טיפול אישי – רני יקיר https://www.raniyakir.co.il מטפל זוגי אישי ומשפחתי Thu, 20 Mar 2025 14:28:28 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.2 https://www.raniyakir.co.il/wp-content/uploads/2020/01/cropped-small_logo-32x32.png טיפול אישי – רני יקיר https://www.raniyakir.co.il 32 32 איך לצאת מתקיעות ולהתחיל להתקדם לעבר היעד? https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa/#respond Thu, 20 Mar 2025 14:26:52 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=4709 זמן קריאה: 3 דקותיש מצבים בחיים, שהתחושה היא שהכל נעצר ונעמד במקום. תחושה של תקיעות, שמכריזה שהיא שולטת מעכשיו ועד עולם. הא יכולה להקפיא את הזוגיות, להשתלט על הקריירה וגם להשבית את חיי החברה והמשפחה. תחושה כזו לאורך זמן, עלולה להוביל לירידה בערך העצמי וגם לחוסר אמונה, שניתן יהיה לשקם אותו. בנוסף, תקיעות עלולה להוביל לתסכול ולחוסר אונים …

איך לצאת מתקיעות ולהתחיל להתקדם לעבר היעד? לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 3 דקות

יש מצבים בחיים, שהתחושה היא שהכל נעצר ונעמד במקום. תחושה של תקיעות, שמכריזה שהיא שולטת מעכשיו ועד עולם. הא יכולה להקפיא את הזוגיות, להשתלט על הקריירה וגם להשבית את חיי החברה והמשפחה.

תחושה כזו לאורך זמן, עלולה להוביל לירידה בערך העצמי וגם לחוסר אמונה, שניתן יהיה לשקם אותו. בנוסף, תקיעות עלולה להוביל לתסכול ולחוסר אונים מתמשך, כך שרגשות קשים עלולים להצטבר. החשש הוא, שעלולה להיווצר תפיסה שהמצב לא ישתנה וכך יהיה לנצח נצחים.

כשהכל עומד במקום, קשה לראות אפשרויות אחרות. אבל, גם כשהרגליים שקועות עמוק בבוץ, יכול להתחולל שינוי ממקור לא צפוי, למשל מתוך מעצמך.

איך תקיעות מתבטאת בעולמות הנפש והרגש?

יש שני רגשות מרכזיים שמאפיינים את תחושת התקיעות: תסכול וחוסר אונים. שניהם מתעוררים באופן טבעי, אבל העוצמה שלהם נהיית אינטנסיבית, ככל שתחושת חוסר היכולת מתחזקת.

למשל בתחום חיי החברה, החושה הפנימית היא דומה לכך, שאיבדתי את הכישורים ואת היכולות שלי להיות אדם חברתי. אני יכול לדמיין את עצמי מזמין חברים לבקר, או להזמין אותם ליציאה משותפת, אבל בסופו של דבר, אני לא מסוגל לעשות שום דבר.

אפשר להסתכל על חיי החברה, כמו על אדם שנמצא בחדר שעשוי ממראה חד כיוונית. הוא יכול לראות את הנעשה מחוץ לחדר, אבל המתבונן על המראה, רואה את ההשתקפות שלו ולא את מי שנמצא בתוך החדר. זה כמעט כמו להיות בודד ושקוף בעולם, מבלי לדמיין אפילו שיש דלת לחדר ופשוט אפשר לפתוח אותה.

בזוגיות, התקיעות יכולה להתבטא במחסום להרגיש אינטימיות וליצור וגם להשתתף באינטראקציות רגשיות. קל יחסית להשתתף באינטראקציות טכניות כמו להכין אוכל, להוציא את הילדים מהמסגרות או לצאת לקניות.

אבל באינטראקציות רגשיות ואינטימיות, יש מחסום שפשוט לא מאפשר להיות נוכח. מעין משקולות שמונחות עלי ואין לי מושג איך הן הגיעו לשם. יחד עם זאת, במאמץ גדול, אני יכול לקבל רמזים.

ממקומות שבהם הרגשתי חלש, שחשבתי שאני טיפש, שהרגשתי מושפל ושקוף, או שפשוט הרגשתי מיותר.

רגעים כאלה, בונים לאט ובצורה חמקמקה פחדים, חששות ומנגנוני הגנה של הימנעות מנגנונים שאמורים לשמור עלי. שלא אחווה ולא ארגיש רע עם עצמי. לא בזוגיות, לא בסיטואציות חברתיות, לא בעבודה וגם לא במשפחה.

מה המקורות של התקיעות?

דבר ראשון, חשוב לי להדגיש את המימד הרגשי שלה. כפי שציינתי, גורם מרכזי הוא יצירת מנגנוני הגנה מפני רגשות קשים, על מנת לא להרגיש אותם. חלק ממנגנוני ההגנה מתפתחים בגילאי הילדות והנעורים. אלו מנגנונים קשיחים ובעלי עמידות בתנאי מזג אוויר רגשיים טעונים ו"מסכני חיים".

ילד שחווה שוב ושוב דחייה, ביקורת, לעג, חוסר אונים וחוסר ערך עצמי, חייב להגן על עצמו. זהירות יתר והימנעות, הן רק שתי דוגמאות להתנהגויות, שיכולות להתפתח מתוך הצורך של הילד להגן על עצמו. עם השנים, מנגנוני ההגנה עלולים להיות אוטומטיים ולא מודעים וכתוצאה מכך, גם לא יעילים ואפילו לא רלוונטיים.

כגודל ההגנה, כך גודל האסון. מנגנוני הגנה הימנעותיים, עלולים בסופו של דבר להוביל לקושי ביצירת יחסים אינטימיים, לקושי ביצירת חברויות, זוגיות ושימור ויוזמה של קשרים חברתיים ומשפחתיים. מה שכל כך טראגי הוא, שההגנה הופכת למכשול.

בבגרות, תחושות הכישלון וחוסר האונים מתעצמות. ניסיון החיים מוסיף חשיפה לרגשות הקשים בסיטואציות אחרות, אבל ב"מגרש של הגדולים". המנגנונים הישנים מתחזקים ואיתם גם חוסר היכולת להשתמש בהם בצורה מודעת.

חוויות נוספות של דחייה, כישלון וחוסר אונים, רק מחזקות את התקיעות, במקום לסגל מנגנוני התמודדות לסיטואציות החברתיות שמעוררות את הרגשות הקשים. תחושות של חוסר יכולת לשלוט בחיים, יכולות להוביל לפרפקציוניזם, נוקשות מול מצבים שדורשים לקחת סיכון וצורך של תחושה של שליטה מוחלטת לפני כל צעד.

כשהתודעה נתקלת בסיטואציה שמעוררת חוסר וודאות, המוח מפעיל מנגנוני הגנה שמובילים לתגובות של "קיפאון". קודם כל לעצור, לפני שננקטת פעולה. ההימנעות, מייצרת תחושה של חוסר מוצא שמוביל בתורו לתחושה של תקיעות. כך נוצר מעגל ללא מוצא.

איך אפשר לצאת ממעגל התקיעות?

קודם כל חשוב להכיר בבעיה ובכך שתקיעות היא לא גזירת גורל. היא תוצר של מנגנוני הגנה שפיתחת בצדק, בשביל לשמור ולהגן על עצמך מהסביבה העוינת. גם אם פיתחת את מנגנוני ההגנה בשנים האחרונות, הם כנראה כבר פועלים על טייס אוטומטי ולכן כבר לא מגינים עליך רוב הזמן.

אחר כך, חשוב לאתגר את דפוסי החשיבה הנוכחיים, להגמיש ולהתאים את מנגנוני ההגנה. לא להכחיד אותם, אלא לשמן, לעסות אותם. בשביל שהם יהיו גמישים, יעילים ורלוונטיים לכל סיטואציה שתגיע. למשל, בקשת עזרה, או כניסה לטיפול אישי, יכולים לעזור בהנעת התהליכים.

שינוי, לא חייב להתחיל בצעדי ענק ובפעולות דרמטיות. הוא יכול להתחיל בפסיעה קטנה ובהתנסות בסיטואציה לא טעונה מידי. גם כאן, לא נכון לחכות לרגע האידיאלי. אלא פשוט להתנסות, גם אם ההתנסות לא תצליח בפעם הראשונה.

כל צעד מוביל לשינוי. כל תנועה מזיזה משהו ומתחילה לפורר את התקיעות. תנועה, גם הקטנה ביותר, מחוללת שינוי. ההתקדמות לא צריכה להימדד בערכים של הרבה, או מהר. היא צריכה להימדד בשאלה האם ההתקדמות עקבית. ההתמדה, היא דרך המלך.

תמיכה רגשית בתהליך, היא מחולל שינוי בפני עצמו. עצם הפניה לאדם נוסף, היא צעד גדול בדרך לשחרר אך התקיעות. השיתוף והעדות של אדם נוסף, יכולים לעודד אותך להתמיד, לא להתייאש כשקשה וגם להאמין בעצמך.

הדרך הבטוחה לשבור את התקיעות, היא תזוזה ועשייה של דברים חדשים. בנוסף, הגשמה של דברים שרצית לבצע, אבל לא הצלחת. גם אלה נשארו במגירת הכישלונות. גם כשאין לך מושג איך להתחיל תהליך, אפשר פשוט לעשות פעולה אחת. הפעולה הראשונה, מייצרת מומנטום ובכך היא פותחת אפשרויות חדשות, שלא היו זמינות לך בעידן התקיעות.

סיכומו של דבר

תחושת תקיעות יכולה להיות קשה מנשוא ולגרום לסבל רב. אבל, היא לא גזירת גורל וגם לא חייבת להימשך לנצח. חשובה הכרה בכך, שהתקיעות היא בין השאר תוצר של מנגנוני הגנה, שאיבדו את הגמישות ואת היעילות שלהם.

פעולות לשינוי דפוסי החשיבה והגמשת מנגנוני ההגנה, הן צעדים בדרך ליציאה מהתקיעות. לשם כך, לגייס סבלנות, אורך רוח והתמדה. כל צעד הוא חשוב, משמעותי וחלק בלתי נפרד מהיציאה מהתקיעות לגמישות ולחיים מלאים.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa/feed/ 0
שיקום תחושת שליטה עצמית: איך להחזיר את האמון בעצמך? https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%a9%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%94-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%aa/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%a9%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%94-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%aa/#respond Mon, 24 Feb 2025 19:15:43 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=4663 זמן קריאה: 4 דקותביטחון עצמי הוא דבר חמקמק, שמשתנה כל הזמן במהלך החיים. אין באמת במוח מין איבר שהוא כמו כדור של ביטחון עצמי. כדור שמתגלגל ובהיותו עגול, תמיד שומר על האיזון. תחושת שליטה עצמית, היא מרכיב בתוך עולם של הביטחון העצמי. הוא מורכב בין השאר מתחושות סובייקטיביות ומרגעים של חולשה וחוזק. כשהביטחון העצמי מתערער, הוא מוביל לשאלות …

שיקום תחושת שליטה עצמית: איך להחזיר את האמון בעצמך? לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 4 דקות

ביטחון עצמי הוא דבר חמקמק, שמשתנה כל הזמן במהלך החיים. אין באמת במוח מין איבר שהוא כמו כדור של ביטחון עצמי. כדור שמתגלגל ובהיותו עגול, תמיד שומר על האיזון. תחושת שליטה עצמית, היא מרכיב בתוך עולם של הביטחון העצמי.

הוא מורכב בין השאר מתחושות סובייקטיביות ומרגעים של חולשה וחוזק. כשהביטחון העצמי מתערער, הוא מוביל לשאלות על היכולות האישיות ועל המסוגלות האישית. הרבה פעמים, התחושה המערערת חולפת, כשמשהו הצליח להשתנות לטובה.

יש גם צבר של אירועי חיים שיכולים בסופו של דבר לערער את הביטחון העצמי. מצבים חוזרים ונשנים של דחייה, כישלונות שמצטברים, ביקורת שלא נגמרת מהסביבה, נפילה כלכלית, אירוע ביטחוני קשה, פרידה, אבל על אדם קרוב ועוד. הרשימה היא אין סופית והעולם נראה עכשיו מסוכן ופסימי.

המאמר יעסוק באובדן השליטה העצמית ובתחושות שמלוות אותו. בנוסף, הוא יעסוק בכך שהעולם הוא לא רק מסוכן ופסימי, אלא הוא גם יכול להרגיש יחסית בטוח וגם אופטימי.

