מוכרת לך ההרגשה של מחנק בזוגיות עם רצון לשקט?
זכור לך הצורך להגיע הבייתה, להתחמק לחדר, לסגור את הדלת ולהישאר שם עם עצמך בשקט? מתעורר בך הצורך לשתוק ביחד ובמהלך השתיקה, מתעורר הפחד מהתקפה? רצות לך המחשבות בראש שזוגיות היא מקום שטוב לחזור אליו, אבל הוא משום מה חונק? כמה פעמים פשוט רצית להיעלם, לא להרפתקאה כזו או אחרת. לא, זה לא הסיפור שלך. להיעלם לתחביב, לחוג, לפגוש אנשים אחרים. להיעלם מהשגרה ולקיים חיים אישיים בנפרד. להמציא את עצמך מחדש, אולי קצת כמו בימים שלפני הזוגיות. כשידעת לקיים חיים משלך, אבל היה חסר עם מי לחלוק אותם. ועכשיו, כשיש לך זוגיות, ויתרת בלי לשם לב על החיים האישיים שלך.
החשיבות של חיים אישיים בזוגיות
נתן זך, בשירו המופלא "כולנו זקוקים לחסד" מתאר את המשמעות של הנפרדות בזוגיות באופן מרגש ומדויק.
כולנו זקוקים לחסד,/ כולנו זקוקים למגע./ לרכוש חום לא בכסף,/ לרכוש מתוך מגע./ לתת בלי לרצות לקחת/ ולא מתוך הרגל.
כמו שמש שזורחת/ כמו צל אשר נופל./ בואי ואראה לך מקום/ שבו עוד אפשר לנשום.
כולנו רוצים לתת/ רק מעט יודעים איך./ צריך ללמוד כעת/ שהאושר לא מחייך,/ שמה שניתן אי פעם/ לא ילקח לעולם.
שיש לכל זה טעם,/ גם כשהטעם תם…/ בואי ואראה לך מקום/ שבו עוד מאיר אור יום.
כולנו רוצים לאהוב,/ כולנו רוצים לשמוח./ כדי שיהיה לנו טוב,/ כדי שיהיה לנו כוח.
כשנוצר ריחוק, עצמאות ביחסים מקרבת.
פגשתי הרבה זוגות שמתקשים לדבר על הצורך לקיים חיים אישיים, מבלי שהדבר יחווה כפגיעה בבן/בת הזוג. כמו בשירו של נתן זך, המיטיב לתאר בפתיחת השיר את החלקים המזינים את הרגש ואת הביטחון בצורה אוניברסלית: "כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע.". כל כך פשוט ובסיסי. יחד עם זאת, אני פוגש בטיפול זוגי זוגות רבים שאינם מצליחים לקיים את המגע ואת החסד. במילים אחרות, המגע נפסק והפרגון הבסיסי על הדמות האהובה נעלם גם הוא. כמטפל זוגי, אני עושה כמיטב יכולתי לברר מה היו דפוסי המגע והפרגון בתחילת הקשר ומתי הם נעלמו. בנוסף, אני עוזר לבני הזוג להתחבר לצורך הבסיסי במגע ובחסד וגם אם קיים פחד לחשוף אותו, לתת אישור כמה בסיסי הצורך במגע ובחסד ובעיקר לבקש וגם להעניק.
מה הקושי לבקש חיים אישיים בזוגיות?
נתן זך מלמד את החשיבות: "לתת בלי לרצות לקחת, ולא מתוך הרגל." זה אולי המשפט המתאר לטעמי את הקושי לבקש זמן לעצמי. לבקש חיים נפרדים ועצמאיים שאינם מאיימים ואינם פוגעים בזוגית. במציאות, הרצון והצורך בנפרדות ובחיים עצמאיים בזוגיות, נתפסת לרוב כדבר אנוכי. הצד המעדיף להיות מידי פעם עם אנשים ולעסוק בתחביבים בנפרד מבן/בת הזוג יכול להיתפס כנוטש. ככזה שאינו רואה בי דמות ראוייה או אהובה. הצורך בנפרדות שעולה מבן/בת הזו, נתפס לרוב כסדר עדיפויות מעוות של המבקש/ת. כלומר, הפנטזיה היא שבן/בת הזוג ירצו אותי תמיד במקום ראשון. שאני אהיה הדמות הנבחרת ללכת לסרט, להתרענן, ליהנות, להינפש מהעול של מטלות הבית והאחריות על הילדים.
איך טיפול זוגי עוזר להתמודד?
טיפול זוגי מאפשר דבר ראשון לאתר שיש בעיה של נפרדות וצורך בחיים אישיים אצל אחד מבני הזוג, או אצל שניהם. אני מעודד את העלאת הפחדים והחששות לדבר על הצורך בחיים אישיים. ישנו קושי לעשות את הקישור בין ריחוק ביחסים, שנוצר לרוב בעקבות שחיקה ושגרה, לבין קירה שחיים אישיים יכולה ליצור. אגדות, שירים ותפיסות חברתיות מלמדים אותנו כמה חשוב לזוג להיות ביחד ו"לעשות דברים ביחד". אלה ודאי חשובים ואסור לוותר עליהם. יחד עם זאת, תשתית בריאה לזוגיות ארוכת טווח, היא שילוב של פעילות חווייתית זוגית ושל חיים אישיים של בני הזוג. כמטפל זוגי, אני מאפשר לכל אחד מבני הזוג לברר מה הוא היה רוצה להכניס לשגרה שלו שלא מתאפשר. מה התחביבים, הצרכים החברתיים ואילו מסגרות של לימוד או חוגים היה רוצה. אני עוזר לברר מה היא השגרה שנוצרה ומה הפחדים לשנות אותה. אני עושה מאמץ רב לעזור לבני הזוג לדבר על החששות מהחיים האישיים, למשל שתיוצר בגידה בעקבות היציאה החוצה. כל פחד וחשש שניתן לשתף בו הוא מבורך. מאחר ועם חשיפת הפחדים, נחשף האדם באופן יותר עמוק ואינטימי וכך מעמיקה ההכרות בצרכים שאינם מקבלים מענה. או כמו בהזמנה של נתן זך:
"בואי ואראה לך מקום, שבו עוד אפשר לנשום."