוכרות ויום יומיות.

זה החצי השני הזוגיות שלך, שמאשים אותך על עודף הסוכר. אולי בעצם זו האשמה עצמית, באמצעות החצי השני שלך? אולי זה הקול של החצי מעורבב עם הקול שלך?

יצאת מהרכב בבהלה. הרגשת שאיבדת את הקול, שהוא כבר של החצי השני ולא שלך. איך איבדתי את הקול שלי, שאלת את עצמך בפחד. מה קרה לך, התפלאת והרגשת רע יותר ויותר.

רסיסים של פורענות, בשגרה הזוגית

המשפט הידוע על אלימות נפשית בזוגיות, מדבר בגרסאות שונות, על כך ששימוש בכוח פיסי הוא מוחשי ומדיד. לעומתו, שימוש בהתעללות רגשית, היא חמקמקה ולא מדידה. במילים אחרות, הכוח של החיבור למציאות, הוא חלק משמעותי באיתור התעללות ובפתיחת הדלת ליציאה ממנה.

שתיקה ארוכה מידי, למשפט משמעותי אמרת, היא תחושה סובייקטיבית. איך אפשר למדוד זמן מותאם, או לא לתגובה על אמירה? לכאורה, זה לא אפשרי, אבל… כשמדובר התבוננות רחבה ועמוקה על סיטואציה, אפשר וגם חשוב לתת הערכה.

בחרתי להיעזר בשתיקה במהלך שיחה, בשביל להדגים רסיס של פורענות במהלך שגרה של מערכת יחסים זוגית. אלימות נפשית בזוגיות, מתבצעת גם באמצעות רסיסים של אינטראקציות ושל שפת גוף. אם הרגשת שהשתיקה היא ארוכה מידי וחשת שיש לה משמעות, יש כאן כלי מדידה בשבילך.

אם השתיקה הקפיצה אותך, הורידה את הביטחון האישי והעצמי, או העלתה פחד ששוב.. שעוד פעם… שאין לי כוח גם עכשיו… חשוב לעצור בינך לבין עצמך ולברר מה קורה לך, עכשיו. מה מזכירה לך השתיקה ולאן היא לוקחת אותך בתחושות הגוף ובמחשבות.

אפשר לקחת את הדוגמא רחוק ועמוק יותר. זוגיות מבוססת בין השאר, על מערכת יחסים דינמית, שמורכבת משלל ערוצי תקשורת. מערכת היחסים מאופיינת במהלכים של אינטראקציות שיוצרות מערכי פעולה ותגובה.

מערכת יחסים בה יש התעללות ואלימות, יוצרת "תדר גל" גבוה ונמוך, סביב אינטראקציות זוגיות. תדר הגל יכול להיות יציב ו"רגיל". אבל בניגוד למערכת יחסים ללא התעללות, כאן תדר הגל הגבוה והנמוך, מעורר תגובות קשות. תגובות של אימה, פחד, שיתוק, חוסר אונים, זלזול, אובדן זהות ועוד.

כך בדוגמא של שתיקה "ארוכה מידי", הצד המתעלל יכול לעשות שימוש בהתנהגות פאסיבית לכאורה, כדי לזעזע ולפגוע בצד השני. ההשתהות, יכולה להתפרש כחוסר שביעות רצון, מהאמירה של הצד הנפגע. ההשתהות יכולה להיות כלי ללמד את הצד הנפגע, שהוא לא בסדר ולא במקום. גם ללא שימוש במילים.

התנהגות של שתיקה "ארוכה מידי", יכולה לחזור על עצמה, בכל פעם שצריך להציב גבול בצורה אלימה. לצמצם, להקטין ולבטל את הצד הנפגע. לכן, שיחה אגבית, בה הצד הנפגע מזהה השתהות, עלולה ליצור תגובה פוסט – טראומתית קשה.

בזוגיות שיש בה התעללות, כל רסיס של התנהגות, מפעיל אירועי התעללות מהעבר. גם באינטראקציה "ניטרלית" לכאורה. אלימות והתעללות בזוגיות, הן אירועים טראומטיים שמתרחשים כל הזמן. לכן, הצד הנפגע, נמצא בכוננות מתמדת. לרוב גם באפיסת כוחות, ברוב האינטראקציות הזוגיות.

שבתות, חגים ובדידות במשפחה

הזמן הטבעי לרענן ולבנות את הזוגיות, הוא בין השאר במהלך פסק הזמן של השגרה: סופי השבוע והחגים. מטבע הדברים, סופי השבוע הם חלק חיוני להיפגש וליהנות מהבחירה הזוגית.

כשזוג נמצא במערכת יחסים טובה ובריאה, סופי השבוע והחגים הם אוויר לנשימה ומים להרוות את צימאון מרוץ החיים. אלו ימים שמזמינים קירבה אינטימיות ומשרים ביטחון.

לעומתם, שבתות וחגים במערכת יחסים עם אלימות והתעללות, פשוט מועדים לפורענות. אם תחושה של רגיעה מאפיינת את בוקר יום ראשון, כנראה שסוף השבוע היה רווי במתח ובפחד. כפי שציינתי, רסיסים רעילים של התעללות, מצטברים לנשורת רדיואקטיבית רעילה והרסנית.