גורמים אפשריים לירידה בביטחון העצמי

תחושה של ירידה בביטחון העצמי, היא לרוב הדרגתית ולא בהכרח מורגשת. אירועי חיים שמתפרשים ככישלון וכחוסר מסוגלות, משפיעים על התחושה וגם מזינים אותה. כפי שציינתי בפתיחה, דחייה היא רגש שקשה להרגיש אותו. דחייה בסיטואציות חוזרות ונשנות, יכולה להוביל לירידה בערך העצמי.

אשתמש בדחייה כדוגמה מייצגת לתהליך. דחייה עלולה לזרוע ספקות לגבי הערך האישי ולגבי היכולת לשלוט על החיים. ככל שחוויות הדחייה והביקורת השלילית מצטברות, נוצר מעין תסריט פנימי של חוסר מסוגלות, בו אני רואה את עצמי כחסר שליטה וחסר שליטה על המציאות.

גורם נוסף, הוא חוויות ילדות וגיל ההתבגרות. חוסר קבלה ותוקף מצד דמיות משמעותיות כמו הורים, מורים ואחים, עלולה לטעת תחושה של חוסר ערך. מי שגדל לתוך סביבה מקטינה, ביקורתית וכזו שלא נותנת תוקף, עלול לפתח עם השנים תחושה של חוסר ערך וחוסר תחושה של שליטה על חייו.

אירועי חיים קשים כמו פגיעה מינית, אירועי טרור, תאונת דרכים ומלחמה עלולים לערער את הביטחון העצמי. פגיעה מינית, לא חשוב באיזה גיל היא מתרחשת, מסמלת לקיחת שליטה על ה"אני" ומעבירה מסר שה"אני" הוא רק חפץ. כשזה שאין לו אישיות ולא רצון משלו.

אדם שעבר פגיעה מינית, עלול לפתח תחושת חוסר ערך וחוסר מסוגלות להתמודד עם העולם החיצון. ההשלכות של הטראומה המינית משפיעות על שגרת היום יום, תסמיני פוסט-טראומה חוזרים ונשנים, עלולים לחזק את תחושת חוסר הביטחון העצמי.

חיים בצל מלחמה וטרור, כמו במדינת ישראל, עלולים לפגוע אצל חלק מהאנשים בתחושת השליטה עצמית על החיים. מדובר בגורמים חיצוניים, שהם לא בשליטה של הפרט וגם אין באמת דרך להימנע מהם. גם לאחר שאירוע מסוים חולף, תחושת האימה וחוסר הביטחון עלולה להימשך לאורך זמן רב.

השלכות רגשיות בעקבות ערך עצמי נמוך

ירידה מתמשכת ולאורך זמן בביטחון העצמי, משפיעה לא רק על הדרך בה נראה העולם. היא גם גורמת להשלכות בתפקוד היומיומי וגם על העולם הנפשי. תחושה של חוסר שליטה עלולה להוביל לחרדות, לדיכאון, לבלבול, לחוסר אונים ולהימנעות.

ירידה בערך ובביטחון העצמי יכולים להוביל להימנעות. זו דרך יחסית בטוחה להשיג שליטה על המציאות. אבל, מדובר במנגנון הגנה שיכול להיות יעיל באופן נקודתי. כשהוא לא מצליח להבחין בין עיקר לטפל, המנגנון כבר לא מגן. הוא גורם להסתגרות ולבידוד.

לירידה בביטחון העצמי יש השפעה רבה על מערכות יחסים. היא יכולה להוביל חוסר אמון עצמי, פחד או חרדה מדחייה וחשש מיצירת קשרים חברתיים ואינטימיים. הרבה פעמים, יש קושי ליצור מערכות יחסים בריאות, בגלל חשש מתמיד מפגיעה ומתוך אמונה שאני לא ראוי לאהבה.

במערכות יחסים זוגיות, חוסר ביטחון עצמי עלול ליצור חוסר איזון ביחסים. עם ביטחון עצמי נמוך, קל וטבעי לבטל את עצמך, לחוש שקוף ובלתי נראה. תפיסה שבן או בת הזוג ראויים לכל דבר, עלולה לייצר תבנית של ריצוי כלפי כל מה שנתפס שבן/בת הזוג רוצה.

הדבר מתבטא גם במערכות יחסים משפחתיות וחבריות. ביקורת אגבית, עלולה להיחוות קטלנית וכואבת על אימה. היא עלולה לגרום לחוסר רצון לחוות אותה שוב ולניסיונות חוזרים ונשנים להיות באינטראקציות משפחתיות וחברתיות שהן לא הכרחיות.

בעולם העבודה והקריירה, ביטחון עצמי נתפס לרוב כמעלה בראיונות עבודה. כשהביטחון העצמי נמוך, קשה הרבה יותר להתקבל למשרה נחשקת וגם להתמקם במרקם של התככים, הפוליטיקה והאינטריגות של מקום העבודה.

דרכים לשקם את הביטחון העצמי

שיקום תחושת השליטה והביטחון העצמי, הוא תהליך שלא מתרחש בהבזק הברק. הוא הדרגתי, דורש מודעות עצמית, התמדה ומאמץ קשה וארוך. הוא מצריך הבנה עצמית ונכונות להסיר חסמים שהצבת לעצמך, באופן לא מודע, בשביל להגן ולשמור על עצמך.

  1. זיהוי דפוסי חשיבה מגבילים: הצעד הראשון הוא לגלות ולהבין מה הן האמונות והמחשבות שהובילו אותך להרגיש חוסר שליטה וחוסר ערך. האם תפיסה שאני לא שווה, לא טוב, לא ראוי או לא יכול להיות אהוב? אולי תפיסה שהסביבה תמיד תכתיב את גורלך, או שתמיד אתה נידון לכישלון. כל אלה ואחרים, עלולים להוות דפוסי חשיבה מקבעים ומגבילים שינוי.
  2. שחזור הצלחות קטנות: יש לנו נטייה טבעית לשכוח או להמעיט בהצלחות, גדולות וקטנות. זו יכולה להיות חוויה אחרת ושונה, לקחת את השנה האחרונה ולהיזכר בכל הצלחה שלך. הצלחה זעירה, קטנה, בינונית וגדולה. ההיזכרות, נותנת תוקף להצלחות וגם מחזירה את תחושת המסוגלות והערך העצמי.
  3. לקיחת אחריות הדרגתית: אחד המכשולים העיקריים ביצירת ביטחון עצמי, הוא הפחד מלטעות. האימרה "מי שלא עושה לא טועה" היא חשובה מאוד. בין השאר, בגלל שגם אי עשייה היא עשייה, שעלולה להביא למחירים כבדים. לכן, כדאי להתחיל בניסיונות קטנים יחסית של עשייה באינטראקציות חברתיות. לא לחשוש מטעויות, אל הפעם ללמוד מהן.
  4. יצירת סביבה תומכת: שיקום תחושת השליטה והביטחון העצמי לא חייבת להיות בסביבה של בדידות. נסה למפות את האנשים שאתה מרגיש קרוב אליהם. צור לך סביבה קטנה ובטוחה, בה תוכל לשתף ולחלוק את התהליך שאתה עושה.
  5. התמודדות עם הפחדים, במקום הימנעות: שינוי תפיסתי של הפחדים וההימנעות. אפשר לראות בפחד מנוף לאתגר ולהתפתחות אישית. תפיסה שניסיון הוא למידה. לא פחד מכישלון, שמוביל להימנעות. כשהתפיסה היא שכישלון הוא כלי ללמידה ולהשתפרות, הביטחון העצמי מתחזק ואפשר לחוש שוב שליטה על החיים.

אם איבדת את תחושת השליטה שלך בעולם ואם הביטחון העצמי שלך נמוך, אפשר לשקם אותם. נכון שלא מדובר בעשיית קסם וגם לא בתהליך קצרצר. הירידה בערך העצמי כפי שראינו, הוא תהליך ארוך ומתמשך, שמושפע ממהלכי חיים, מהסביבה החיצונית וגם מהעולם הפנימי.

הדרך להחזרת הביטחון העצמי לא חייבת להיות ברחוב ללא מוצא. אפשר ליצור סביבה תומכת, לנסות כמה שיותר לפעול בסביבה ולא להימנע. אפשר ללמוד מההצלחות שלך וגם מהניסיונות.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%a9%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%94-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%aa/feed/ 0
חשיפה לזוועות של ה-7 לאוקטובר: איך להתמודד עם מה שראינו בחדשות וברשתות החברתיות? https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%96%d7%95%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94-7-%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%91%d7%a8/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%96%d7%95%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94-7-%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%91%d7%a8/#respond Sat, 01 Feb 2025 19:36:10 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=4630 זמן קריאה: 3 דקותלכל אדם יש את הטווח שלו, לגבי כמעט כל דבר בחיים. לפעמים הטווח הוא ברור כשמש ולפעמים הוא עמום, עד בלתי נראה. כשמדובר בחשיפה לאירועי חיים קשים, הטווח הוא רחב ושונה מאדם לאדם. בשביעי לאוקטובר, השתנה משהו משמעותי, אצל כולנו. אם בעבר חשיפה לאקטואליה העלתה גם פיגועים, אסונות, התאבדויות ועוד, עכשיו כל יום עמוס וגדוש …

חשיפה לזוועות של ה-7 לאוקטובר: איך להתמודד עם מה שראינו בחדשות וברשתות החברתיות? לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 3 דקות

לכל אדם יש את הטווח שלו, לגבי כמעט כל דבר בחיים. לפעמים הטווח הוא ברור כשמש ולפעמים הוא עמום, עד בלתי נראה. כשמדובר בחשיפה לאירועי חיים קשים, הטווח הוא רחב ושונה מאדם לאדם.

בשביעי לאוקטובר, השתנה משהו משמעותי, אצל כולנו. אם בעבר חשיפה לאקטואליה העלתה גם פיגועים, אסונות, התאבדויות ועוד, עכשיו כל יום עמוס וגדוש באירועים קשים. חלקם, לא נתפשו כתרחישים שעלולים להתרחש במציאות, עד לשביעי באוקטובר.

חלק מאיתנו, עברו את הזוועות ו/או בני משפחה וחברים חוו אותם על בשרם. חלק מאיתנו היו או עדיין נמצאים בזירות הקרב. יש ציבור שלם שפונה מביתו, חלקו הגדול לא רואה אופק לשוב לבית, לקהילה, לפינה השקטה והבטוחה.

כל יום מביא איתו רעד. כל יום מביא איתו טלטלה. כל יום שעובר, מוסיף עוד התמודדות. לפעמים היא קטנה ולעיתים היא גדולה וקשה מנשוא ופוגעת בחוסן הנפשי .

השגרה שהתקבעה, נכון לכתיבת שורות אלה, 11 חודשים מפרוץ המלחמה, היא התמודדות ארוכה ומתמשכת, עם מלחמה שונה מכל אילו, שהיו עד עתה.

חשיפה מתמשכת ללחץ

הרשת מלאה בשפע של מידע על טראומה, תגובות פוסט טראומטיות ועוד. כדאי וחשוב ללמוד ולהתעדכן. אני רוצה לשים את המיקוד על הימצאות במימד של "שגרה", כאשר חומרים שנתפסים על ידך כרעילים, לא רצויים וכאלה שהיית רוצה לא להיחשף אליהם, זמינים בכל מקום.

בניסוח אחר, למדת פחות או יותר על עצמך, מה הוא הפילטר שנכון לך להגן על עצמך מפני המידע. רכשת אותו וגם מייד עם קבלתו, הוא הותקן כמו שצריך. נגלית לך מציאות של דריכות וכוננות מתמדת מהסביבה. מסתבר שהפילטר שנקנה, לא מספיק. אפשר להיחשף גם מעמידה במעבר חציה ושמיעה של שיחה אקראית בין עוברי אורח.

הייתי מחלק את הסכנה הנתפסת לכמה מרכיבים. הראשון, הוא אובדן שליטה והתמודדות עם חוסר אונים מתמשך. הכוונה ליכולת לשלוט באופן מהודק על מה שנכנס אלי לתודעה ומה שיש לי בחירה לא לאפשר לו להיכנס.

השני הוא דריכות מתמדת, בניסיון להימנע מהחומרים הידועים ואילו שלא. זאת תוך ניסיון של חודשים רבים, שמלמד שאי אפשר להימנע מהם, באופן הרמטי.

השלישי הוא התמודדות עם סביבה משפחתית, חברתית, מקום עבודה ועוד. כזו שלרביים מתוכה יש צורך לדבר על הזוועות ולשתף בחומרים ובתחושות שהם מעוררים. הצורך של הסביבה מהווה לחץ, ולכן גם הוא מקשה את ההתמודדות.

