אפשר להפחית את תחושת הבדידות בסגר

הסגר מטבעו מגביל את התנועה, את אפשרויות המפגש עם משפחה ועם חברים וגם לרוב מפחית את יחסי הגומלין בסביבת העבודה. בנוסף, נכון לאוקטובר 2020, הסגר הופך ביקור בבית של אדם אחר, ללא חוקי. מובן, כי תקנה זו, מעקרת יסוד כל כך מהותי ביחסים האנושיים שלנו, ביקורים הדדיים.

כך שגם אם המצב התעסוקתי שלך השאיר מאפשר תזרים כספי רצוף, אבל עברת לעבוד מהבית, אלמנט חברי מאוד משמעותי בשגרת חייך, נקטע. אין ספק, שכבני אנוש, אנו זקוקים למשוב מהבעות הפנים שלנו שהן חלק ממערכת התקשרת עם אדם אחר. שיחות הוידאו למיניהן, אינן מאפשרות תקשורת אנושית שלמה ומשאירה אותנו עם תסכול, שנצבר ונערם.

תחושות של בדידות יכולות להיערם גם אם החיים שלך מלאים בזוגיות, יחסי חברה, יחסי עבודה ויחסים במשפחה שיש לך בשפע. הסגר מעצם היותו, משנה את טיב היחסים הקיימים וגם מגביל כמעט לחלוטין את האפשרות החוקית לקיים את חיי החברה שלך. לכן, רק מסיבות אלה, טבעי שתחושת של בדידות ושל צמצום, יתעוררו ויתעצמו.

לא טוב היות האדם לבדו, האומנם?

לא טוב היות האדם לבדו – שירו של נתן זך:

לא טוב היות האדם לבדו

אבל הוא לבדו בין כה וכה.

והוא מחכה והוא לבדו

והוא מתמהמה והוא לבדו:

והוא לבדו יודע

שגם אם יתמהמה

בוא יבוא, הוא יבוא.

כל טקסט, הנשטף אל החלל, נועד לפרשנות אישית. אולי זו יופייה של היצירה, כשהיא זוכה למשוב ולמגע של האחר. אינני מכיר אישית את המשורר. כתיבתו לקחה אותי ללבטים בין היתרונות של הפרטיות, לבין החסרונות של הבדידות. הרגשתי את המשורר, משרטט עיגול שבשני קצוות הקוטר שלו כתוב פרטיות ומולה במבט של 180 מעלות, המילה בדידות.

אם יתאפשר לך, רק לרגע, לשים את המסרים החברתיים ואת התגובות הרגשיות האוטומטיות שהם מייצרים בך, מה השיר מעורר בך? לאן נודדות המחשבות? האם מתעוררות תחושות בגוף? אם כן, היכן ומה הן מספרות?

מה שאני מנסה לאתגר, הוא את התבנית החברתית שלנו. למדתי המון מתהליכים של טיפול אישי, שלכל תופעה חברתית, ישנה פרשנות אישית וייחודית. אולי זו נשמעת קלישאה, אבל אם ניקח את הטקסט שבחרתי כאן, הוא חופן בתוכו מצד אחד מסרים חברתיים ש"אסור" לאתגר אותם ומצד שני הוא קורא תיגר עליהם.

לכן, חשוב לי שבסופו של דבר, יתאפשר לך להכיר את עצמך על הרצף שנע בין פרטיות לבין בדידות. פרטיות היא המקום בו יש לך אפשרות לבחור אם לשתף במשהו או לא. זאת,  בשונה מסוד, שמכיל מרכיב נפיץ, המביא בהכרח לריאקציה כשהוא מתגלה. בדידות, היא חוויה, שאין לך, אפשרות להפסיק אותה. זאת, בניגוד ל"לבד" שהוא מצב בו ברגע נתון מתאפשר לך להיות בחברת אדם אחד או יותר.

מה גורם לתחושת בדידות בתקופת הסגר?

