ידידותי ללהט"ב

הטיפולים ניתנים גם בוידאו

חיפוש

איך להתגבר על הפחד של מלחמת חרבות ברזל?

Getting your Trinity Audio player ready...
זמן קריאה: 3 דקות

אפקט ההתרגלות, הביטואציה בלעז, וודאי מוכר לך. הוא טבעי, מוכר גם אם אין עליו תשומת לב בשגרה. אבל, הוא גם חמקמק. מדובר על קצה המזלג, בירידה בעוצמת התגובה לגירוי מסוים, בעקבות חשיפה מתמשכת אליו (מתוך וויקיפדיה).

כשמדובר בשגרת חיים, של עבודה, משפחה, חיי חברה, אתגרים אישיים ועוד, אפקט ההתרגלות משחק את תפקידו. אבל, מאז השביעי באוקטובר, אין שגרה וכמעט כל שבוע וכל יום, מביאים איתם שינויים בעלי עוצמות תודעתיות ורגשיות גבוהות ביותר.

מה קורה לנו, כחברה אנושית, כקהילה וכפרטים כשאפקט ההתרגלות, מאבד את מקומו הטבעי ולא יכול לבוא לידי ביטוי? איך אפשר להתגבר על פחד קיומי, כשהתשתית משתנה במהירות של דקות, שעות וימים? אין אפילו הזדמנות של שהות של שבוע, שבועיים, חודש.

הפחד מתעורר שוב ושוב, כבר שנה, על בסיס יומיומי. הוא מתעורר מטריגרים דומים, אבל גם מכאלה שאף פעם לא היו, או לא איימו עלינו בצורה כל כך קרובה ומוחשית. הפחד יכול להיות על אנשים בסביבה הקרובה והרחוקה. הוא יכול להיות פשוט על עצמי. כן, גם לפחד על עצמי, הוא דבר טבעי ובריא.

הרעיון בהביטואציה הוא, לאפשר לאדם להתמקד באירועים חדשים בסביבה, על ידי הפחתת הצורך לבזבז מאמץ התנהגותי, בהגבה חוזרת ונשנית לגירויים ישנים (מתוך וויקיפדיה). הגאונות של המוח האנושי, היא מופלאה. אבל, אין לנו את היכולת לבזבז מאמץ התנהגותי, אם אנחנו לא בסוג של סביבה של שגרה.

ממה אנחנו מפחדים במלחמה הזו?

המלחמה הנוכחית, שמה את כלל האוכלוסייה בחזית. מעין מדינה שלמה שהוכנסה לתוך מכונת כביסה, שפועלת רק על מנגנון הסחיטה. לא רק שהתוכנית לא עוברת לשלב הבא, אלא היא גם לא מפסיקה לסחוט ולסחוט ולסחוט.

אוכלוסיית העוטף, הנגב והצפון. כוחות הביטחון והמשפחות שלהם. מסגרות החינוך שמושפעות "מהמצב" לאורך כל השנה. בעלי עסקים, מקומות עבודה, חוסר וודאות כלכלית, הפוליטיקה והיריעה לא נגמרת. יש האומרים, שמדינה שלמה נמצאת בפוסט טרואמה.

הפחד הוא לא רק מפגיעה של טיל, כטב"ם, או כלי נשק אחר. הפחד הוא גם לשלום הנפשי, למצב הבריאותי, להיתכנות הכלכלית של משק הבית, להשתנות ערכית ומוסרית, לפגיעה באוכלוסייה אזרחית משני צידי המתרס, ועוד לא הזכרנו את החטופים.

אין לי כוונה להעלות את רף הפחד, או להציף ולעורר דברים שרצית להימנע מהם. אולי חשוב להדגיש, שעצם הפחד מטריגרים, מזיכרונות טראומטיים וממידע חדש, הוא אחד הגורמים לפחד חוזר ונשנה, שלא נותן מנוח. שמשאיר את כולנו בכוננות מתמדת.

אני סבור, שאחת ההתמודדויות שגורמות לפחד, היא שהמציאות השתנתה וממשיכה להשתנות. פחדים שהיו לאנשים רבים שסווגו כהתרחשויות דמיוניות, הפכו למציאות. הפחד הוא גם מתרחישים אחרים, שיתגלו כמציאות, בלתי נתפסת.