מובן שהבחירה לווסת את כמות ואת סוג הזוועות והדברים הקשים הוא טוב ובריא. חשיפה מתמשכת אליהם, עלולה ליצור מתח, שחיקה, פחד, ירידה בביטחון האישי והמשפחתי ועוד.

דרכי התמודדות עם החומרים הקשים מהמדיות השונות

כלל אצבע שאני אוהב הוא: מה שנכון לאחד, לא בהכרח נכון לאחר. כלומר, צריך להתרכז ולשים את המיקוד עליך. להכיר את עצמך ועל פי האופי, החוזקות והחולשות שלך, לעבוד.

כלל אצבע נוסף, הוא גמישות. אין טעם להיות בנוקשות יתר. הסיכוי להצליח הוא נמוך. במצבי לחץ, צריך להתארגן מחדש הרבה פעמים. בתקופת המלחמה, המציאות היא דינאמית ולכן הגמישות תוכל לעזור לך, גם להציב גבולות סביב רמת החשיפה למדיות השונות.

בשביל לא להעמיס, אסתפק בשני אפיקים מובילים אלה. אני מעריך שאפשר להסתכל על החשיפה לערוצי המדיה השונים, כעל קו עם שני קצוות. הקצה האחד הוא רצון להימנע מכל מידע חדש שהוא רעיל ובקצה השני, רצון לקבל לכמה שיותר ידע.

יש אנשים, שעבורם חשיפה לכמה שיותר מידע, הוא כלי יעיל וטוב להיצמדות לקרקע ולהתארגנות. כמו שהאמירה "מידע שווה כוח", כך במצבי מצוקה וחוסר וודאות, ידע של מה שמתרחש, עוזר להתארגן ולקבל החלטות. באופן פרדוקסלי, הוא גם מרגיע.

כך גם הימנעות ממידע רעיל, היא דרך לצבור כוח ושליטה. הנפש פחות נפצעת, אפשר להתאושש ולהירגע. גם כשברור וידוע, שבמציאות מתרחשים דברים איומים ונוראים, שעלולים להשפיע עלי ועל הסביבה הקרובה שלי. האמירה "אם יקרה משהו ממש חשוב, המידע כר יגיע אלי", היא למעשה הווסת באסכולה זו.

על רצף החשיפה, יש אין ספור נקודות שאפשר למצוא בהן חניה ולהתמקם, בהתאם להעדפה ולתפיסה האישית. לכן, ציינתי רק את שני קצוות הרצף.

ברמה המעשית, נסו לקחת זמן ולהקדיש למצוא את המיקום שלכם. תוך ניסיון לא לפעול מתוך אשמה. למשל, כן או לא לראות חדשות. עד כמה ואם בכלל להיכנס לאתרי חדשות ורשתות חברתיות. חשוב לפחות פעם בשבוע לבחון את הבחירה ולשנות אותה, בהתאם למה שלמדתם על עצמכם.

אני ממליץ לעדכן את בני המשפחה ואת הסביבה הקרובה, כולל במקום העבודה על הבחירה שלכם. תופתעו לגלות כמה אנשים רגישים בעצמם לסוגיה ולרוב הם גם נענים לבקשות.

למשל, אפשר לבקש מבני המשפחה לצרוך חדשות תוך שימוש באוזניות. לחליפין, אפשר לשאול: "אם אני רוצה לצפות בחדשות זה יפריע לך? אם כן, אשים אוזניות, או אלך לחלל אחר".

חשוב להתייחס לסביבה בכבוד וברגישות. אחד הכלים שיוכלו לעזור לך, הוא להתעניין אצל הסביבה הקרובה, מה נכון לכל אחד ואחת בסביבה זו. הדבר נכון גם כשמדובר במשפחה הגרעינית או המורחבת, בחוג חברתי או במקום העבודה.

העלאת הנושא של הצורך לשלוט ברמה סבירה בחשיפה לזוועות שהתרחשו בעבר ולאלה שמתרחשות בהווה, מראה לסביבה על הרגישות שלך. היא גם חושפת את הסביבה לצד הרגיש והאחראי שלך. צד שרואה את הזולת וגם את הצרכים שלך.

בסופו של דבר, מדובר על עבודה עם גבולות אישיים וציבוריים שנפרצו ונהרסו בשביעי לאוקטובר. הריסתם של גבולות אלה, מצריכה בנייה מחדש של גבולות אישיים וסביבתיים בצורה ברורה, רגישה ומכבדת.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%96%d7%95%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94-7-%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%91%d7%a8/feed/ 0
חזרה הביתה מהמילואים: האם לשתף את בן/בת הזוג בחוויות הקרב שעברתי? https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d/#respond Mon, 14 Oct 2024 17:40:12 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=4403 זמן קריאה: 4 דקותסוף סוף זה נגמר. אני רואה את הכניסה לרחוב ומתהפכת לי הבטן. הראש ריק, אני לא נושם. כל כך הרבה פעמים דמיינתי את עצמי, בנקודה הזו בתחילת הרחוב. תמיד זו הייתה תמונה שמחה. תמונה עם תחושת הקלה אדירה. עכשיו אני במועקה וממש במצוקה. אני יוצא מהרכב. מניח את הציוד על המדרכה ומתיישב. אין לי שום …

חזרה הביתה מהמילואים: האם לשתף את בן/בת הזוג בחוויות הקרב שעברתי? לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 4 דקות

סוף סוף זה נגמר. אני רואה את הכניסה לרחוב ומתהפכת לי הבטן. הראש ריק, אני לא נושם. כל כך הרבה פעמים דמיינתי את עצמי, בנקודה הזו בתחילת הרחוב. תמיד זו הייתה תמונה שמחה. תמונה עם תחושת הקלה אדירה. עכשיו אני במועקה וממש במצוקה.

אני יוצא מהרכב. מניח את הציוד על המדרכה ומתיישב. אין לי שום סיכוי לעבור את עשרת המטרים שצריך, בשביל להגיע לדלת של הבניין. עברתי חוויות, שכרגע אני מרגיש שהחזרה הביתה מהמלחמה, גורמות לי לרצות לשכוח לתמיד. לנער אותן מהבגדים ומהתודעה ולא ללכלך איתן את הבית.

הצלחתי לקום, אני מישיר מבט לקומה הרביעית, שם נמצאת הדירה שלנו. שם, פתאום נמצא גם האיום עלי. אני נתקף בפחד ומקבל סחרחורת. המחשבה עליה. היא שחיכתה לי כל כך הרבה חודשים נמצאת שם. היא שיודעת, שאני צריך להופיע עוד מעט.

היא, שתמכה בי, גם כשהטלפון לא היה עלי. גם כשהיא רק חשבה ודאגה לי. לפחות זה מה שאני מספר לעצמי. פתאום, אני מפחד ממנה. מהשאלות, מהסקרנות, ממה שאני רוצה לספר. בעיקר ממה שברור לי, שלעולם לא אספר לאף אחד. גם לא לה.

השיבה מהקרב: הדילמה הקשה בין שיתוף לשתיקה

התיאור למעלה, ממחיש איך הדילמה, יכולה להתבטא במציאות. בהבזק, ברגע, אבל גם כדילמה שנבנית והולכת למשך כל המלחמה. מצד אחד, צבירת חוויות ואירועי חיים קשים מנשוא שמעלים צורך עז בשחרור ובקבלת תמיכה.

מצד שני, החשש ששיתוף בחוויות הקשות וביחוד בתיאור של האירועים עצמם, עלול להיות קשה ואפילו הרסני, לבת הזוג. יכול להיות שהיא לא מוכנה ולא מסוגלת להתמודדות עם העומס הרגשי והתודעתי שהם מביאים. פחד שהיא תחווה טראומה משנית ואולי גם תתמלא בפחדים ובחרדות.

ההחלטה אם לשתף או לשתוק, מושפעת גם מטיב ומאיכות מערכת היחסים הזוגית. אני רוצה להתמקד בהמשך המאמר, בדילמה זו, כשמערכת היחסים הזוגית טובה ויציבה ובקצה השני, כשמערכת היחסים רעועה וקונפליקטואלית.

שני הקצוות, מלמדים גם על הטווח הרחב, אבל זו הדרך שבחרתי להציף את הדילמה. מתוך הבנה, שאין תשובה אחת נכונה וגם אין מערכת יחסים זוגית זהה לאחרת. הרעיון הוא, לעזור לך לעוף עם הדמיון. לאתגר את המוכר והידוע ולהתחבר לכל קצוות הקשת, של הדילמה.

אכתוב את המשך המאמר בהנחה שהחייל הוא גבר שחוזר לבת הזוג, מתוך נוחות. התיאור נכון לכל האפשרויות.

 

לבטים כשמערכת היחסים טובה ויציבה

כשהזוגיות נתפסת בטוחה ויציבה, הנטייה הטבעית היא להרגיש שיש מקום בטוח ביחסים, לשתף את בת הזוג. זאת, מתוך תחושה שהיחסים מתאפיינים באינטימיות רגשית ותמיכה הדדית, שמאפשרים לשני הצדדים להרגיש שותפות להתמודד עם אתגרים קשים וטעונים.

יחד עם זאת, גם כשהיחסים נתפסים טובים וקרובים, החייל השב מן הקרב, עלול לחשוש מההשפעות ומההשלכות שהשיתוף  יכול לגרום לקשר הזוגי וגם על בת הזוג באופן אישי.

החשש להכביד באופן רגשי: החייל יכול להרגיש ולחשוב שתפקידו הוא להגן על בת הזוג ובכך למנוע ממנה כאב, שהנטל שהוא נושא בתוכו עלול לגרום לה. החשש נגרם בין השאר, מכך שהוא יכניס אותה למציאות חדשה וקשה, שהיא לא הייתה חשופה אליה קודם לכן. זאת, למרות שהיא יכולה לתמוך בו. אלמלא הכאב שהוא מניח שהיא תחווה,  החשש הוא שהכאב שהיא תרגיש, יכול גם להכריע אותה.

רצון לשמור על תדמית יציבה ובטוחה: מוכר וידוע שחיילים נוטים לשדר ארשת של ביטחון ויציבות, ביחוד במהלך השירות המבצעי. במבט זוגי, במצבים בהם הוא רואה את עצמו, כעמוד תווך עבורה, להיתמך בו. הוא עלול לפחד, שהשיתוף בחוויות הקשות ובאירועים הזוועתיים יערערו את היותו עמוד תווך עבורה. כך, הוא ייתפס על ידה חלש, פגיע ושונה. בנוסף, עולה חשש שהשיתוף יערער את הדינמיקה הזוגית, כך שהיא תשתנה מיציבה לחלשה.

חשש מתגובות בלתי צפויות: מובן וגם טבעי, שהחייל לא יכול לדעת, איך בת הזוג תרגיש, איך היא תתמודד עם הדברים ואיך היא תגיב להם. השיתוף מפגיש עם הפער בין עולמו החדש של החייל שנוצר במהלך המלחמה, לבין עולמה של בת הזוג, שנשארה בסוג של שגרה. הפחד העיקרי הוא, לפגוש תגובה שלא תואמת את הציפייה. למשל, תגובה שלא נותנת מענה מכיל, תגובה שיפוטית ותגובה מזלזלת. דבר שעלול לגרום לו להרגיש בודד ומתוסכל.

לבטים כשמערכת היחסים שבירה וקונפליקטואלית

בסוג זה של מערכת יחסים זוגית, החששות לשתף, מועצמים. הדילמה אם לשתף או לשתוק, מפחידה וגם מעלה את הצורך בפנטזיה של מציאת מקום בטוח ואינטימי ביחסים, אחרי המלחמה. כאן, התפיסה הרווחת היא שהשיתוף, רק יחמיר את היחסים הזוגיים.

תפיסה שאין סיכוי לקבל לתמיכה רגשית: בן הזוג חווה במהלך השנים אכזבות רבות, כשהוא היה זקוק לתמיכה רגשית ולהבנה. ההתנהגות האוטומטית, היא לא לצפות לתמיכה ולהבנה וגם לא להעז לבקש אותן. מתוך כך, הנטייה תהיה להישאר עם המטענים הקשים ולשלם את המחירים הכבדים, מתוך פחד שהאכזבה והנטישה הצפויות, תהיינה קשות וכואבות יותר.

