יש לשער שמוכרת לך האימרה, חשוב לדעת עם מי להתחתן, אבל חשוב יותר לדעת ממי להתגרש. קרוב לוודאי, שבמהלך הזוגיות חשבת לעצמך, שהדבר החשוב ביותר שתהיו החברים הכי טובים. מה קרה בפועל? מה גרם לך להרגיש שהיחסים הגיעו למחוזות שלא רצית להיות בהם? האם נוצרה חברות בזוגיות? האם ביחסים שיצרת, אפשר היה לשלב בין זוגיות, חברות, הורות, פרנסה ומיניות?
אחד האתגרים בפירוק המשפחה, הוא מצד אחד לחוות את הפגיעות הרגשיות, שהן חלק בלתי נפרד מהתהליך. מצד אחד, הפגיעות יוצרות באופן טבעי ריחוק רגשי, שמתבטא בתגובות שהן מייצרות. מצד שני, קיים הצורך ליצור מערכת יחסים חדשה, מכוונת הורות, שתצליח לתפקד לאורך שנים. בשביל להצליח לבנות יחסים אחרים, חשוב להתקרב וללמוד לווסת תגובות קשות, שמתעוררות מהריחוק שנוצר.
החברה הישראלית, מפציצה אותנו במסרים, שאחד המרכיבים העיקריים בזוגיות הוא, שבני הזוג צריכים להיות "החברים הכי טובים". ספרים, פרסומות, כתבות בעיתונים, סדרות טלוויזיה וכמובן ספרי ילדים, עמוסים במסר הזה.
בפועל, מעטים הזוגות שיכולים להיות גם בני זוג, גם הורים וגם "החברים הכי טובים". הכוונה היא, שהפנטזיה הטבעית היא, להיות מסוגלים לקיים את שלושת הפונקציות הללו במקביל ובהרמוניה. בפועל, יש קונפליקט אינטרסים בתפקיד שכל אחת מהפונקציות דורשת מאיתנו.
למעשה, על מנת שהזוגיות תענה על כל הציפיות ממנה, הורות עלולה להשאיר לזוגיות מעט מאוד משאבים. בהקבלה, בשביל לקיים הורות אידיאלית, הדרישות של תחזוק הזוגיות, מפריעות להשקעת כל המשאבים בהורות. מה באשר ל"חברים הכי טובים"?
חברות/ ידידות היא פונקציה עם מחויבות שונה מהמחויבות של זוגיות. חברות/ידידות בפועל מאפשרת לבני הזוג לקיים אחזקה של הזוגיות על ידי שיחות אוורור על בן/בת הזוג באמצעות הפונקציה של חברות/ידידות.
מהו פירוק שיתוף בין בני זוג?
הייתי מחלק את השותפות לשתי קטגוריות: עולם רגשי ועולם משפטי. אולי שימוש בשתי הקטגוריות, יכול להסביר את הקושי לקיים את המושג "החברים הכי טובים". עולם הרגש, מתאים למונח "החברים הכי טובים ושם גם מקומו הטבעי. אבל, העולם המשפטי הוא ענייני, תכליתי ובנוי מאינטרסים של החברה וגם מאינטרסים של כל אחד מבני הזוג.
במילים אחרות, הפרדוקס מופיע כאן באורות ניאון בוהקים מידי. הרי, החתונה לרוב נתפסת ונחגגת על פי קטגורית הרגש. אבל, בפועל חותמים על כתובה, שהיא מעולם המשפט. לא משנה באיזו דרך התחתנת, גם אם לא באמצעות הממסד, לרוב נאמרו אמירות הקושרות אותך במחויבות רגשית וגם משפטית. האם חשבת עד הסוף על הקטגוריה המשפטית, כשאמרת את מה שאמרת, או כשחתמת על מה שחתמת?
יש לשער שהיית בעיקר בקטגורית הרגש ובאופן טבעי, לא רצית לדמיין שיום אחד יגיע הצורך להתמודד עם הפרדוקס של פירוק הזוגיות, שהייתה מושתת על עולם הרגש וגם על עולם המשפט. למעשה, התבוננות פשוטה על מה שמפעיל אותך סביב פירוק הזוגיות, קרוב לוודאי שעיקרו מגיע מהרגשות שמתעוררים בך. עולם הרגש כולל גם את הפחדים מחוסר הוודאות, חוסר השליטה וחוסר האונים מפני העתיד של משפחה בשני חלקים. איך יהיה המצב הכלכלי, מה יקרה לילדים, האם אפשר יהיה להסתדר ועוד.
בסופו של דבר, בגירושין צריך להתמודד עם קטגורית הרגש ועם קטגורית המשפט בו זמנית ולאורך כל התהליך. הקושי העיקרי הוא, שהסתירה בין שתי הקטגוריות, עלולה ליצור סערות רגשות חוזרות ונשנות, שבהיותך בתוכן, קשה מאוד לקבל החלטות באופן שקול וממוקד בבעיות שצריך לפתור ביחד.
איך לבקש חברות מהגרוש/ה שלי?
אחד הכלים היעילים והזמינים ביותר בפרידה הוא, נפרדות. למה הכוונה? להיות במודעות, שהחיים שלך, הם עצמאיים והם תוצר של כל ההחלטות שיתקבלו על ידך. כלומר, להסתכל על הפרידה, ממקום עצמאי, שאינו תוצר של הגרוש/ה, אלא של הראייה הרחבה שביכולתך ליצור.
למעשה, אם פניך לשלום ולהיות החברים הכי טובים, החלק שלך, הוא ליצור וליזום את החברות. לא לחכות שהיא תגיע מעצמה. מתוך המשקעים של הפרידה ומתוך ההבנה שלך שההורות נמשכת לכל החיים, יתאפשר לך לקחת יוזמה, להניע את התהליך ולתחזק אותו.
בשביל להקים זוגיות ומשפחה, צריך ליזום, או להיעתר ליוזמה. חשוב לתחזק את היחסים ולהתאים אותם לשינויים שמתרחשים כל הזמן, כך גם אפשר להתנהל בגירושים. היתרון ליצור יחסים של "החברים הכי טובים" בגירושים הוא, שעולם הרגש ועולם המשפט הם כבר מופרדים. עולם המשפט הסדיר את פירוק השותפות הכלכלית, את זמני השהות ואת המשמורת וגורם חיצוני, נתן תוקף לפשרות שהגעתם אליהן. לכאורה, עולם המשפט יצא ממערכת היחסים, כל עוד ההחלטות מיושמות.
בעידן הגירושין, נשארתם חופשיים להתנהל ולטייל בעולם הרגש, ללא הפרעה של עולם המשפט, הנמצא ברקע. אם החזון שלך יהיה לייצר חברות עמוקה ויציבה, כל מה שצריך בשביל לבנות אותה, הוא ארגז כלים מעולם הרגש. למשל, להזמין לאחר שהסתיים המשפט לארוחה במסעדה ולהקדיש את הערב לשתף ברצון שלך, שתהיו החברים הכי טובים.
לבקש סליחה על הפגיעות שפגעת במהלך הפרידה. להשתמש במשפטים עם אמירות שכוללות רגש כמו: "הייתי רוצה להרגיש קירבה בינינו". "עצוב לי על הדרך שבה פעלתי, אבל אני רוצה לפתוח דף חדש ולהשאיר את האשמה ואת הבושה מאחורי." "הלוואי ונצליח להיות החברים הכי טובים, עכשיו יש לנו הזדמנות." "ההורות שלך מרגיעה אותי, כשהילדים אצלך, הם בידיים הכי טובות בעולם."