איך להתמודד עם בגידה כשהיחסים פתוחים בזוגיות?

היום יש המון אפשרויות ומודלים לזוגיות. בשנים האחרונות, התפתחו מודלים חדשים, שמאתגרים את הפרדיגמות הישנות. אמנם, אלו תנועות שחלות בחלקים מסוימים מהחברה, עדיין לא כלל ארציים וגם לא מהוות שינוי בכל חלקי החברה.

יחד עם זאת, השינוי מלמד, שמה שנראה כמו בננה, לא בהכרח מגיע בטעם בננה. או מה שהתבקש שיריח כמו דשא לאחר כיסוח ראשון, לא בהכרח מריח כך, אלא כמו דשא שעבר דישון. נכון שדשא לאחר דישון יוריק וילבלב, אבל לא נעים לשבת עליו, בטח לא לדייט רומנטי, כחלק מההתנסות ביחסים פתוחים בזוגיות.

איך אפשר לחוות בגידה לאחר פתיחת היחסים?

אחת המוטיבציות לפתוח את היחסים, היא להימנע מבגידות. למעשה, אחת הפנטזיות של בני זוג היא, למנוע פגיעות הדדיות או חד צדדיות, מקיום של יחסים רגשיים ו/או מיניים, מחוץ לזוגיות.

מוטיבציה רווחת נוספת היא לצאת מתקיעות, באמצעות שינוי החוזה הזוגי. זאת, תוך תקווה שמערכת היחסים תצליח לצאת מהחול הטובעני שהיא נקלעה אליו.

אני רוצה לחדד את הכמיהה למנוע שעמום, תקיעות ובגידות, באמצעות פתיחת האפשרות לקיום יחסים מחוץ לזוגיות. הפנטזיה היא, שהשינוי יוביל במהירות ובקלות, לחיזוק ולשימור מערכת היחסים הזוגית.

למרבה הצער, שינוי כזה, נראה פשוט, אבל הוא הכל חוץ מפשוט. אני יודע שאני משהה לרגע את התשובה לשאלה מה יכולה להיות בגידה, אם הכל מותר. הרציונל שלי הוא, להזמין אותך, אפילו לרגע לראות שמדובר בשינוי רב עוצמה ומהותי בזוגיות.

התשובה הפשוטה היא, שכל דבר שמתרחש, בניגוד להסכמות הזוגיות, נחווה בגידה. אני מניח שהיית רוצה לקבל דוגמאות, אבל זו לא הדרך שלי. מה שחשוב הוא, לקחת מההבנה שאפשר לחוות בגידה, גם לאחר שינוי שכזה. לגלות, שעם השינוי מגיעה אחריות עצומה, שיש לקחת על עצמך.

להבנתי, כל זוג יוצר כללים מדוברים ולא מדוברים ליחסים הפתוחים. יש הרבה שיחות על המודלים השונים. לדעתי, כל מודל הוא טוב, כל עוד הוא נעשה בהסכמה הדדית והוא מכובד על ידי שני הצדדים.

דוגמה דמיונית:

שאלה: "אם קבענו שאסור לספר על מה שאני עושה ובכל זאת סיפרתי לך, זו בגידה?" תשובה: "כן, בטח, ביקשתי שלא נספר וסיפרת. בגדת באמון שלי."

איך ליצור מנגנון גמיש לניהול מערכת יחסים פתוחה?

יחסים פתוחים הם לא חתונה ולא הסדרת "ידועים בציבור", שנעשים עם פרוטוקולים חיצונים ומקובלים. צריך להמציא את הגלגל ולא פחות חשוב מכך, לעשות נסיעות מבחן רבות, עלולות להתיש.

לכן, בשביל להמציא את הגלגל, נדרשים יצירתיות, גמישות ובעיקר הרבה פירגון. פירגון לפחדים, לחששות, לתקיעות שיכולה להיווצר, ולחוסר אמון שעלול לפרוץ מעצם התהליך.

שינוי משמעותי של החוזה הזוגי, עלול להביא לשינוי מהותי במערכת היחסים הזוגית וגם עלול להביא לסיומה. רוב הזוגות, מצליחים בסופו של תהליך למצוא את הדרך שלהם. אבל, אפשר להיכנס לתהליך מראש עם ידע, עם חזון ועם מנגנון ניהול טוב ומהימן.

מה נדרש בשביל ליצור מנגנון כזה? יש שלושה מרכיבים לפחות: תהליך, שיתוף וכנות.

התהליך הוא לבטא את הרצון האישי, גם הם הוא חד צדדי לפתיחת היחסים. לקיים סדרת מפגשים זוגיים שבהם כל דבר שקשור לרצון, חשוב שיהיה מדובר ומונח על השולחן. אין צורך וזה גם לא ריאלי לתת מענה לכל דבר. אבל, חשוב שכל רצון וכל פנטזיה, יהיו מדוברים.