תחושה של בדידות בתוך הקשר: זו תחושה מוכרת והיא חלק אינטגראלי מההוויה הזוגית. הבדידות היא מרכיב שאולי כבר קשה להיפרד ממנו. הדילמה מעלה את החשש, באופן פרדוקסלי, מחוסר היכולת להתמודד עם אובדן הבדידות בקשר, במידה ובת הזוג תכיל אותו וגם תתמוך בו.

חשש שעוצמת הקונפליקט תעלה: זה יכול להרגיש בלתי נסבל, אחרי הקרבות, להיכנס לעוד קונפליקט ולעוד מריבה. למשל, פחד שהשיתוף יוביל לכך שבת הזוג תרגיש שהדברים שהוא עבר במלחמה, משאירים אותה כחסרת משמעות וכמובנת מאליה. תפיסה זו מעלה ציפייה, שהשיתוף יגרום לה להרגיש רגשות קשים וכתוצאה מכך, הוא ימצא את עצמו במריבות, שהוא לא יכול להתמודד איתן.

פחד מפירוק הזוגיות: כשתפיסת היחסים היא שברירית וללא עמוד שדרה חזק ויציב, החייל עלול לתפוס, ששיתוף בתכנים הקשים, יגרום לסיום מערכת היחסים. הפחד יכול להיות מהעומס הרגשי שהוא יכניס לתוך הקשר הזוגי וכתוצאה מכך היא תבחר לעזוב אותו. כשהיחסים שבירים, בשביל מה היא צריכה, לתפיסתו, להוסיף לחייה גם את הפסולת הרעילה שלו?

השיתוף, כמראה של טיב הקשר הזוגי

ראינו, שהחזרה מהקרבות ומשהייה ארוכה במלחמה ובמצבים מסכני חיים, משאירים חותם נפשי ורגשי עמוק. החזרה מעלה דילמה: אם, כמה ומתי, לשתף את בן/בת הזוג בעולם פנימי וחדש, שנבנה במהלך השירות הצבאי.

הדילמה מתעצבת, גם אל מול טיב מערכת היחסים הזוגית, כפי שהיא נתפסת לפני, תוך כדי ואחרי המלחמה. כשמערכת היחסים נתפסת קרובה, אינטימית ויציבה, עולות בעיקר דילמות על ההשלכות ממה שעלול לקרות לבן/בת הזוג שנשארו בבית.

לעומת זאת, כשמערכת היחסים הזוגית נתפסת כשברירית וקונפליקטואלית, הדילמה היא עד כמה מסוכן לשתף והאם בכלל שיתוף הוא אפשרות רלוונטית. זאת, מתוך פחד, ששיתוף עלול להחמיר ולהחליש את הקשר הזוגי.

בסופו של דבר, הדילמה היא אישית, כשההחלטה מושפעת מאוד מטיב הקשר הזוגי. הדילמה יכולה להיות גם עוד פריזמה וגם הזדמנות לשני בני הזוג, ללמוד על טיב ועל אופי מערכת היחסים הזוגית.

אולי, אם החייל יוכל לשתף במהות, בכך שיש לו דילמה, תיווצר הזדמנות לבני הזוג. הם יוכלו להסתכל אחרת על היחסים ביניהם. הם גם יוכלו לעשות מספר צעדים משמעותיים רק מתוך שהם אוחזים בדילמה ביחד. מבלי לרוץ ולפתור אותה. כך, תהיה להם הזדמנות לבסס את הקשר ולהביא אותו למקום טוב יותר. גם כשמערכת היחסים היא שברירית ולא יציבה.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d/feed/ 0
איך להתגבר על הפחד של מלחמת חרבות ברזל? https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%92%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%aa-%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%92%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%aa-%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa/#respond Sun, 29 Sep 2024 18:50:23 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=4381 זמן קריאה: 3 דקותאפקט ההתרגלות, הביטואציה בלעז, וודאי מוכר לך. הוא טבעי, מוכר גם אם אין עליו תשומת לב בשגרה. אבל, הוא גם חמקמק. מדובר על קצה המזלג, בירידה בעוצמת התגובה לגירוי מסוים, בעקבות חשיפה מתמשכת אליו (מתוך וויקיפדיה). כשמדובר בשגרת חיים, של עבודה, משפחה, חיי חברה, אתגרים אישיים ועוד, אפקט ההתרגלות משחק את תפקידו. אבל, מאז השביעי …

איך להתגבר על הפחד של מלחמת חרבות ברזל? לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 3 דקות

אפקט ההתרגלות, הביטואציה בלעז, וודאי מוכר לך. הוא טבעי, מוכר גם אם אין עליו תשומת לב בשגרה. אבל, הוא גם חמקמק. מדובר על קצה המזלג, בירידה בעוצמת התגובה לגירוי מסוים, בעקבות חשיפה מתמשכת אליו (מתוך וויקיפדיה).

כשמדובר בשגרת חיים, של עבודה, משפחה, חיי חברה, אתגרים אישיים ועוד, אפקט ההתרגלות משחק את תפקידו. אבל, מאז השביעי באוקטובר, אין שגרה וכמעט כל שבוע וכל יום, מביאים איתם שינויים בעלי עוצמות תודעתיות ורגשיות גבוהות ביותר.

מה קורה לנו, כחברה אנושית, כקהילה וכפרטים כשאפקט ההתרגלות, מאבד את מקומו הטבעי ולא יכול לבוא לידי ביטוי? איך אפשר להתגבר על פחד קיומי, כשהתשתית משתנה במהירות של דקות, שעות וימים? אין אפילו הזדמנות של שהות של שבוע, שבועיים, חודש.

הפחד מתעורר שוב ושוב, כבר שנה, על בסיס יומיומי. הוא מתעורר מטריגרים דומים, אבל גם מכאלה שאף פעם לא היו, או לא איימו עלינו בצורה כל כך קרובה ומוחשית. הפחד יכול להיות על אנשים בסביבה הקרובה והרחוקה. הוא יכול להיות פשוט על עצמי. כן, גם לפחד על עצמי, הוא דבר טבעי ובריא.

הרעיון בהביטואציה הוא, לאפשר לאדם להתמקד באירועים חדשים בסביבה, על ידי הפחתת הצורך לבזבז מאמץ התנהגותי, בהגבה חוזרת ונשנית לגירויים ישנים (מתוך וויקיפדיה). הגאונות של המוח האנושי, היא מופלאה. אבל, אין לנו את היכולת לבזבז מאמץ התנהגותי, אם אנחנו לא בסוג של סביבה של שגרה.

ממה אנחנו מפחדים במלחמה הזו?

המלחמה הנוכחית, שמה את כלל האוכלוסייה בחזית. מעין מדינה שלמה שהוכנסה לתוך מכונת כביסה, שפועלת רק על מנגנון הסחיטה. לא רק שהתוכנית לא עוברת לשלב הבא, אלא היא גם לא מפסיקה לסחוט ולסחוט ולסחוט.

אוכלוסיית העוטף, הנגב והצפון. כוחות הביטחון והמשפחות שלהם. מסגרות החינוך שמושפעות "מהמצב" לאורך כל השנה. בעלי עסקים, מקומות עבודה, חוסר וודאות כלכלית, הפוליטיקה והיריעה לא נגמרת. יש האומרים, שמדינה שלמה נמצאת בפוסט טרואמה.

הפחד הוא לא רק מפגיעה של טיל, כטב"ם, או כלי נשק אחר. הפחד הוא גם לשלום הנפשי, למצב הבריאותי, להיתכנות הכלכלית של משק הבית, להשתנות ערכית ומוסרית, לפגיעה באוכלוסייה אזרחית משני צידי המתרס, ועוד לא הזכרנו את החטופים.

אין לי כוונה להעלות את רף הפחד, או להציף ולעורר דברים שרצית להימנע מהם. אולי חשוב להדגיש, שעצם הפחד מטריגרים, מזיכרונות טראומטיים וממידע חדש, הוא אחד הגורמים לפחד חוזר ונשנה, שלא נותן מנוח. שמשאיר את כולנו בכוננות מתמדת.

אני סבור, שאחת ההתמודדויות שגורמות לפחד, היא שהמציאות השתנתה וממשיכה להשתנות. פחדים שהיו לאנשים רבים שסווגו כהתרחשויות דמיוניות, הפכו למציאות. הפחד הוא גם מתרחישים אחרים, שיתגלו כמציאות, בלתי נתפסת.

שילוב של אובדן בני אדם, של ביטחון, שינויים במצב המשפחתי והאישי, שינויים של מציאות מוכרת, לאורך זמן. כל אלה מגיעים עם מחיר. קשה למנות את שלל המחירים, אבל יש להם גם מנגינה משותפת ופזמון שאומר בערך כך: "מה שהיה, לא אומר שזה מה שיהיה ואיך אוכל לדעת מתי הכאוס ייגמר?"

מה אפשר לעשות כשהפחד מתעורר שוב ושוב?

הטיפ הראשון הוא לברר מה הפחד מספר. לקטלג אותו וכמו במשימה קשה, להבין לאיזו קטגוריה הוא שייך. מאחר והפחדים הם רבים ושונים כשהמלחמה לא נגמרת, חשוב לאבחן אותם, בשביל להתמודד איתם.

יש פחדים שהתעוררו בשבעה באוקטובר ובשבועות הסמוכים אליו. הם מתעוררים שוב ושוב לאורך ציר הזמן, אבל יכול להיות שבירור אם הפחדים קונקרטיים ביכולתו להקל את עוצמות ואת משך הפחד. ברמה המעשית, האם להיכנס לממ"ד או לחדר המדרגות, האם לברוח? האם באמת יש כרגע סכנה?

הטיפ השני הוא למצוא אוזן קשבת. לאתר לפחות אדם אחד בסיטואציה בה הפחד מתעורר, או מאוחר יותר, שאפשר לשתף. פחד שלא מקבל מענה, ממשיך לפעול ולחלחל. כשמשתפים בפחדים, עם אדם שלא נמצא שם בשביל לשפוט או ללעוג, הוא או היא יכולים לשים יד על הכתף וגם לתת תוקף לפחד.

שיתוף בפחדים שההנחה היא שהם ייראו מחוץ להקשר או יתייגו אותי ויביישו אותי, יכול להקל וגם להרגיע. הרבה אנשים נשארים עם עוררות יתר, בגלל הפחד להיתפס חרדתים ומגזימים בתגובות שלהם. התוצאה היא, צבירה של "חומרים מסוכנים" בתוך הגוף והנפש ותחושות של בדידות ושל זרות. השיתוף יכול לעשות את הניקוי ולתת תחושה אמיתית של סביבה רגשית בטוחה ונגישה.

הטיפ השלישי הוא להסתכל על השגרה באופן שונה. נכון שגם לפני השבעה באוקטובר המציאות הישראלית הייתה מהירה ואינטנסיבית. אבל מאז תחילת המלחמה, השינויים התודעתיים הם עוצמתיים ומתמשכים.

אני מתכוון הן לאירועים בהם יש סכנת חיים ו/או פגיעה פיסית והן לאירועים שקשורים למה שקורה בחברה ובמדינה. יכול להיות, שעצירה לרגע לאסוף את האמונות והערכים האישיים תוכל לעזור לך. רגע להיזכר מה חשבת, תפסת ובמה האמנת לפני המלחמה.

בנקודת זמן זו, מה השתנה אצלך. האם התפיסה הפוליטית שלך השתנתה? האם הערכים השתנו, זזו קצת, או נשארו אותו הדבר? מה קרה לסדרי העדיפויות שלך? עשיית סדר וארגון סדרי העדיפויות, יוכלו לעזור להתמודד עם הפחדים שימשיכו לצוץ ולהפעיל אותך.

הטיפ הרביעי הוא להתחבר לאופטימיות הטבעית שיש בך. יכול להיות שקשה להתחבר אליה, אבל היא נמצאת אצל כל אדם, גם אם לפעמים התחושה היא שלא. מדד האופטימיות האישי, הוא חשוב בהתמודדות עם פחד, חרדה וחוסר אונים.

גם כשחודרת ידיעה שמזעזעת ומפחידה אותך, חשוב לחפש נקודת מבט אופטימית באותו הרגע. מה היא נקודת האור? מה מרגיש נעים? מה יכול לתת ניחום? גם קובית שוקולד, יכולה להיות שווה מיליון דולר באותו הרגע.