שילוב של אובדן בני אדם, של ביטחון, שינויים במצב המשפחתי והאישי, שינויים של מציאות מוכרת, לאורך זמן. כל אלה מגיעים עם מחיר. קשה למנות את שלל המחירים, אבל יש להם גם מנגינה משותפת ופזמון שאומר בערך כך: "מה שהיה, לא אומר שזה מה שיהיה ואיך אוכל לדעת מתי הכאוס ייגמר?"

מה אפשר לעשות כשהפחד מתעורר שוב ושוב?

הטיפ הראשון הוא לברר מה הפחד מספר. לקטלג אותו וכמו במשימה קשה, להבין לאיזו קטגוריה הוא שייך. מאחר והפחדים הם רבים ושונים כשהמלחמה לא נגמרת, חשוב לאבחן אותם, בשביל להתמודד איתם.

יש פחדים שהתעוררו בשבעה באוקטובר ובשבועות הסמוכים אליו. הם מתעוררים שוב ושוב לאורך ציר הזמן, אבל יכול להיות שבירור אם הפחדים קונקרטיים ביכולתו להקל את עוצמות ואת משך הפחד. ברמה המעשית, האם להיכנס לממ"ד או לחדר המדרגות, האם לברוח? האם באמת יש כרגע סכנה?

הטיפ השני הוא למצוא אוזן קשבת. לאתר לפחות אדם אחד בסיטואציה בה הפחד מתעורר, או מאוחר יותר, שאפשר לשתף. פחד שלא מקבל מענה, ממשיך לפעול ולחלחל. כשמשתפים בפחדים, עם אדם שלא נמצא שם בשביל לשפוט או ללעוג, הוא או היא יכולים לשים יד על הכתף וגם לתת תוקף לפחד.

שיתוף בפחדים שההנחה היא שהם ייראו מחוץ להקשר או יתייגו אותי ויביישו אותי, יכול להקל וגם להרגיע. הרבה אנשים נשארים עם עוררות יתר, בגלל הפחד להיתפס חרדתים ומגזימים בתגובות שלהם. התוצאה היא, צבירה של "חומרים מסוכנים" בתוך הגוף והנפש ותחושות של בדידות ושל זרות. השיתוף יכול לעשות את הניקוי ולתת תחושה אמיתית של סביבה רגשית בטוחה ונגישה.

הטיפ השלישי הוא להסתכל על השגרה באופן שונה. נכון שגם לפני השבעה באוקטובר המציאות הישראלית הייתה מהירה ואינטנסיבית. אבל מאז תחילת המלחמה, השינויים התודעתיים הם עוצמתיים ומתמשכים.

אני מתכוון הן לאירועים בהם יש סכנת חיים ו/או פגיעה פיסית והן לאירועים שקשורים למה שקורה בחברה ובמדינה. יכול להיות, שעצירה לרגע לאסוף את האמונות והערכים האישיים תוכל לעזור לך. רגע להיזכר מה חשבת, תפסת ובמה האמנת לפני המלחמה.

בנקודת זמן זו, מה השתנה אצלך. האם התפיסה הפוליטית שלך השתנתה? האם הערכים השתנו, זזו קצת, או נשארו אותו הדבר? מה קרה לסדרי העדיפויות שלך? עשיית סדר וארגון סדרי העדיפויות, יוכלו לעזור להתמודד עם הפחדים שימשיכו לצוץ ולהפעיל אותך.

הטיפ הרביעי הוא להתחבר לאופטימיות הטבעית שיש בך. יכול להיות שקשה להתחבר אליה, אבל היא נמצאת אצל כל אדם, גם אם לפעמים התחושה היא שלא. מדד האופטימיות האישי, הוא חשוב בהתמודדות עם פחד, חרדה וחוסר אונים.

גם כשחודרת ידיעה שמזעזעת ומפחידה אותך, חשוב לחפש נקודת מבט אופטימית באותו הרגע. מה היא נקודת האור? מה מרגיש נעים? מה יכול לתת ניחום? גם קובית שוקולד, יכולה להיות שווה מיליון דולר באותו הרגע.

בסופו של דבר, המלחמה המתמשכת, מחייבת גיוס של כוחות פיסיים ונפשיים. הפחדים עלולים להתיש, לערער וגם להפעיל התנהגויות שפוגעות בנו ובסביבה שלנו. חשוב לקחת צעד קטן בכל פעם, כך שהמסע לא יצליח להתיש. לצבור כוחות בכל הפוגה ולצבור נחמה, גם על ידי בקשת עזרה.

דילוג לתוכן