סיפורי בגידה

מי שמכיר/ה אותי, יודע/ת שלעולם לא אזכיר באתר, או במקום אחר, תכנים מהטיפולים. אם הייתה לך ציפייה מהכותרת לעדויות מחדר הטיפול, בוודאי שאני לא הכתובת. אבל, אני משתף באתר בסוגיות, ברעיונות, בדילמות ובסערות רגשיות שעולים בטיפול. דברים שהם אוניברסליים, שאפשר ללמוד ולצמוח מהם.

למדתי, שאפשר לשמור על פרטיות מוחלטת של המטופלים באתר שלי, מאחר והצבתי גבול ברור לכתוב על מצבים ביחסים ולא על יחסים ספציפיים. מדובר על חומת הפרדה הרמטית. חומה, שמבדילה בין תחושות אוניברסליות, לבין תחושות של אנשים פרטיים

אז אחרי ההקדמה הזו, מה נשאר מהכותרת?

אני חושב, שאחת השאלות השגורות ביותר סביב בגידה, היא: "מה המניע לבגידה?" לכן, קיצור הדרך האינטואיטיבי לענות על השאלה, הוא להיכנס לדרמות של אנשים אחרים. לעסוק באגדות אורבניות וכפריות, של הזולת.

לחפש תשובה באמצעות אירוע, יכול להיתפס מדויק ופשוט יותר, מלעסוק בה לעומק. ברור לכולנו, שהטבע האנושי מוביל אותנו קודם כל לדרך הנגישה לנו. היא לא בהכרח הדרך הטובה, למשל לענות על השאלה, אבל היא הפתרון הזמין. מתוך כך, אני מזמין אותך למסע עם השאלה "מה המניע לבגידה?"

מה תחושת הבטן מסבירה?

מה התחושה שלך בבטן ובגוף, למילה בגידה? מה מתעורר בך ואיך הגוף מרגיש? שתי השאלות, מחברות לחוויה הפיסית, לעולם המורגש שמבוטא בשפה שהיא לא מילולית. איך נמצא הסבר על המניע לבגידה באמצעות הגוף?

אתן דוגמא מעצמי. השאלה מעוררת בי מחנק בגרון. תחושה של בכי שעומד להגיע, אבל לא. הוא לוחץ לי על הגרון, אבל מסרב להתפרץ לתוכו ולשחרר את הלחץ. אני יכול לנסות ולהקשיב לקישור בין בגידה לבין כאב חונק. בין בגידה, לבין בכי שנחנק, עוד בטרם נולד.

אני יכול להרגיש באמצעות הגרון שלי, שבגידה היא מעשה שפוגע בי. מעשה שמכאיב לי ומשאיר אותי חסר אונים. הוא שם אותי בסיטואציה קשה. כזו שמספרת לי כמה היא חונקת ומשאירה אותי ללא שליטה. אולי בשבילי בגידה, היא פלישה של שקר זר אל תוך החיים שלי. פלישה קשה, הרסנית שעלולה להרוס אותי.

הסיפור שאני לומד מהגוף שלי הוא, שכנראה המניע לבגידה הוא לפגוע באדם בצורה קשה והרסנית. ברור שזו פרשנות פרטית. מובן שללא דיאלוג עם מושא הבגידה, לעולם לא אדע אם צדקתי, או שטעיתי.

אבל, מה שלמדתי על עצמי, הוא התגובה הקשה של הגוף שלי לבגידה ועל ההשפעה המיידית שלו על התפיסה ועל הרגשות שלי. אותם אני מוסר לעולם וזו לא תמונה נעימה וגם לא יפה. בפועל, כשהגוף מגיב לחשיפה לבגידה, אני במצב פגיע ורגיש. אני נמצא בהתגוננות כלפי הסביבה, שמעייפת אותי ומעציבה אותי.

מה השכל מבין?

אמשיך עם הדוגמא לממלכת השכל. המונח בגידה, במופע המילולי שלו, נקלט בחושים המתאימים: דיבור/שמיעה וקריאה. אלה מפנים את המסר במוח לאזורים האחראיים על הרגשות וגם לאזורים שאחראיים על "תפקודים גבוהים" כפי שהמדע קורא להם, או בקיצור לחשיבה/ מוקדי קבלת החלטות.

בנוסף, המערכת הגופנית, פה שהדגמתי למעלה, מעבירה את המסרים שלה. מוקד קבלת ההחלטות, מופצץ במידע גופני, רגשי, עובדתי ושכלי. במקרה של בגידה, בעולם שלי,  הקשור לקוגניציה וקבלת החלטות, מדובר בהפצצה של חומר שלילי מהגוף מאזורים במוח שמעבדים מידע רגשי ומעבירים מסרים למערכת ההורמונלית וגם למערכת קבלת ההחלטות.

"השכל" מנסה לתעדף את המידע הרב שמגיע במהירויות שיא ולנסות להבין את המסרים וגם לקבל החלטות. בין השאר, השליליות שהמסרים מעבירים למערכת, על כך שיש סכנה ועליה לפעול בהתאם.