בסופו של דבר, המלחמה המתמשכת, מחייבת גיוס של כוחות פיסיים ונפשיים. הפחדים עלולים להתיש, לערער וגם להפעיל התנהגויות שפוגעות בנו ובסביבה שלנו. חשוב לקחת צעד קטן בכל פעם, כך שהמסע לא יצליח להתיש. לצבור כוחות בכל הפוגה ולצבור נחמה, גם על ידי בקשת עזרה.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%92%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%aa-%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa/feed/ 0
איך להתמודד עם פחד קיומי שנוצר ב-7.10.2023 ומסרב לעבור? https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%a7%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%a7%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99/#respond Tue, 17 Sep 2024 19:44:19 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=4344 זמן קריאה: 3 דקותביום אחד, השתנו החיים של כולנו. לא חשוב מהיכן בארץ ובאיזה גיל. משהו בסיסי התערער. פחד חדש או ישן, זר או מוכר השתלט. אולי התממשו חלק מהפחדים הכי מצמיתים, אולי תחושת הביטחון צנחה וקרסה לה ואולי הפרספקטיבה השתנתה. באותו היום, בימים ובשבועות הסמוכים, הרבה אנשים חוו פחד קיומי. אצל חלק מאיתנו הוא עדיין חי, קיים …

איך להתמודד עם פחד קיומי שנוצר ב-7.10.2023 ומסרב לעבור? לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 3 דקות

ביום אחד, השתנו החיים של כולנו. לא חשוב מהיכן בארץ ובאיזה גיל. משהו בסיסי התערער. פחד חדש או ישן, זר או מוכר השתלט.

אולי התממשו חלק מהפחדים הכי מצמיתים, אולי תחושת הביטחון צנחה וקרסה לה ואולי הפרספקטיבה השתנתה.

באותו היום, בימים ובשבועות הסמוכים, הרבה אנשים חוו פחד קיומי. אצל חלק מאיתנו הוא עדיין חי, קיים ובועט. רוב האוכלוסייה, חששה בתחילת המלחמה, מפלישה לבית הפרטי. הן מפלישה אנושית והן מנפילה של טילים, כטב"מים, רקטות ועוד. זו הייתה תחושה כלל ארצית.

הפחד שנוצר הוא בין השאר לחיים, לביטחון הגופני, למחסה, למזון, לרפואה ולבריאות הנפש. חשש עמוק מערעור יסודות הקיום, כפי שהם היו עד לאותו הרגע. עד לעיכול ולהבנה של מה התרחש.

עברה כבר שנה וכל יום קורה משהו חדש, עוצמתי ומטלטל. גם אם הוא קורה במרחקים, או שפיסת מידע פלשה לתודעה, יש לכך השפעה. יש ימים בהם מתרחשים מספר אירועים, חלקם מספרים על אובדנים קשים ביותר.

הנפש והגוף, צריכים לפתח עמידות לתנאים של טראומה מתמשכת ולתגובות פוסט-טראומטיות, גם אם הן לא בהכרח תגענה.

התמודדות עם מתח לאורך זמן

השלכות של מתח, פחד, חרדה וחוסר שינה הן רבות ומגוונות. אני רוצה להתייחס במאמר זה, לתקופה של מלחמת "חרבות ברזל" או בשמה העממי "השבעה באוקטובר". עברה כמעט שנה, בעת כתיבת הדברים. ניתן לראות, שבנקודה זו בזמן, אוגוסט 2024, אין סימן לסיום מצב המלחמה.

אני רוצה להתייחס לעובדה, שכמעט שנה, אין ביטחון אישי אצל רוב האנשים. האוכלוסייה מתמודדת עם ירידה בביטחון התעסוקתי והכלכלי. עסקים עצמאיים ומוסדיים סובלים מהאטה במשק, דבר שמשליך באופן מידי על הביטחון האישי והמשפחתי.

החשש מפני תרחיש של פגיעה בגוף, בנפש ובבית הפרטי היא מתמשכת. ללא אופק ברור ומובהק להחזרת הביטחון. יש אזורים בארץ שנפגעים באופן מתמיד, גם בישובים שלא פונו וסמוכים מאוד לזירות המלחמה. עובדה היא, שרוב האוכלוסייה מדווחת מידי פעם על חשש קונקרטי מפגיעה בעקבות התקפה על המדינה.

משפחות רבות, מתמודדות עם מצבי לחץ, חרדה ומתח שמתגברים, ככל שעובר הזמן וסיום המלחמה לא נראה באופק. יש לכך השלכות על כל דמות שמרכיבה את המשפחה. כל דמות משפיעה על השאר וגם מושפעת משאר הדמויות.

אנשים רבים מדווחים על ערעור באמונות הבסיסיות שהיו להם לפני השבעה באוקטובר. ערעור יכול להתבטא במישור האישי, המשפחתי, האידיאולוגי וגם במשמעות החיים.

לחיות עם חוסר יציבות לאורך זמן, גובה את המחירים שלה, ביחוד כשפחד, חרדה וחוסר אונים, מהווים את התשתית לתחושת חוסר היציבות.

מה אפשר לעשות?

אני מאמין, שחשוב להתייחס לשאלה באופן כללי ובעיקר באופן אישי. יכול להיות שהדבר הראשון שחשוב לעשות הוא, להסתכל על התקופה מתחילת המלחמה ברמה הכללית. גם אם לא נכון לך לדעת בפרטי פרטים מה קרה ומה מתרחש, חשוב לדעת את הדברים, בשביל להתמודד איתם.

אני סבור, שידע הוא לא רק כוח. הוא גם חלק מהנפש ומהעולם הרגשי. ידע יכול לעורר פחד ובאותה המידה להרגיע אותו. ידע יכול להניע טריגר לחרדה ובאותה המידה גם להפחית אותה. לכן, אני ממליץ להתייחס לידע ולמידע בזהירות, אבל גם כאפשרות להתמודדות.

תקופת המלחמה, מתאפיינת בשינויים מדיניים הן מחוץ למדינה והן בתוכה. לא חשוב מה ההשקפות הפוליטיות ומה הערכים והעמדות שלך, הם יושפעו ואולי גם ישתנו. מובן שיש לכך השפעה עליהם ואולי גם קריאת תיגר. חשוב לזהות ולחקור, מה קורה לך בעקבות שינויים אלה.

בנוסף, חשוב להתייחס ברמה האישית, לשאלות סביב הביטחון האישי שלך וגם של הקרובים אליך. מה התרחש אצלך, אצל בני המשפחה שלך, במקום העבודה ובקהילה? האם נאלצת להגר ממקום המגורים? אם לא, עד כמה יש לך תחושת ביטחון בבית ובסביבת המגורים?

שאלות אלה, יכולות לעזור לך להתמודד. חשוב להכיר במציאות, למפות אותה ולהיעזר בעובדות. כשהעולם הפיסי, הערכי והרוחני נמצא תחת מתקפה בלתי פוסקת, העובדות יכולות להיות נקודות אחיזה.

כשהרגשות סוערים, מאולחשים או אינם זמינים בכלל, יש לכך השלכות רבות. בסופו של דבר, רגשות, גם אם הם אינם נגישים, רוצים לבוא לידי ביטוי, בשביל לשרת אותך. גם אם הם קשים מנשוא, הם רוצים לעשות את העבודה שלהם.

חשוב לתת להם ביטוי ולקבל אותם, גם כשהם פוצעים ומייסרים. לרוב, אחר כך תגיע הקלה ויבואו רגשות חיוביים ונעימים. עצם היותנו במצב מתמשך של חוסר וודאות, ממשיך לייצר רגשות קשים ותחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים.

אפשר לנסות ולתעד לעצמך, מה קרה לך בשבועות של תחילת המלחה ומה עברת מאז ועד עכשיו. חשוב להשתמש בעוגנים של עובדות. אפשר לנסות ולזכור תאריכים משמעותיים בהם קרה משהו, אולי חגים, ימי הולדת, זמני אבל ושמחות.

מה היו החששות והפחדים בתחילת המלחמה ועם מה צריך להתמודד עכשיו? אילו מענים קונקרטיים יש לך למשל ממ"ד, או מקלט בסביבה. מה הם מקורות התמיכה שלך ושל המשפחה? מה המצב הכלכלי ועד כמה הוא יציב?

מה עברו בני המשפחה מתחילת המלחמה? כיצד הם התמודדו? מה עזר לכל אחד מהם? אך את/ה ביחס לכל אחד מבני המשפחה הגרעינית והמורחבת?

יצירת תשתית עובדתית להיסטוריה הקרובה  מתחילת המלחמה ועד היום, יכולה לעזור לך למפות את החששות, את הצרכים ומה יכול לעזור לך. בהתאם למיפוי הצרכים, יתאפשר לך לנסות ולברר מה הם המענים שיכולים לעזור לך.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%a7%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99/feed/ 0
מה זו טראומה משנית ואיך אפשר להתמודד איתה? https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%aa/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%aa/#respond Sat, 08 Jun 2024 19:00:46 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=4139 זמן קריאה: 4 דקות"ההידבקות" בטראומה היא אמיתית? טראומה, נהייתה מילה שגורה בשפת היומיום שלנו. יכול להיות, שאחת הסיבות להיותה כל כך נפוצה, היא מעין "הידבקות" במילה, כמו אפקט של שפעת נגיפית. היא עוברת כמו תרסיס של עיטוש, רק באופן מילולי. "ההידבקות" בטראומה היא אמיתית? אפשר באמת לקבל אותה מאדם שהוא לא אני? טראומה עקיפה, כמו טראומה מכלי שני …

מה זו טראומה משנית ואיך אפשר להתמודד איתה? לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 4 דקות

"ההידבקות" בטראומה היא אמיתית?

טראומה, נהייתה מילה שגורה בשפת היומיום שלנו. יכול להיות, שאחת הסיבות להיותה כל כך נפוצה, היא מעין "הידבקות" במילה, כמו אפקט של שפעת נגיפית. היא עוברת כמו תרסיס של עיטוש, רק באופן מילולי. "ההידבקות" בטראומה היא אמיתית? אפשר באמת לקבל אותה מאדם שהוא לא אני?

טראומה עקיפה, כמו טראומה מכלי שני הוא מונח שהתבסס על עבודות עם מטפלים מתחום בריאות הנפש, מתחום הרפואה, מתחום כוחות ההצלה ועוד. מושג מקביל הוא טראומטיזציה מכלי שני.

הרעיון המרכזי מאחורי שני המושגים הוא, שעבודה חוזרת ונשנית עם אנשים שעברו טראומה ומתמודדים עם ההשלכות שלה, גורמת ל"הידבקות" בטראומה ולפיתוח של תסמינים פוסט-טראומטיים.

זאת, למרות שהמטפלים, כוחות ההצלה, רופאות ועוד, לא היו בזירות האירועים הטראומטיים. למעשה, העבודה עם נפגעי הטראומה והחשיפה לעדויות ולהתמודדות איתה, היא בעצמה, גורמת "להידבקות בטראומה".

באופן היסטורי, עיקר ההתמקדות בשדה המחקרי, הוא סביב אוכלוסיות מקצועיות, שחוו תסמינים של פוסט טראומה. אוכלוסיות אלה, סבלו מהתעלמות ממצבן ולקח שנים רבות עד שהן קיבלו הכרה בשחיקה ובסבל, שהתמודדות עם תסמינים של פוסט טראומה גורמים. גם עם המשמעויות הנפשיות והחברתיות שבאו בעקבותיהם.

טראומה משנית, מתייחסת לחשיפה מתמשכת לדמות משמעותית בחיים. לחשיפה מאדם מסוים. לא מריבוי של אנשים. למשל בן/בת זוג שסובל/ת מפוסט-טראומה ומהשלכותיה. הדגש כאן הוא על הפן האישי. החשיפה לסבל, להתמודדות ולעיתים לכרוניות של הופעת תסמינים פוסט טראומטיים, הם הגורם "להידבקות".

חשוב לי להדגיש את השוני בין המושגים. מאחר ובסופו של דבר, הסבל וההתמודדות עם "ההידבקות" נראים ומרגישים דומה. יחד עם זאת, ל"הידבק" מטראומות של זרים, או מטופלים, יכול להיות שונה רגשית, מ"להידבק" מהורה, ילד ו/או בן/בת זוג.

אישית, אני סבור שהחשיפה והקירבה לנפגע/ת הטראומה יכולה להיות חוויה שונה. אבל, אני חושב, שההתמודדות איתה היא העניין המרכזי ועליו חשוב לתת את הדגש. אקח את המחשבה עוד צעד קדימה ואזכיר לעצמי שפשר לצמוח מהטראומה, גם כשהיא מגיעה מכלי שני.