יש זוגות, שהילדים משמשים כלי לאוורור את רסיסי התעללות, בצורה לא מודעת. הילדים עלולים לשמש "אזור חיץ" בין בני הזוג, במצבי מתח וקונפליקט. הדבר מתאפשר, מתוך פנטזיה לא מודעת ולא מציאותית, שבנוכחות הילדים, הצד המתעלל לא יעז להתנהג באלימות ולא בהתעללות.

סופי השבוע, מועדים לפורענות זו, מאחר ואין מסגרות והילדים חשופים לדינמיקה הרעילה שמזין הצד המתעלל. חשוב להדגיש, שהצד הנפגע, אינו יכול לשלוט ו/או לצפות את התנהגותו של הצד המתעלל, בנוכחות הילדים.

שבתות וחגים, נהיים זירה של מאבק ושל התגוננות שבוע אחר שבוע, יום אחר יום, שעה אחר שעה, דקה אחר דקה ושניה אחר שניה. כן, כך מרגישה התעללות. נצחית, תוקפנית, מבלבלת, מתריסה, מתישה עד אובדן הזהות.

שבתות וחגים, הם גם סימן מוסכם ולא מדובר, להיתכנות של יחסי מין בזוגיות. במערכת יחסים בה זורם רעל, מערכת היחסים המינית, נעשית גם היא "זירת התמודדות". סוגיית ההסכמה והרצון החופשי, נמצאת באופן טבעי בסימן שאלה.

מערכת היחסים המינית של בני הזוג, עוברת שינוי, במצבים של התעללות בזוגיות. יחסי הכוחות הנפשיים, אינם בריאים. זאת מאחר ויש צד בזוגיות, שפועל בצורה אלימה, גם אם האלימות אינה פיסית. אחד המרכיבים וההכרחיים ליחסי מין בריאים הוא הסכמה.

קשה מאוד לייצר הסכמה מודעת ומלאה, במערכת יחסים כזו. לפעמים, יש זוגות שהדבר אפשרי, אבל אילו מקרים בודדים. רוב הזוגות שפגשתי בטיפול, בהם הייתה התעללות בזוגיות, יחסי המין כללו פגיעה מינית.

איך לאתר את האור בקצה המנהרה?

חיפוש ברשת, מעלה המון כללי אצבע, מה לעשות וממה להימנע. אפשר כמובן להיעזר בכל מידע. יחד עם זאת, אני מאמין שהתשובה היא קודם כל על בסיס אישי. אין מערכת יחסים אחת, זהה לאחרת. לכן, מה שמתאים לא' יכול, אבל לא בהכרח, יהיה מתאים לב'.

מה שיכול לרפא את א', עלול להזיק ל-ב'. המשפט נשמע כמו בעיה בהכנה לפסיכומטרי, אבל לא לכך הכוונה. חשוב לי להדגיש, כמה עדינה וכמה רגישה היא מערכת יחסים זוגית. כמה רגישה וייחודית היא הנפש שלנו.

אם יש בך ספק, אם מבצבצת בך שאלה על היותך במערכת יחסים זוגית כשהתעללות מופנית כלפיך, אלו סימנים בריאים. הספק והשאלה, מתעוררים בגלל סיבות אישיות. כולן תקפות וכולן חשובות.

האור בקצה המנהרה, הוא הספק. הוא תחושת הגוף והדיבור הפנימי, שמעלים אותות ורמזים, שמשהו לא בסדר בשבילך. במציאות, קשה מאוד לעשות מיקוד קרוב ורחוק למערכת היחסים ולראות אותה במימד אחר.

כלי פשוט וזמין הוא, כשספק או שאלה צצים, הוא לבדוק את הסוגייה ברגע שהיא מתעוררת. בזמן אמת. לחכות בסבלנות עד שהספק מתעורר ולשים לב מה מתרחש בשיחה ובשפת הגוף ביניכם. אילו תחושות מתעוררות בך ולנסות לברר מה הן מספרות.

למשל אם עולה פחד, לשאול את עצמך, מה הפחד מספר? מה עלול לקרות? על ידי מי? מתי? באיזה הקשר? לנסות ולפתח את השיחה הפנימית: מה מעורר הפחד? האם חשתי אותו בעבר? האם הוא קשור לאירועים בעבר? האם הוא התעורר עכשיו?

במידה ויש לך תחושה שאפשר לשתף אדם נוסף, חשוב ומומלץ לדבר. לקבל עוד זווית התייחסות ובעיקר תמיכה. לא להיות לבד. ישנה חשיבות עצומה, לשתף בסוד ובפחדים, שאולי מערכת היחסים היא מתעללת ואלימה.

כפי שציינתי, רסיסים של התעללות, קשה לתפוס. רסיס בודד בפני עצמו הוא חמקמק, אבל תרסיס מלא אפשר לראות וגם להמשיג. בשביל זה, הרבה פעמים צריך זוג עיניים וזוג אוזניים שיהיו איתך ולצידך. לפעמים האור בקצה המנהרה, היא דמות קרובה ומיטיבה, שתעזור לך לצאת ממערכת יחסים זו.