אתאר שני מסלולים: האחד הוא מסר מילולי על בגידה, שלא קשור לחיי האישיים באופן ברור. השני, מסר מילולי על בגידה בי, באופן אישי. בשני המסלולים, אני מזהה שהמערכת מנסה להגדיר באיזה סוג של בגידה מדובר. האם בגידה כלכלית, בגידה ביחסי חברות, בגידה על רקע רומנטי, בגידה באמון וכו'.

המסלול הראשון, שלא קשור לחיי האישיים גורם לי בדרך כלל, ברמה השכלית להתבונן על מוסר, על טוב ועל רע. בהמשך, השכל שלי מנסה להבין את המידע בהקשר של הסיטואציה שהגיעה אלי. התובנה שלי מנסה, לא בהכרח בהצלחה "לעשות סדר" ולשים בתבניות שמוכנות אצלי מראש את הסיטואציה.

השלב הבא, הוא מלחמה פנימית עם המידע. מתעוררת בי מצוקה, בגלל רצון לדעת אם התבנית ששמתי בה את המידע, היא נכונה. הטבע שלי הוא, לנסות לענות על השאלה, באמצעות עובדות. אני לומד מכך, שמערכת קבלת ההחלטות שלי, זקוקה להתמודד באמצעות השערה, השמה בתבנית וניסיון לברר אם ההשערה נכונה או לא. בפועל, מדובר במאמץ עצום וקשה.

המסלול השני הוא בגידה שמכוונת כלפי. אפשר לראות שמהניסוח "מכוונת כלפי", שיש כבר פרשנות של אזור קבלת ההחלטות שהבגידה היא בי והיא אישית מולי. "חווית המשתמש" שלי מהשכל היא, שהפרשנות היא מיידית ויש לי סכנה שפירשתי לא נכון. במילים אחרות, אזור קבלת ההחלטות נמצא בעוררות גבוהה מאוד ומייצר שדר של בלבול והטלת ספק.

"האני החושב" נמצא במצוקה משלל האפשרויות וזקוק להכרעה. אני נמצא במצוקה. עלי להבין את הבגידה ולהחליט אם אני בסכנה, או לא. במילים אחרות, התודעה שלי משדרת מצוקה והכרח לפתור את החידה, האם אני נבגד, או לא.

אשאיר את המתח בשיאו. חשוב לי להעביר, את העוררות ואת העבודה המטורפת, שהמוח על כל תפקודיו נמצא אל מול מילה, שפירושה המיידי בשבילי הוא שלילי, עם פוטנציאל לסכנה. "השכל" אמור להכריע אם הסכנה היא לעצמי, או למשהו חיצוני. בכל מקרה, השכל עובד על מהירות גבוהה מאוד והוא עלול לעשות טעויות.

מה הרגשות מספרים?

עולם הרגש, מתקיים בתחושה שלי, בפני עצמו. אני יכול לשתף, שכשאני מופעל על ידי הרגשות, אני תמיד בחוויה אחרת מהשכל. לפעמים אני מרגיש שכל רגש, יוצר "אני עצמאי" לפי הרגש. יש אני עצוב, אני מבולבל, אני חסר אונים וכו'. הכוונה היא, שהרגשות מפעילים אותי בעוצמות חזקות ושונות.

בגידה מעוררת בי שלל רגשות. אנסה רגע באופן אסוציאטיבי לתת לאצבעות להקליד ללא מחשבה אותם. חוסר אונים, פחד, קור ברגליים, חום בשפתיים, קיפאון, חשש, רצון לברוח, עצבות, חשש, ריקנות, כעס ושיתוק.

כל אלה עלו לי, תוך מספר שניות. כשאני קורא את מה שכתבתי, אני מגלה גם ביטויים פיסיולוגיים, שלא היו כלולים בהנחיה שנתתי לעצמי. אני לומד מכך, שהמודעות שלי לתחושות הפיסיולוגיות כבר נטועות עמוק בתוך התפיסה שלי של הרגשות.

יכול להיות, שאם יתאפשר לך לנסות את מה שהדגמתי פה, יתגלה לך עולם שלם של התפיסות, התחושות והרגשות שלך, כשבגידה נכנסת לעולם שלך. יתאפשר לך לעבור על הרשימה של הרגשות ולהתחיל לחקור כל אחד מהם. תוכל/י יכול ללמוד על עצמך לעומק, מתרגיל שהוא לכאורה כל כך פשוט.

בגידה, מעוררת חוסר אמון יסודי ועמוק בכל רמות הנפש והגוף. בגלל שחוסר אמון משפיע על החיים האישיים כל כך עמוק, טיפול יכול לאסוף את החלקים ולעזור ליצור תהליך של למידה ועבדה אישית עליהם.

כפי שראית, בגלל הנפיצות שחוסר אמון מעורר, בחרתי להיעזר כאן בעצמי ולא "להתלכלך" בדוגמאות מאנשים אחרים. אפשר ללמוד מכך, שיש לטיפול ולכללי האתיקה, יכולת לעבוד עם בגידה ועם התוצרים שלה. יכולת להתמודד עם כל מה שעולה מהמורכבות העצומה שבה. יכולת ליצור איכות חיים טובה ויציבה, גם כשמדובר אירוע שמעורר חוסר אמון.