איך מתבטאת טראומה עקיפה?

התסמינים שעלולים להופיע, יכולים להיות כמו תסמינים של אדם שעבר טראומה וחווה תסמינים פוסט טראומטיים. מי שעבר את הטראומה בעצמו, צריך לתת פשר ולעבד את מה שהוא או היא עברה וללמוד להתמודד עם התסמינים ועם השלכותיהם.

האדם שמפתח טראומה משנית בעקבות הקירבה והחשיפה לנפגע/ת הטראומה, חשוף לסיפור לא שלו. כלומר, חשוף לאירוע הטראומטי מתוך עמדה של עדות ושל מתן תמיכה וקשב. זאת, תוך היחשפות לאימה, לזוועה, תוך כדי עיסוק בניסיונות לעזור לנפגע/ת הטראומה.

קיים המון  ידע ברשת ושפע של מאמרים מעולים. אני רוצה להוסיף כאן זווית נוספת. לתאר את החוויה של "הידבקות" בטראומה של אדם אחר. לגעת ולהרגיש את הלבטים, את ההשתאות, את הבלבול ואת חוסר האונים. לגעת בתחושות הבדידות שמתלוות אליה. אתאר זאת בגוף ראשון.

חיבקתי את הכרית והרגשתי את הזיעה החמוצה שהראש שלי צף בתוכה. עוד סיוט. עוד לילה לבן. עוד כאב לא מובן. כאב לא שלי, אבל כולו שלי. כאב מבלבל. זיעה קרושה, בתוך הכרית שלי. לא שלי?

בוקר, קפה. אי אפשר להכניס כלום לפה. רק קפה שחור ומר. ממש כמו מצב הרוח שלי.

חטפתי שוב שיחת שימוע בעבודה. לא קראו לזה שימוע, אבל זה בדיוק שימוע. "שמת לב שקשה לך להתרכז בצוות? כולם מדברים עליך, תמיד היית מספר 1 בצוות." כאילו שלא שמתי לב. איך אפשר להתרכז, כשכל רגע המחשבות טסות לבית. כל מה שיש לי בראש זה דאגות. מה יהיה שם בבית?

קבוצת הריצה נגמרת בעוד שבועיים. המדריכה נוסעת לחופש. יפה לה שהיא מרשה לעצמה להתאוורר. היא קצת שכחה, גם לא סיפרתי לה שכשאני בקבוצה, יש לי שקט בראש. אין לי מחשבות, אין לי דאגות. יש לי רק שרירים כואבים וזיעה בעיניים. מה היא חושבת לעצמה?

נכנסתי בדלת עם דפיקות לב. בחיים לא היו לי דפיקות לב ופחדים לפני ש… עד ש… לא רוצה לחשוב על זה בכלל. רציתי להתיישב וראיתי את הפנים מביטות בי. שוב העיניים שרק רוצות את המבט שלי. רוצות לשאוב את מה שכבר מזמן נתתי ואין לי דרך להחזיר. אולי רק מיץ מרוכז של אשמה מטובלת בבושה.

הערב לא אלך לישון. הכרזתי על שביתה. אין לי כוח להתמודד עם עוד לילה מסויט. עד כאן. אשב לי ואטביע את יגוני מול הטלוויזיה. ממילא אין לי אפשרות לקרוא ספר, לדבר עם מישהו או להתאוורר. אולי אתמוטט באיזשהו שלב ואמצא את עצמי בבוקר. מול הקפה המר, עם חוסר תיאבון. אלך לעבודה ואקבל  נזיפה. אחזור הביתה, לעוד ערב מתיש.

כבר הייתי לבד. אבל הלבד הזה הוא אחר. הוא כבר לא שלי. הסיוטים תוקפים אות כל היום. בלי הזמנה, בלי לדפוק בדלת. פשוט נכנסים לי לראש, לנשמה ולגוף. הם לא שלי, הם זרים ולא מוכרים. אין לי אומץ לספר לאף אחד, גם ככה בעבודה כבר יצא לי שם של…

הכל התחיל כשהיה צורך להתגייס, לטפל, להיות שם כל הזמן. אז, הייתי בשיא שלי. כל העולם העריך את המסירות ואת ההשקעה. "אין עליך, איזו מסירות נפש.." סופרלטיבים מפה ועד הודעה חדשה. בהתחלה, זה גם היה נעים לקבל מסרים שאני שווה. ועכשיו, איפה כולם?

מה הכלים להתמודד איתה?

הכלי הראשון הוא אבחון עצמי. במילים אחרות, אם יש לך ספק ועולות בך שאלות, האם יש לך טראומה מכלי שני. אם החוויה היא שהתחושות, המחשבות והרגשות הם לא בהכרח שלך, חשוב לעשות בירור. משתמע מכך, שאם אדם קרוב אליך מתמודד עם השלכות של אירוע טראומטי, יכול להיות שחומרים אלה זלגו אליך.

הכלי השני הוא לתעד על ציר הזמן. אילו תסמינים היו לפני ההתמודדות של האדם הקרוב עם הטראומה, קיימים גם כיום ואילו הופיע אחרי האירוע. יכול להיות שחלק מהאתגרים שחווית לפני האירוע, עלתה העוצמה שלהם וחשוב לתעד גם שינוי בעוצמה. למשל קשיים בהירדמות, שהחמירו.

הכלי השלישי הוא לשתף אדם קרוב. לנסות לשתף בקשיים, בשינויים שאת/ה מרגיש/ה. לנסות ולאתר אדם שמכיר אותך טוב ושנוח לך להיפתח ולהקשיב למה שיש לו לשקף לך. לנסות ולעשות מעין שיחה, בה אפשר לפרוק את הדברים המוזרים שאת/ה מרגיש/ה. לבקש מהאדם התומך לתת לך שיקוף: איך היית לפני האירוע ומה מתבטא ממך עכשיו?

הכלי הרביעי הוא לשתף את נפגע/ת הטראומה בקשיים שלך. לא ממקום מאשים ולא ממקום שיגרום לו או לה, להרגיש עוד יותר גרוע. אלא ממקום שרוצה לחלוק. להגיד למשל: "אני מבין/ה היום מה זה אומר להתעורר כל הלילה ולקום עם עייפות נוראית". גם לי זה קורה מידי פעם. אדאג לטפל בזה.

הכלי החמישי הוא לחפש מקור לעזרה. זו יכולה להיות קבוצת תמיכה, טיפול אישי, או כל דבר אחר. חשוב לא להישאר לבד עם התמודדות קשה ומתישה כזו. ככל שתעזור/י לעצמך, כך תוכל/י להמשיך ולתמוך באדם היקר לך, שמתמודד עם הטראומה.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%aa/feed/ 0
צמיחה פוסט טראומטית: לנסות לעשות מהלימון לימונדה https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%99%d7%aa/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%99%d7%aa/#respond Fri, 17 May 2024 08:54:22 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=4116 זמן קריאה: 3 דקותטראומה, לא מגיעה מעלי אקספרס וגם לא מאמזון. היא נופלת עלינו, משום מקום. היא אכזרית, קשה ובהגדרתה היא אירוע שפוגע במהלך החיים הרגיל ומשבש אותו. לרוב, עם חוויה של סיכון החיים ו/או הבריאות הנפשית והגופנית. אנחנו משתמשים במונח טראומה, בחיי היום יום. לפעמים, בצורה מוגזמת, ללא הבנה של המונח ובהקשרים שרחוקים אלפי קילומטרים מהמשמעות המלאה …

צמיחה פוסט טראומטית: לנסות לעשות מהלימון לימונדה לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 3 דקות

טראומה, לא מגיעה מעלי אקספרס וגם לא מאמזון. היא נופלת עלינו, משום מקום. היא אכזרית, קשה ובהגדרתה היא אירוע שפוגע במהלך החיים הרגיל ומשבש אותו. לרוב, עם חוויה של סיכון החיים ו/או הבריאות הנפשית והגופנית.

אנחנו משתמשים במונח טראומה, בחיי היום יום. לפעמים, בצורה מוגזמת, ללא הבנה של המונח ובהקשרים שרחוקים אלפי קילומטרים מהמשמעות המלאה שלו. אני מאמין בכל ליבי, שצריך להשתמש במילה טראומה, אך ורק בהקשר אליו היא שייכת.

תארו לעצמכם סיטואציה, בה אדם שהיה בפיגוע, שומע אמירה כמו: "נפל לי השטר כשרציתי לשלם. זה ממש טראומטי בשבילי." נכון, שנפילת שטר יכולה להיות חוויה קשה. אבל היא לא דומה להימצאות בזירת פיגוע. שורד הפיגוע ששומע את המשפט, עלול להיפגע וגם להתבלבל.

הצגתי את הדוגמה, בשביל לחדד את הרגישות, אליה החברה נדרשת, בהתמודדות עם טראומות. ההשלכות של הימצאות באירוע טראומטי יחיד ו/או מתמשך חלקן אוניברסליות וחלקן אישיות. אני סבור, שהמכנה המשותף הוא חזרתיות והתמודדות אין סופית עם תגובות פוסט טראומטיות.

לא כל אדם שנחשף לאירוע טראומטי, יפתח תסמינים פוסט טראומטיים. בנוסף, אירוע טראומטי מניסיוני הוא גם תלוי הקשר אישי, תרבותי וחברתי. טראומות הן חמקמקות לפעמים ולעיתים הן ברורות וציבוריות כמו מלחמה, או אסון טבע.

התמודדות עם טראומה על בסיס אישי יכולה להיות פרידה קשה מזוגיות, פגיעה מינית, אובדן פתאומי של מקורות פרנסה, מוות של דמות משמעותית ועוד. כמובן שכאן נכללות הטראומות הציבוריות שהן קודם כל אישיות. מסובך, נכון?

צמיחה פוסט טראומטית – מה ממסתתר מאחוריה?

אני מאמין בכל ליבי, שהכוח המניע הוא קודם כל אישי. נכון שתמיכה של החברה ושל הסביבה הם חשובים וערכם לא יסולא מפז. אבל, בלב העניין נמצא הפרט, האישיות המיוחדת והביוגרפיה האישית של כל אחד ואחת.

אני לא מסתכל על צמיחה במובן של שיפור, אלא במובן של שינוי. של פרספקטיבה חדשה, שמובילה לשיפור. אני יכול לדמות זאת לתופעה בטבע. לאחר התפרצות געשית, כעבור זמן מסוים, מתחיל תהליך של נביטה ושל התפתחות צמחייה על הלבה הכבויה.

הטוף שמורכב מהלבה, משמש מצע אידיאלי לצמחים רבים, שיוצרים סביבם מערכת אקולוגית עשירה. מערכת שמזמינה חרקים, זוחלים וחיות שונות. ההתפרצות הגעשית היא הטראומה במשל הזה. ה"חגיגה" האקולוגית בעקבותיה, היא הנמשל.

המסר שלי הוא, לחפש את השינוי, במקום לא צפוי, חדש וכזה שלא חשבת עליו מייד אחרי האירוע. אחת הדרכים לעשות שינוי היא, לייבא מתוך עצמך כלים, רעיונות ויצירתיות. למשל, אפשר להשתמש ככלי ניווט באירוע הטראומטי.

להיות עם הרגשות, עם המחשבות ועם ההשלכות שלו עליך. לכתוב את הסיפור האישי שלך, סביב האירוע, בזמן שהוא התרחש ובחודשים הראשונים אחר כך. מה למדת על האירוע? מה הרגשת כלפי עצמך? מה גילית על הסביבה שלך? מה החידושים שהבנת על עצמך?

הצמיחה יכולה להתחיל, כמו בהתפרצות הגעשית, לאחר שהלבה התקררה. ובשפה אנושית, לאחר כמה חודשים מהתרחשות האירוע. כל עוד האירוע טרי ומדמם, זה זמן לשעת חירום, להתארגנות, להתאוששות ולמציאת מקום פנימי קצת יותר בטוח.

מה שמסתתר מאחורי הצמיחה, הוא תהליך של מציאת אפשרויות אחרות מאלה שעלו עד עכשיו. ניסוי ותעייה עם האפשרויות שנמצאו. חשוב שרוב האפשרויות יהיו אישיות, כך אפשר יהיה לממש אותן בצורה שתיתן ביטחון ומענה אמיתי ומשמעותי.

אם דרך אחת לא הצליחה, בשפת הצמיחה אין זו בעיה. לא מדובר בכישלון, אלא בניסיון של הנבט להציץ מעל רגב אדמה כבד מידי. בשפת הצמיחה, נחפש דרך אחרת, לעקוף את רגב האדמה ולהגיח אל אור השמש, מכיוון שונה.

