זוגיות בריאה, פנטזיה או מציאות?
משפטים מפוצצים ואמירות בומבסטיות, יכולים בקלות להוביל לייאוש ולריחוק מהם. יש כל כך הרבה מונחים כמו "אהבה מושלמת", "הזוג המלכותי", "זוגיות אידיאלית", "זיווג מהשמיים" ועוד. ומה איתך? לא היית רוצה שהזוגיות שלך תתואר על ידך כמושלמת, מדהימה ומזינה? לא היית רוצה לשמוע כמה החלק שלך ביחסים קרוב למושלם ובזכותך הזוגיות היא אידיאלית, כך שכל ערב הצעידה המשותפת לשקיעה היא הדבר הכי טוב שמתקיים עלי אדמות? ברור שכן. אבל בפועל, איך בכלל אפשר ללכת כל ערב ידי ביד בשקיעה ועוד בשעון קיץ, כשצריך לתפעל את הילדים כשהשמש שוקעת מבלי להתחשב?
מהי בריאות בהקשר של יחסים?
חיפוש מעמיק באינטרנט, לצערי או למעשה לשמחתי, לא מעלה הגדרות ברורות לשאלה. גם אתרים הנדרשים לנושא סביב ההלכה היהודית, לא מספקים תשובה חד משמעית. אני יכול לתת הגדרה שמתבססת על הניסיון שלי בטיפול זוגי. יחסים בריאים הם כאלה המתבססים על אמון. יחסים בריאים מאפשרים להגיד את האמת הקשה ביותר, בצורה מתחשבת וכזו שאפשר לשמוע ולהגיב אליה בשקט ובכנות.
יחסים בריאים מאפשרים להגיד מה אני רוצה, תוך לקיחת אחריות על האמירה. יחסים בריאים מאפשרים לשמוע מה הצד השני מבקש ולענות בכנות תוך כוונה להתגמש מבלי לבטל את עצמי. יחסים בריאים מתאפשרים, כששני בני הזוג נמצאים במודעות, רוב היום על בן/בת הזוג האחר, תוך ניסיון להיות בנדיבות למצבו ולצרכיו. יחסים בריאים מאפשרים לשני בני הזוג להיות עצמאיים מבחינה רוחנית, מעשית ורגשית. יחסים בריאים מאפשרים להתגמש ולהשתנות בכל רגע נתון, מבלי לוותר על הערכים הבסיסיים של כל אחד ואחת מבני הזוג.
מה המשמעות של יחסים בריאים במציאות?
אם ניקח את מספר המרכיבים הבסיסי שהזכרתי ומניתי רק את המרכזיים ביניהם, אפשר יהיה ליישם אותם בכל סיטואציה של מערכת היחסים הזוגית. אם נתבונן על ציר הזמן, הרי שיחסים בריאים דורשים אין ספור התאמות לשינויים האישיים ולשינוים של מעגל החיים. איך התמודדות עם ציר הזמן יכולה להתקיים באופן בריא? אם אתן דוגמא של כניסה להורות, היא יותר מידי טריוויאלית. הרי ברור לכולנו שזה שינוי עוצמתי בכל ממדי החיים.
אתייחס בהקשר זה לפיטורים של אחד מבני הזוג וקבלת עבודה הדורשת נסיעה של שעה וחצי לכל כיוון, במקום חצי שעה במקום העבודה הקודם. איך השינוי שייך לציר הזמן? פשוט, כרונולוגית, הגיעו הפיטורים שהשפיעו על היציבות הכלכלית של המשפחה. כשהיחסים בריאים, ה-DNA של השפה הזוגית ייתן תוקף לקושי וגם ייתן תוקף לכך שהוא קושי משותף.
למשל בן/בת הזוג שפוטר/ה יוכל להגיד: "אני מפחד/ת מההשלכות הכלכליות עלינו, אבל אני סומך עלי וגם עליך שנצליח ביחד להתמודד. זו גם הזדמנות שלי להיות יותר עם הילדים ולאפשר לך קצת אוויר." בן/בת הזוג שקיבל/ה את הבשורה יוכל לענות: "זה בטח מאוד מבאס ומפחיד אותך. גם לי לא פשוט עם חוסר וודאות כלכלית. כמו שאני מכיר/ה אותך, יחטפו אותך מהר מאוד. אני סומך/ת עליך וגם עלי שנסתדר."
יחסים בריאים יכולים לתת תוקף משותף לבעיות ולהיעזר בכלים של גמישות לפתרון. אם נמשיך את הדוגמה על רצף בין חוסר אונים לתפקוד, יחסים בריאים יכולים לתת תוקף רגשי לחוסר האונים ויחד עם זאת להצליח להתארגן ולתפקד, גם במצב של חוסר וודאות ושלחוסר אונים.
אם ננסה להתבונן על הצעת העבודה שדורשת הימצאות של כשלוש שעות ביום בדרכים. היא מגלמת בתוכה חוסר וודאות סביב לוחות זמנים, שלרוב מובילה לחוסר אונים. אם צריך להחזיר ילד מהחוג ב-18:30 וההורה תלוי במצב בכבישים, תמיד תהיה חוסר וודאות אם יתאפשר להגיע בזמן. יחסים בריאים, מאפשרים לבני הזוג להיות בדיאלוג בזמן אמת על המורכבות.
דבר ראשון, שני בני הזוג צריכים לקחת אחריות על ההחלטה המשותפת שאחד מהם יהיה שלוש שעות בדרכים. הרי המשמעות היא עייפות, חוסר וודאות סביב לוחות זמנים בגלל התלות בתחבורה, בן הזוג השני חייב להיות זמין לילדים, דבר הגובה מחיר גם מהילדים. בן הזוג שחוזר מיום של שלוש שעות בדרכים מגיע עייף, רעב ולחוץ ללכת לשירותים להתפנות.
שני מרכיבים משמעותיים שמייצרים יחסים בריאים בהקשר זה. הראשון הוא בדיקה תקופתית מה המשמעות ומה הן ההשלכות של ההחלטה לעבוד רחוק מהבית ולברר אם ההחלטה עדיין תקפה ומתאימה. יכול להיות שהתגמול הכלכלי מעניק המון למשפחה והמחירים האחרים מצדיקים אותה. השני הוא לקיים שיחות איך כל אחד מרגיש סביב המציאות של עבודה מרחוק. מה קורה למשל לבן הזוג שנמצא עם הילדים? מה עובר עליו? מה מרגיש בן הזוג הנמצא בדרכים ובעבודה רוב היום?
שני המרכיבים האלה, מייצרים בריאות ביחסים. מניסיוני, כל אדם זקוק להיות אהוב, מובן, ראוי וחיוני. מספר המרכיבים המועט שסקרתי, יכול לתת לך עולם שלם של כלים להצליח לקיים יחסים בריאים.