נסו להתרכז ולהתכוונן לבנות חוזה זוגי, שהוא מותאם למי שאתם. חבל להתאמץ ולקחת מודל שהוא לא מותאם למי שאתם, כמו כפפה ליד. מודל בוטיק, יצריך פחות נסיעות מבחן וגם יפחית את הפגיעות שהן חלק בלתי נפרד, מהניסיונות לממש את המודל.

נסו לשתף מה אתם מרגישים במהלך הפגישות, על יצירת המודל הזוגי ליחסים הפתוחים. מה הם הפחדים, מה הן ההתרגשויות החיוביות, מה מביך אותך לדבר עליו ומה מעציב אותך. נסו לענות ברגישות על השאלות.

יש חשיבות עליונה לשתף מה היא האמת האישית בתהליך. כל מרכיב שייכנס לחוזה ויהיה "חצי אמת, כי לא נעים", יצור תקר בגלגל, שעוד לא נולד. הדבר יכול להיות כמו לשים מסמר בצמיג, כשהוא רק נעוץ בחלקו, כי לא נעים לדבר עליו. ברגע שהגלגל יהיה בנסיעה, הוא גם יתפנצ'ר.

הדרך ליצירת החוזה הזוגי החדש, יכולה להיות בעל פה וגם כתובה. חשוב שהיא תהיה מתועדת ביניכם, בשביל שאפשר יהיה לשפר אותה ולתקן את הטעויות. אולי זה ישמע "לא רומנטי", או "לא חברי", אבל כאן משתלב מרכיב האחריות האישית.

כידוע, אין משמעות למילה, אם אין מאחוריה כוונה ואין אחריות. ברגע שתצאו לדרך, גם לפני שתפגשו פרטנרים/ות אחרים/ות, כבר תתחיל נסיעת המבחן. יצוצו רגשות חיוביים ושליליים והדינמיקה הזוגית תעבוד שעות נוספות.

עכשיו ליישום המודל בשעת אמת. בשביל למנוע חוסר הבנות ובשביל לשנות את מה שלא עובד בשביל צד אחד או בשביל שני הצדדים, צריך להיפגש והרבה. לקיים בתחילת הדרך לפחות שני מפגשים זוגיים בשבוע ולאחר חודשיים אפשר לעבור למפגש שבועי.

יכול להיות שהתדירות נשמעת מוגזמת ותובענית, אבל מה אם האחריות האישית להצלחת השינוי? הבחירה בשינוי דורשת המון השקעה רגשית ומעשית. אחד המרכיבים של ההשקעה לדעתי, היא בחינה של המודל בשטח והשקעה של זמן ושל גמישות מחשבתית, בכדי לשפר אותו.

חשבתם שיכול להיות שתהיינה הרבה פגיעות רגשיות ביניכם? יש לשער שהמציאות היא קשה יותר ממה שדמיינתם. למשל, מה קורה אם צד אחד יצא למפגש וחזר לאחר שהוא חווה במהלכו פגיעה מינית?

מה המשמעות של מערכת היחסים הזוגית, לאחר משבר אישי כזה? איך המשבר מתנהל מבלי לשתף את הצד השני ואיך הוא מתנהל עם שיתוף?

זו רק דוגמה לחשיבות שהצבתי לקיום של מפגשים זוגיים, בתדירות גבוהה. עצם הידיעה, שיהיה מפגש השבוע, יכולה לתת הזדמנות לשתף בפגיעה מינית, או אחרת, שהתרחשה עם פרטנר/ית מחוץ לזוגיות. המנגנון חייב להיות עם מרכיב של ריפוי ועזרה מבן/בת הזוג.

מה יכול להיות הדבר הנכון בשבילי?

זווית המבט האישית, יכולה להיות ההצלחה שלך. חשוב זווית הראייה תהיה רחבה ככל האפשר. שההתבוננות המעשית והרגשית, תהיה על עצמך ולא פחות חשוב מכך, על בן/בת הזוג שלך.

הרבה יותר נגיש לראות את השינוי בחוזה הזוגי, סביב ההתנסויות בפרספקטיבה של העולם האישי. קשה ולפעמים מביך, לראות את עצמך, ביחסים פתוחים מנקודת המבט של בן/בת הזוג שלך.

איך יצטייר לך העולם ממצלמת וידיאו, שתתעד את הרגשות והמחשבות של בן/בת הזוג שלך כשאת/ה יוצא/ת מהבית לפגישה? איך בן/בת הזוג מרגיש/ה ומה המחשבות שעוברות אצלו/ה כשחזרת הביתה?

מרכיב חשוב ביצירה המשותפת וגם בניהול היחסים הפתוחים, הוא חשיבה והתבוננות דרך העיניים ודרך הלב של בן/בת הזוג.

באמצעות כנות, ישירות ורגישות, אפשר לדבר על כל הדילמות ועל כל הלבטים שעולים מתוך ההתנסויות. אולי זה צרור המפתחות, שיוביל אותך להצלחה בשינוי שרצית לחולל, במערכת היחסים הזוגית.