מקום העבודה מתסכל, יש חלופות בחוץ אבל נשארת לדרוך במקום
נכנסת בדלת. הקולות מוכרים. רעשי הרקע לעולם לא מתחלפים. קשה לך להבחין בין יום לבין יום, בין שבוע לבין שבוע, בין חודש לבין חודש והופ, גם בין שנה לבין שנה. הקפה במטבחון שנוא עליך. הבאת צנצנת מהבית, אבל שוב היא נשארה על השיש. פשוט כי השגרה בעבודה כל כך מייאשת. הפחד מאובדן הפרנסה משתק אותך. שוב אותו הטקס. שוב הקלה סביב התלונה על הקפה הדלוח. שוב הייאוש מרים את הראש.
כל כך רצית פעם, לפני הרבה זמן, את העבודה המאוסה הזאת. כן, אז התרגשת. ביום הראשון, פרפרים בבטן, חששות והמון ציפיות. היום, נראה ששום דבר לא יכול לרגש אותך כאן. עשית את כל מה שיכולת ונשארת רק עם השיעמום. נכון, כל חודש נכנסת משכורת שהתרגלת להסתדר איתה. יש טובות ממנה בחוץ, אבל בעיקר גרועות.
כולם בתנועה מתמדת ואני בתקיעות
נראה לך כרגע, שכולם עוברים ממקם עבודה אחד לשני בלי שום בעיה. רק אצלך התחושה שמשהו בך פגום. בטח חשבת, מה הם לא מפחדים שלא תהיה להם פרנסה? מתפטרים, כאילו כל העולם רק מחכה לגייס אותם למקום עבודה נוצץ עם משכורת שמנה? יש לשער שתהית באיזו מציאות הם חיים? אולי באיזו מציאות מתנהלים חייך?
שוב העין מתקבעת על התמונה המצהיבה על הקיר. כמה פעמים רצית לשים אותה ברחוב. שהיא תזכה לבית שאוהבים ומעריכים אותה. איך בכלל נבחרה התמונה המשעממת הזו ולמה היא צריכה להיות מול העיניים שלך? אולי בעצם התמונה מספרת שיש משהו ביציבות של המשרד המשעמם הזה שנותן לך ביטחון. שמאפשר לך למשל ליהנות מהמנוי לחדר הכושר שעוזר לך להפיג את המתח אחרי העבודה. אם רק יתאפשר לך לשנות את מקום העבודה, לא יהיה לך צורך במנוי למכון כושר?
מה חוסם אותי, מה לא מובן לי שלאחרים בא בקלות?
התנועה בין מקומות עבודה של אנשים אחרים היא לא בהכרח מובנת. בנוסף, בכלל לא בטוח שהיא משרתת אותם. מה שחשוב עבורך, הוא להתאים את מקום העבודה לשאיפות שלך. אולי, לא דייקת לעצמך מה נכון לך? אולי הבהייה בתמונה המצהיבה צובעת את כל האפשרויות האחרות? יכול להיות, שהתמקדת במה שמתסכל ומתיש אותך ולא הצלחת להתמקד מהם הדברים האופטימליים מבחינתך?
יכול להיות שמתעוררים בך פחדים וחששות סביב שינוי. אולי הרצון לעזוב, הוא פשוט להיות כמו כולם. להצטרף לחגיגת "חילופי הזוגות" של מקומות עבודה שנראית קורצת ומזמינה. לרוב, שילוב של חוסר מיקוד ושל פחדים, מוביל למילכוד שלא מאפשר לעשות שינוי. כמה התאמצת להתמקד ולא הצלחת? יש לשער שהרבה מאוד. כמה פעמים חשת תסכול וחוסר אונים כתוצאה מכך? יש לשער שכל ניסיון הפגיש אותך עם התחושות הקשות והתייאשת. שוב הישרת מבט אל התמונה המצהיבה. עוד פעם קמת בתחושת אכזבה מהכיסא בסוף היום והלכת הבייתה.
איך טיפול אישי יכול לעזור לשנות מקום עבודה?
טיפול פרטני מתמקד דבר ראשון בך ובסביבת החיים שלך. אם המצוקה העיקרית כרגע היא חוסר יכולת לשנות את מקום ואת סביבת העבודה שלך, הטיפול יתמקד בתחילתו במצוקה זו. מניסיוני, טיפול אישי סביב מצוקה מסוימת עוזר להעלות תהיות ושאלות מה הוא מקור המצוקה. מה הם הגורמים לתחושות הקשות ואיך רצף האירועים הוביל אותך למצוקה.
למדתי בעזרת המטופלים שלי, שלרוב המצוקה במקומות עבודה, נובעת בין השאר מהיחסים עם העמיתים. כלומר, לא בהכרח חוסר סיפוק מהחלק המקצועי, אלא גם ואולי בעיקר, מהיחסים עם דמויות מסוימות. לפעמים, אם השכר טוב וגם המרחק הגיאגרפי מהבית נוחים, קשה מאוד לוותר על היתרונות הרבים שמגיעים איתם. לכן, לפעמים הטיפול מתרכז במאמצים לשנות את היחסים עם הדמויות הגורמות לסבל שלך. במידה והתברר שניתן לשפר את היחסים והתחושה משתנה ונהיה נעים, יש מטופלים שבוחרים בסופו של דבר, להישאר במקום העבודה.
למעשה, השינוי שהטיפול עזר לעשות בדוגמה שתוארה, הוא ביחסים עם מספר עמיתים במקום העבודה. כך, ניתן בסופו של דבר ליהנות מכל היתרונות שלשמם בחרת במקום העבודה מלכתחילה. לעומת זאת, אם יסתבר שעיקר המצוקה נובעת מהפן המקצועי והקושי לעזוב את מקום העבודה הם היחסים האישיים הטובים והחברויות שמתגמלות אותך. אז, המטרה תהיה לנסות ולמצוא מקום עבודה מאתגר באופן מקצועי, המתאפיין ביחסי אנוש טובים. במקביל, לעשות עבודה על שימור היחסים עם החברויות שנוצרו במקום העבודה הנוכחי.
טיפול אישי, מאפשר להתחיל מהמצוקה הבוערת ולהמשיך ולעבוד על מצוקות אחרות במקביל. למשל, תסכול מתמשך במקום העבודה, יכול להוביל אותך לצבירת מתח ומשקעים המתפרקים בבית. הדבר מוביל קרוב לוודאי למתח ולבעיות בזוגיות, שהם תוצר לוואי של המצוקה הגלויה, התסכול ממקום העבודה. אני עושה את מיטב המאמצים בטיפול, לעבוד עם המצוקה הראשונית, תוך עזרה ללמוד לזהות אילו מצוקות נוספות היא מייצרת. כמו הדוגמה לעיל. כך, שנוכל לעבוד על הקושי להחליף מקום עבודה וגם על המתח שנוצר בעקבותיו בזוגיות.