פתגם עממי אומר, שהזוגיות היא זמנית, אבל ההורות המשותפת היא לנצח. מוכרת גם האמירה, שצריך לדעת עם מי להתחתן, בשביל לדעת ממי להתגרש.
הפתגמים והאמירות, למעשה מכוונים להבחנה בטיב היחסים של הגירושים, על הציר בין דיאלוג לבין קונפליקט. מרכיב מרכזי בהבנת ההשלכות הרגשיות על ההורים ועל הילדים, הוא גם מידת העצימות של היחסים.
הורים שמתגרשים בדיאלוג וביכולת להישאר ביחסים הוריים פתוחים וישירים, מאפשרים בדרך כלל לילדים לדבר על הגישורים. לדבר על השינוי באורח החיים, באופן פתוח ונגיש. בנוסף, הילדים יכולים לקבל מענה משני ההורים, על השוני בין שני הבתים ועל פירוק המשפחה.
חשוב לזכור, שההחלטה להתגרש, לא משנה מה היו הניבות שהובילו אליה, היא בידי ההורים. על הילדים, ללמוד להסתגל אליה. במילים אחרות, הילדים צריכים להסתגל, לשינוי משמעותי במערכות היחסים שלהם. שינוי, שהתקבל לא על ידם ואין להם שליטה עליו.
אחת ההשלכות על ההורה, היא נשיאה באחריות לפירוק המשפחה. אחריות, גם כשההורה שלם עם המהלך. גם שכשהמניע העיקרי שלו יכול להיות טובת הילדים ולהרגיש אבא טוב דיו. יחד עם זאת, טבעי שתהיה הצפה ברגשות אשם, על המחיר שהילדים ישלמו, בעקבות המהלך.
מה יכול לערער את הביטחון העצמי לאחר הגירושים?
להיות חלק מתהליך של שינוי משמעותי לך, לבת הזוג ולילדים שלך, זו משימה רגשית קשה. מדובר במהלך, גם אם הוא לא ביוזמתך, שמשנה את מהלך החיים של כולם.
מדובר בצעד עם משמעויות. מדובר בין השאר על שינוי ביחסים בין חברי המשפחה, שינוי במגורים, שינוי לרעה במצב הכלכלי ובמערכות היחסים עם משפחות המוצא ועם החברים.
ללא ספק, עבור הילדים לעבור למשפחה בשני חלקים, זו משימה קשה מבחינה רגשית, חברתית וביחסים מול כל אחד מההורים. לכן, באופן טבעי, האחריות הכבדה, שהיא חלק בלתי נפרד מהצעד, יכולה להוביל לירידה בביטחון העצמי.
מרכיב חשוב הוא, אופי המהלך וההשלכות שלו עליך ועל הילדים. כשמדובר בגירושין בקונפליקט גבוה, עם ריבים קשים, טבעי שהמחירים האישיים גבוהים והחשבון מגיע במזומן.
ערעור הביטחון העצמי, טבעי שיקרה, גם כשהגירושים שנעשים בדיאלוג ובשמירה על יחסים מעולים עם ההורה השותף. הדבר מתרחש, כשהילדים מתחילים לבטא את הקשיים שמתעוררים אצלם ואז מתעוררים רגשות קשים אצל ההורה.
אמרה עממית טוענת, שלהתגרש זה הצעד הכי יקר בחיים. רוב המטופלים שפגשתי, העידו על ירידה דרסטית במצבם הכלכלי. מדובר בתהליך שנתפס טבעי וצפוי. בפועל, רובם שיתפו, שהפער בין התמונה שהצטיירה, לבין המציאות, הוא עצום.
הצורך של אחד, או של שני ההורים לעבור מקום מגורים, הוא אחד הגורמים לירידה בביטחון העצמי. למשל התנהלות המעברים של הילדים בשני הבתים. הדבר מצריך היצמדות ללוח זמנים נוקשה, עם תלות רגשית ומעשית בהורה השני. למשל, כשעולה צורך להתגמש סביב אילוצים אישיים.
יצירת "סדר עולמי חדש" בחיים, מצריך גיוס של כוחות ומשאבים אין סופיים. ההסתגלות ל"שגרה", היא לרוב ארוכה ומתישה. בנייה ושימור של קשרים חברתיים ומשפחתיים, היא אתגר שדורש השקעה רגשית ומעשית.
איך ליישם את ההורה שאני רוצה להיות?
הניסיון שלי בשטח, בטיפול ממוקד ריגשי לקראת או אחרי משבר גירושים, הראה שסוגיית ההורות, היא מרכזית. במילים אחרות, למדתי שהרבה אנשים נאלצים להתמודד עם קשיים לא צפויים, שמתעוררים אצל הילדים.
בנוסף, ההתמודדות עם יישום הפרידה והגירושים, מעלה אצל רוב האנשים שאלות עמוקות סביב זהות. למשל, מה היא הזהות ההורית שאני רוצה שתהיה לי? איזה אדם אני רוצה להיות? מה היא קבוצת ההשתייכות שלי?
בסופו של דבר, מדובר בתהליך אישי עמוק, משנה חיים ועוצמתי. בניית זהות חדשה ועדכנית, היא מכנה משותף רחב, לאנשים שעוברים גירושים. אחד הקשיים הנפוצים שפגשתי בטיפולים, הוא החשש מהזהות החברתית של "גרוש" או של "גרושה".
חשוב לזכור, שגם הצד שיוזם את הפרידה ואת הגירושים, לא יכול לצפות וגם לא לנבא, מה יקרה לכל אחד ואחת מחברי המשפחה. בשביל להגיע לאיכות חיים ולביטחון אישי שיובילו להשלמה עם המהלך, נדרשת עבוה רגשית ומחשבתית רבה ועמוקה.
הניסיון לימד אותי, שאחד המרכיבים שעוזרים להורה להרגיש שלם ולהרגיש טוב עם ההורות שלו, הוא גיבוש זהות עדכנית תוך ניסיון להגשים אותה. אולי זה נשמע בומבסטי, אבל בפועל, מדובר בתוצר של עבודת עומק אישית.
עבודה שמובילה ללמידה של מי אני היום, מה הערכים שלי, מה העמדות שלי ומה אני מוכן לעשות בשביל ליישם אותם. הידיעה, שבין השאר הזהות היא איזה הורה אני רוצה להיות כגרוש, היא משמעותית. העבודה על מרכיב ההורות בזהות, עם שאר המרכיבים, יכולה לאפשר לך ליישם את ההורות שאתה רוצה לייצר עבורך ועבור הילדים שלך.