בניגוד לבדידות הנוצרת במהלך החיים שהכרנו לפני עידן הקורונה, הסגר מכיל הגבלות אישיות וחברתיות על כל האוכלוסייה, בהחלטה שלטונית, המלווה בסנקציות קלות עד חמורות. ב"עולם הישן", מצבי בדידות נוצרו סביב נסיבות חיים, סביב דפוסי אישיות, סביב השפעות של הסביבה ועוד. הם לא נכפו בהכרח על ידי סמכות שלטונית.

במהלך הקורנה, נכון לאוקטובר 2020, הוא נמשך מעל חצי שנה. כל מי שנכנס/ה לעידן הקורונה בתחושה של בדידות, הרי ההגבלות רק העצימו את הקושי לשבור את הבדידות על ידי פעולות במציאות. מאז עידן הקורונה, יותר ויותר א/נשים נחשפו לתחושות של בדידות.

ההגבלות בסדרי החיים, שבתחילת העידן היו זמניות, התקבעו ונהיו המציאות החדשה. האיסור על מגע, ההכרח לכסות את הפה והאף בציבור, שמירת מרחק פיסי, הם רק מקצת המגבלות שהתקבעו ונהיו שגרת החיים. סביר מאוד להניח, שאין אדם שלא הושפע, מההגבלות בתקשורת הבין אישית ושלא הגיב להן בדרך זו או אחרת.

ככל שחוסר הוודאות  סביב: כמה זמן תימשך התקופה, חומרת מחלת הקורונה, הפחד שכל אדם הוא מצד אחד פוטנציאל להדביק בקורונה וגם פוטנציאל להידבק בקורונה,  כך גם הלחץ והפחד מתגברים. למעשה, תחושת בדידות במצבים אלה היא טבעית, מעצם פוטנציאל הסיכון של כל אדם לגרום לאחר לחלות ומעצם הפוטנציאל להדביק את הזולת.

איך טיפול אישי יכול להפחית את תחושות הבדידות?

עצם ההגעה למפגש פנים מול פנים, הוא כלי בפני עצמו. כלומר, להימצא בחברת אדם נוסף. נכון שזו מציאות מאולצת, הנרכשת בקשר מקצועי, מסודר וגם נדרש לשלם עליו. מצד שני, זו אפשרות לצאת מהבית ולדבר על הבדידות ועל כל מה שמתחשק לך. בטיפול, אפשר להתנסות שידור חי, בכלים להפגת הבדידות.

שבירת הסגר באופן חוקי ומסודר, להגיע למפגש שהוא שלך ובשבילך, היא הפוגה בפני עצמה מהבדידות. כפי שראית, התפיסה שלי היא, שטיפול יכול לעזור למפות את התפיסות שלך, את ניסיון החיים שלך. בנוסף, את מה שהשתנה בהם, מתחילת עידן הקורנה.

נוכל ביחד, לפתח כלים אישיים בעזרת הידע שיצטבר מתוך השיחות. אחד הכלים הפשוטים ביותר הוא, התמדה במפגשים.  רצף המפגשים מאפשר להתמודד עם הבדידות, על ידי פיתוח שגרה לקיים שעה, של שיחה שמוקדשת אך ורק לך. זו לא אנוכיות, אלא דרך להתגבר על הבדידות. לאתגר אותה וללמוד מה קורה לך, סביב הבדידות.

אחד הקשיים שבדידות מייצרת, הוא ההרגל למצב התודעתי שלה. למעשה, אחד האתגרים הוא, מעבר ממצב של בדידות, למצב של לבד. ממצב בו התחושה היא שהמציאות נכפית עליך, למצב בו יש לך יכולת בחירה בתוך המציאות. מאחר ובשביל להגיע לשינוי משמעותי כל כך, נדרשים מאמצים וזוויות ראייה רבות, קשה להצליח לחולל אותו ללא עזרה. אני מזמין אותך לנסות לצאת מתחושות הבדידות, ביחד.