הצמיחה בעקבות אירוע טראומטי, היא בין השאר יצירה של מארג חיים שונה מזה שהיה לפניו. זה יכול להתבטא באין ספור היבטים כמו למשל שינוי קריירה, מציאת זוגיות, הרחבת המשפחה, יציאה ללימודים, השתלבות בארגון התנדבותי ועוד.

היא יכולה להתממש על ידי שינוי בסגנון החיים, באורח החיים, באמונות ובערכים.

איך יכולה להתממש הצמיחה?

אני מעריך, שחשוב להתייחס אליה בפרספקטיבה של זמן, לא בהיבט המיידי. מימוש הוא קודם כל ההתנסות, ההתברברות והחיפוש. זו מבחינתי צמיחה. ההיפך מהימנעות ומהתכנסות בתוך השבלול.

חשוב לזכור, שדפוסי הגנה יעילים, הם בין השאר הימנעות, קפיאה במקום ולהיכנס לקונכייה. הם מנגנונים חשובים בעת האירוע הטראומטיי ובחודשים הסמוכים אליו.

המימוש הוא בעולם התנועה. גם כשהיא תנועה פנימית: רגשית, מחשבתית, תודעתית ורוחנית. כאן מתרחשת התחלת הנעת התהליך. תנועה פנימית היא הרגע הראשון, היא ההתחלה, היא הנביעה שמתוכה יזרמו המים בנחל.

ראיתי שינויים שעשו מטופלים בעבודה סביב טראומות ותגובות פוסט טראומטיות. עבודה שנעשתה על יצירת חיים חדשים, יכולה להפחית את עוצמת, משך והחזרתיות של התסמינים. בנוסף, כתיבת סיפור חדש ואחר ומימוש שלו, הם כלי מרפא ומשפר חיים.

אפשר להתמקד בכוחות שהתגלו תוך כדי האירוע הטראומתי ובעקבותיו. דרך זו, מגלה מה הן היכולות החדשות שהתגלו ומה הן היכולות שהשתפרו והתחזקו. כאן, חומרי הגלם לסיפור החיים החדש, יהיו חוקות, כוחות, יכולות ויצירתיות.

הסיפור של הצמיחה ייכתב באמצעות אלמנטים אלו ואחרים. הסיפור יגלה בפרק הסיום. מה האני החדש רוצה ויכול להיות. הסיפור יכול להיות מורכב ממשפט, משלושה, מפסקה, מפרק או מספר שלם. העיקר שהוא יהיה חדש ויוביל למימוש של חיים שונים, מאלו של הטראומה.

חיים טובים ומשמעותיים יותר. צמיחה מכילה מרכיב חשוב של משמעות. לא צריך וממש לא חשוב למדוד משמעות. היא איכות שעומדת בפני עצמה. שינוי ללא משמעות, הוא חשוב, אבל הוא חסר את המרכיב של העומק. כזה שנותן מוטיבציה להמשיך ולהתאמץ. לעבוד קשה. להשיג הישגים אישיים ואולי גם חברתיים.

סיפור שונה ובעל משמעות, הוא יסוד וגם תשתית לצמיחה. המימוש הוא התמדה, עבודה קשה. חיפוש ומציאת משמעות בשימוש ביכולות ובכוחות לבניית חיים טובים יותר, מאילו שהטראומה הובילה אותך אליהם.

הצמיחה היא שינוי משמעותי וערכי לאיכות החיים שלך ושל הסביבה.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%99%d7%aa/feed/ 0
תחושת אשמה תמידית והתמודדות עימה https://www.raniyakir.co.il/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%90%d7%a9%d7%9e%d7%94-%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9e%d7%94/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%90%d7%a9%d7%9e%d7%94-%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9e%d7%94/#respond Mon, 01 Apr 2024 18:49:19 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=4057 זמן קריאה: 5 דקותנכתב בהשראת מפגש לימוד וחשיבה עם קולגות תמר דרויש, ענבר רז ואביב טל א-אש-אשמ-אשמה אש-מה, היא אש ו"מה". מה יש באש שהיא מלאה בחיים, מה לא נותן לה מנוח ולא מאפשר לה שקט? אשמה היא איכות. היא נובטת על מצע של ערכים, מצפון, רגשות, חשיבה ורצון לתיקון. היא חיה ובועטת, אולי בגלל שהיא מייסרת, מלבנת …

תחושת אשמה תמידית והתמודדות עימה לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 5 דקות

נכתב בהשראת מפגש לימוד וחשיבה עם קולגות תמר דרויש, ענבר רז ואביב טל

א-אש-אשמ-אשמה

אש-מה, היא אש ו"מה". מה יש באש שהיא מלאה בחיים, מה לא נותן לה מנוח ולא מאפשר לה שקט?

אשמה היא איכות. היא נובטת על מצע של ערכים, מצפון, רגשות, חשיבה ורצון לתיקון. היא חיה ובועטת, אולי בגלל שהיא מייסרת, מלבנת ומתכוונת לטוב. לתיקון של עוול, לבניה של משהו שנהרס.

האשמה מחפשת דרך לפעול, דרך לנוע ודרך להקל על הסבל.

האיכות מלמדת על כך, שאשמה לא יכולה להתקיים ללא מודעות כלשהי וללא סט של ערכים, אמונות ועמדות. הרגש הוא עוצמתי, כנראה בשל היווצרותו מתוך אותן איכויות. הן איכויות של חשבון נפש, של ייסורי מצפון, של אמפתיה לזולת וגם של התבוננות עצמית.

אשם ואשמה. אשם במובן של גזר דין. אשם ככינוי לגוף זכר, אשמה ככינוי לגוף נקבה. אשמה בלשון רבים יכולה להתבטא בלבוש אשמה קולקטיבית, שהיא ציבורית, רעיונית, מחנאית ואפילו משפחתית.

אשמה אישית, אשמה זוגית, לעומת האשמה אישית והאשמה זוגית. עד כמה יכולה השפה להשפיע, על כיוון זרימת האשמה? כלפי חוץ, כלפי פנים וכלפי החלל החיצון. המעבר החד כל כך בין אשמה לבין האשמה. בין שהיא שלי ובין שאפשר להטיח אותה על הזולת, על האחר, על הציבור, על העולם. איך שמתבקש להרחיק אותה, ככל האפשר, ממני.

איכות של אשמה שנמצאת בתנועה

אש החיים, שמעידה על ה"מה", על מהות. אש שמתעוררת ומתלהטת מתוך מפגש אישי, פנימי ועמוק מתוך עוול שנגרם. על קלקול שהתרחש, על פגיעה במתכוון ועל טעות אנוש שהתרחשה.

אשמה יכולה בשעת משבר ואסון, בשביל להחזיק את הטוב שבאדם. להכיל את שוני בין טוב לרע, בין עוול לתיקון ובין שגגה לכוונה. עם כל הכאב של התעוררות ונשיאת אשמה, היא הלפיד הנישא בפני המחנה. היא מזכירה ומעירה את התשתית הרוחנית והערכית.

אשמה יכולה להיות מרכיב מיטיב ומשמעותי, בזהות האישית. היא איכות שמתעוררת מתוך מצפון, אמת אישית ויושרה. היא מהווה מצפן של האישיות, על ידי הבנה עמוקה, שיש לי מגע עם המצפון שלי, באופן ישיר ובלתי אמצי. זאת בפשטות, כשהאשמה מתעוררת בתוכי.

הסביבה החברתית נותנת משוב חיובי, לביטויים של אשמה. אדם, שחושף שמתעוררת בו אשמה, בדרך כלל הסביבה מתגמלת, על הוידו שאשמה התעוררה בו.

לכן, כשאשמה באה לידי ביטוי ביחסים בין אישיים, האדם מתוגמל על עצם התעוררות וחשיפת האשמה. על היותו עם מצפון ויושרה. על היכולת  לכאוב, כתוצאה מכישלון שהתרחש ביחסים.

התמודדות עם הכאב ולעיתים עם הייסורים שרגש האשמה מחולל, היא קשה ולא נעימה. היא מראה לאדם ולסביבה שלו, את עוצמת הכאב ואת עומק הערכים והאמונות שנפגעו כתוצאה מהכישלון. עבודה עם אשמה במערכות יחסים, יכולה להתגלות כאיכות, שמזינה ומשדרגת את מערכות היחסים.

רגשות אשם שמופנות כלפי העצמי, הן אבני דרך וכלי עבודה להתפתחות ולשיפור אישי. הן לא בהכרח סימן לפגיעה עצמית. רגשות האשם תמיד מספרים סיפור. לסיפור יכולות להיות אין ספור משמעויות ולכן לפעמים עבודה עם רגשות אשם ועם האשמה עצמית, היא קשה ומפרכת.

יחד עם זאת, האשמה יכולה להיות מורת הדרך לכיווני ההתפתחות האישית. היא מספרת על פערים בין ערכים, אמונות ועמדות, לבין ההתנהלות שלי בפועל. היא מספרת על הדרך שעלי לעבור, בין השאיפות הערכיות שלי, לבין המקום האמיתי בוא אני נמצא. לפעמים הכאב, הוא המקפצה לריפוי ולהתפתחות.

רעל של אשמה שחקוקה בתקיעות

לימדו אותנו, שאשמה היא רגש קשה, בלתי נסבל לפעמים, כזה שיש להילחם בו. תיארו אותו כמסך שמכסה על פני רגשות אחרים, על פני נהרות של עניינים חשובים של הנפש. כבלו אותנו בכבלים, שמתארים את האשמה כמגבילה, משחזרת ואוזקת.

כרוניקה של אשמה תקועה, היא אכן כזו. אשמה כרונית, שחסרה כל כך את מרכיב החיים של האש המפזזת. זאת השואלת שאלות, החוקרת וזו שמחכה לתיקון הפגיעה שהתרחשה. אשמה שהיא כמו ליקוי מאורות, כמו רעלה מעוורת.

אשמה רוויית טראומות לא מעובדות, כמו תהליך אבל נצחי, שממאן לנשום. אשמה שמפחדת להירפא, שחוששת מהמשמעות העמוקה שלה, לבוא חשבון עם המצפון שמסרב להירפא. אשמה חולה, שמסרבת לקבל מזור לכאביה, שממאנת להבריא, להיגאל מהסבל.

לימדו אותנו להילחם בה, לנצח אותה. ציוותו את האשמה לבושה, כמו תאומות סיאמיות שנידונו לנפרדות, בתוך אחדות בלתי אפשרית. כזו, שאם ננסה לתת לכל אחת את הזהות השלמה, שתיהן עלולות להיעלם ולאבד את האיכויות שלהן.

אשמה שמעוררת בושה, יכולה להיות טבעית, בריאה, אבל זמנית. כזו שהבושה היא חלק בלתי נפרד מחשבון הנפש. בלתי מנותק מעבודה על הערכים, הנורמות והאמונות שניזוקו. תנועה בריאה וזמנית, להתבוננות פנימית, לעבר עמקי הנפש.

אולם אשמה ובושה שנידונו לכרוניות, לחוסר חיים ולחוסר תנועה, לא מאפשרות תיקון. הן אינן האיכויות המזוקקות כל כך, שלשמן הן נבראו. בשביל לחזור ולהיות איכויות, הן חייבות להפשיר. לצאת מהקיבעון ולחזור להיות בעלות חיות ותזזיתיות.

כלים לשימוש באשמה, לתיקון ולצמיחה

בהנחה שעבודה עם אשמה היא עבודה עם עוצמות שונות ומשתנות שלה, מדובר בעבודה קשה. עבודה שיכולה להיות מתישה ולפעמים אף מייאשת. החדשות הטובות הן, שהמשמעות היא, שיש לך ערך למערכות יחסים. שיש לך מצפון מפותח וגם שיש לך רצון להשתפר.

הייתי מציע כלל אצבע. להקשיב ולהאזין לסיפור, שהאשמה רוצה לספר לך. אפשר לשבת, לכתוב את הסיפור ואחר כך לקרוא אותו בתשומת לב. ניתן גם לשנות אותו, בהתאם לעבודה שנעשית.

כל רגש אשמה, מספר על כישלון, על תאונה, על שגגה ועל חוסר תשומת לב. לפעמים הסיפור הוא, על כוונה רעה שהייתה ביחסים. על ניסיון להזיק, לפגוע ואולי גם לסגור חשבון.

אני מציע, לאחר כתיבת סיפור של אירוע שעורר בך אשמה, לסווג אותו לשתי קטגוריות. האחת היא שגגה והשנייה היא כוונה. חלוקה זו, תאפשר לך להתבונן על "סיפור האשמה", כבר עם כלי אבחנתי. לברר אם הייתה לך כוונה, או שזו הייתה תאונה.

סיפורי כוונה, הם הקשים ביותר. כוונה לפגוע, להרוס ולסגור חשבון היא טבעית, יצרית וכמעט ראשונית. קשה מאוד לווסת תגובה שמכוונת לפגוע, שהתרחשה כתוצאה מדינמיקה ביחסים שפגעה בך. טבעי להגיב מתוך הפגיעה וטבעי לא להצליח לווסת אותה, מתוך הכאב.

יחד עם זאת, קשה להסתכל במראה ולגלות שלא הצלחת לשלוט בתגובה. לחשוף בפני עצמך שפגעת, מתוך כוונה מודעת. זו אשמה, שיש בה יסודות שעלולים לערער את הזהות האישית. היא  עלולה להיות מתועלת לאשמה כרונית, תקועה וחסרת מזור.

כשהצלחת לזהות שמדובר באשמה על כך שהייתה לך כוונה לפגוע, יתאפשר לך גם להתארגן בהתאם. יש לשער שתחושות האשם הללו מלוות אותך זמן רב. אפשר לחפש מה עורר אותה עכשיו? מה יש בתזמון הנוכחי שפתח לך דלת?

עבודה עם אשמה שמספרת שהייתה לך כוונה לפגוע, יכולה להיות מתועלת ללמידה על עצמך. לזהות איפה היית באירוע, שבו האשמה מספרת לך שלא היית בסדר? מה קרה לך באותה הסיטואציה? מה מתעורר בך עכשיו אל מול הזיכרון? איפה היית רוצה להיות? האם יש לך אפשרות לתקן?

אשמה שמתעוררת מתוך שגגה, או תאונה, היא אחרת. אבל היא גם דומה. היא יכולה להגיע לעוצמות גבוהות של כאב והיא יכלה גם כן, להתפתח לאשמה כרונית.

יחד עם זאת, היא מספרת על כישלון בו לא הייתה לך תשומת לב מלאה. על מעידה, שאולי לא באה על תיקונה. היא בהחלט מעידה על כך, שלא הייתה לך כוונה לפגוע, אך בכל זאת התרחשה פגיעה.

השתמשתי בחלוקה של שגגה וכוונה, בשביל להאיר במקצת, את הדרכים השונות לעשות עבודה התפתחותית, עם רגשות אשם שמתעוררים. עם כאבי האשמה ועם ייסוריה.

הסתכלות על אשמה ככלי ביטוי למצפון, לערכים, לעמדות ולאמונות, היא כלי רב עוצמה ומשמעות. התייחסות לאשמה כאיכות, היא שינוי מבורך. שינוי שמאפשר ללוש אותה מקיפאון, ליצירה משוחררת ומרפאת.

כמו שם שירה של זלדה מישקובסקי "לכל איש יש שם" , כך אפשר לומר "לכל אשמה יש סיפור".

הסיפור יכול לשמש עבורך כלי לעדות. מתי התעוררה האשמה? מה היא מספרת לך על עצמך? מה עוצמת הכאב והסבל שהסיפור המסוים גורמים לך? אילו ערכים, אמונות ועמדות נפגעו? מי מושא הפגיעה? מה התחושות המורגשות עכשיו, כלפי סיפור הפגיעה? איפה הן נמצאות בגוף?

מענה אמיתי, ישיר ואותנטי על כל אחת מהשאלות, יכול לעזור לך להכיר טוב יותר את עצמך. הוא יכול לעזור לך לתקן, אם עדיין אפשר. המענה יכול לקדם אותך למנוע הישנות, של כשל דומה בעתיד.

המענה לשאלות יוכל לשחרר אשמה תקועה. להחיות אותה, כך שהיא תחזור להיות איכות. תהליך תיעוד הסיפור, הגדרה של שאלות ומענה עליהן, הוא בפני עצמו כלי לצמיחה, להתפתחות ולתיקון. התהליך, כמו האשמה. גם הוא איכות.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%90%d7%a9%d7%9e%d7%94-%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9e%d7%94/feed/ 0
למה צריך אהבה https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/#respond Tue, 05 Dec 2023 14:15:25 +0000 https://www.raniyakir.co.il/?p=3834 זמן קריאה: 3 דקותהחברה שלנו מלאה במסרים, באמירות ברורות לגבי מה נכון ומה לא נכון, ובעיקר, מה "צריך". אחד המסרים השגורים הוא: "צריך זוגיות וצריך אהבה". האם זוגיות היא בהכרח צורך? האם היא מתאימה לכל אדם? למה צריך אהבה? אולי, אהבה היא משהו אחר? להתאים את עצמך לשבלונות של החברה שלך, זו משימת חיים. השאלה אם היא מתאימה …

למה צריך אהבה לקריאה »

]]>
זמן קריאה: 3 דקות

החברה שלנו מלאה במסרים, באמירות ברורות לגבי מה נכון ומה לא נכון, ובעיקר, מה "צריך". אחד המסרים השגורים הוא: "צריך זוגיות וצריך אהבה".

האם זוגיות היא בהכרח צורך? האם היא מתאימה לכל אדם?

למה צריך אהבה? אולי, אהבה היא משהו אחר?

להתאים את עצמך לשבלונות של החברה שלך, זו משימת חיים. השאלה אם היא מתאימה לך? הרבה מאוד מהכאבים בעולם, נובעים מאילוץ עצמי. גם אילוץ להתאים למוסכמות חברתיות, שלא בנויות לאדם מסוים. מוסכמות, שמשרתות את החברה, אבל לא בהכרח את כל הפרטים, שממנה היא מורכבת.

אהבה וזוגיות לא תמיד כרוכות זו בזו.

אהבה רומנטית, היא להבנתי, אהבה דינמית. היא אהבה רב ממדית, שמשתנה כל הזמן. זו לא הגדרה מילונית וגם לא הגדרה פילוסופית. זו התבוננות פרטית שלי, בעיקר כמטפל, מתוך למידה וסקרנות להבין אותה.

אהבה רומנטית היא מתעתעת. ראשית, היא מתחילה בהתאהבות. מעין פרץ של חוסר שפיות זמנית, בה יש תשומת לב אינטנסיבית למושא ההתאהבות, עם רצון להתמזג עם הדמות. מדובר בשלל של תופעות פיסיולוגיות ופסיכולוגיות, שעובר תוך מספר שבועות.

אהבה רומנטית לעומת זאת, נבנית בתהליך ארוך ואיטי. היא מלווה בחששות, בפחדים, בניסוי ובתעייה. היא לובשת צורות, מחליפה צבעים, משנה טעמים ומדיפה ריחות שונים. היא הצל של מערכת היחסים וגם המצפן שלה.

אהבה רומנטית, היא תהליך. היא כמו ענן שמשתנה. ענן שממטיר גשם, ברד ומוריד שלג. היא ענן שמרכך את אור השמש בלהט הקיץ , אך גם חסרונו כל כך מורגש בתקופה זו. היא ענן נוצות, ענן גשם וגם ענן שרובץ על ההר.

מה זו אהבה רומנטית בשבילי?

ניסיון החיים, יוצר בין השאר את התפיסות שלנו על עצמנו ועל הסביבה. אהבה לסוגיה, להבנתי, היא גם צירוף ההיסטוריה האישית, עד לרגע זה. היא מומשגת על ידי המוסכמות החברתיות, אבל בעיקר על סמך ניסיון החיים האישי.

אהבה רומנטית יכולה להיצרב בתודעה בדרכים שונות. הרבה פעמים, ההיסטוריה האישית היא כזו, שלא התבסס קשר זוגי ולמעשה אין בחוויה האישית התנסות בה. במקרים אלה, מה שנצרב הוא ההחמצה. ההתמודדות עם חברה שבנויה "זוגות-זוגות".

לפעמים, ניסיון החיים הוא מספר של מערכות יחסים זוגיות. כל מערכת מייצרת משהו שונה וייחודי. הטעם שנותר מהן, הוא סך כל ההתנסויות, ההצלחות והכישלונות. הניסיון האישי, הוא מורה הדרך הרגשי, להתמודדות עם השאלה, מה זו אהבה רומנטית בשבילי.

הניסיון הטיפולי שלי מראה, שחשוב להתמקד בעבודה אישית. לנסות ללמוד מה עבר עליך עד היום עם השאלה "מה זו אהבה בשבילי?". מה קרה לך בהתנסויות? האם חווית אהבה רומנטית? האם יצא לך להתנסות בה? מה היו התחושות בכל אחת מההתנסויות? מה היו התחושות סביב ההחמצות?

איך ההרגשה האישית היום, סביב אהבה? האם יש בך פחדים וחששות? אם כן, מה הם מספרים?

האם יש בך רצון להימנע מהתמודדות עם הנושא? האם בא לך פשוט לעזוב את עולם "האהבה הרומנטית" ולהמשיך בחייך?

אלו שאלות חשובות, קשות ומאתגרות. אלו שאלות שגם יכלו לעזור לך להתמודד, להתלבט ולהצליח לברר, מה הוא היעד שלך.

האם אני רוצה זוגיות?

זו שאלת מפתח. היא הכרחית אם אתה/ה נמצא בזוגיות וגם אם את/ה מתלבט/ת אם להיכנס לזוגיות חדשה. אני מדגיש את הרלוונטיות לאלו שנמצאים בזוגיות. זוגיות היא לא סטטוס, אלא היא בחירה אישית. יש לדעתי אחריות אישית להישאר בזוגיות, מתוך רצון ולא מתוך כורח.

אתייחס תחילה לשאלה, בהנחה שכרגע אינך בזוגיות. זו שאלה, שהתשובה אליה היא כנראה, התהליך שצריך לעשות. תהליך של מפגש עם ההתנסות הרגשית ועם הלמידה השכלית, עד לרגע זה.

יכול להיות שעצם העיסוק בשאלה, מעורר חלקים בתוכך, שמרגישים אי נחת וחוסר שביעות רצון. אלה יכולים להיות תכנים אישיים מתוך הצרכים הרגשיים שלך. אבל, הם יכולים להתעורר גם מתוך לחץ חברתי, גלוי או סמוי. עצם העיסוק בשאלה, הוא התחלת הדרך למציאת התשובה.

חשוב לי להאיר את השאלה, כשאת/ה בתוך זוגיות. אחד הגורמים לריחוק בזוגיות, הוא לקיחת מערכת היחסים כמובנת מאליה. קל לשקוע בשגרת היחסים ולא לשים לב מה קורה לך בתוכה.

אני ממליץ לעצור לרגע. לא להתייחס לזוגיות כסטטוס נרכש. לזכור שזו בחירה שלך. בחירה גם באחריות שלך כלפי בן/בת הזוג שלך. להתאמץ ולברר האם יש בך רצון לבחור להמשיך את הזוגיות. לבחור בשביל שהיא תהיה טובה וקרובה.

איך אוכל להתלבט, בלי לחצים?

אפשר להיעזר במספר גורמים. יש כאלה שנעזרים בחברים ובדמויות מהחיים שיש להן משמעות וערך מוסף. אני יכול להמליץ גם על טיפול אישי. טיפול הוא כלי לעבודה עמוקה, יסודות וקשה.

תהיה הבחירה שלך, אשר תהיה, חשוב שהיא תעזור לקבל תמונה שלמה ורחבה. תמונה שתוכל לתאר את הרגשות, התפיסות והתובנות שלך. תמונה שתוכל למקם אותך כחלק מקבוצת השתייכות חברתית.

ההזדמנות של אדם למקם את עצמו בתוך החברה בה הוא חי ופועל, היא בעלת ערך רב. היא יכולה לשרטט מפה גיאוגרפית-רגשית. מפה בה אפשר יהיה לזהות מה הן הרגשות והתפיסות האישיות והיכן הן ממוקמות, מול התפיסות של החברה.

קשה וכמעט בלתי אפשרי לקבל החלטות נכונות, מתוך לחץ ומשבר. לפעמים, אין ברירה. אבל כשיש אפשרות, חשוב לקחת את הזמן ולעשות חריש עמוק. חריש שיאפשר להשביח ולרענן את הקרקע. לזרוע את הזרעים הנכונים ולהצמיח אותם בסביבה רגועה ומתאימה.

]]>
https://www.raniyakir.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/feed/ 0