צמיחה פוסט טראומטית: לנסות לעשות מהלימון לימונדה

טראומה, לא מגיעה מעלי אקספרס וגם לא מאמזון. היא נופלת עלינו, משום מקום. היא אכזרית, קשה ובהגדרתה היא אירוע שפוגע במהלך החיים הרגיל ומשבש אותו. לרוב, עם חוויה של סיכון החיים ו/או הבריאות הנפשית והגופנית.

אנחנו משתמשים במונח טראומה, בחיי היום יום. לפעמים, בצורה מוגזמת, ללא הבנה של המונח ובהקשרים שרחוקים אלפי קילומטרים מהמשמעות המלאה שלו. אני מאמין בכל ליבי, שצריך להשתמש במילה טראומה, אך ורק בהקשר אליו היא שייכת.

תארו לעצמכם סיטואציה, בה אדם שהיה בפיגוע, שומע אמירה כמו: "נפל לי השטר כשרציתי לשלם. זה ממש טראומטי בשבילי." נכון, שנפילת שטר יכולה להיות חוויה קשה. אבל היא לא דומה להימצאות בזירת פיגוע. שורד הפיגוע ששומע את המשפט, עלול להיפגע וגם להתבלבל.

הצגתי את הדוגמה, בשביל לחדד את הרגישות, אליה החברה נדרשת, בהתמודדות עם טראומות. ההשלכות של הימצאות באירוע טראומטי יחיד ו/או מתמשך חלקן אוניברסליות וחלקן אישיות. אני סבור, שהמכנה המשותף הוא חזרתיות והתמודדות אין סופית עם תגובות פוסט טראומטיות.

לא כל אדם שנחשף לאירוע טראומטי, יפתח תסמינים פוסט טראומטיים. בנוסף, אירוע טראומטי מניסיוני הוא גם תלוי הקשר אישי, תרבותי וחברתי. טראומות הן חמקמקות לפעמים ולעיתים הן ברורות וציבוריות כמו מלחמה, או אסון טבע.

התמודדות עם טראומה על בסיס אישי יכולה להיות פרידה קשה מזוגיות, פגיעה מינית, אובדן פתאומי של מקורות פרנסה, מוות של דמות משמעותית ועוד. כמובן שכאן נכללות הטראומות הציבוריות שהן קודם כל אישיות. מסובך, נכון?

צמיחה פוסט טראומטית – מה ממסתתר מאחוריה?

אני מאמין בכל ליבי, שהכוח המניע הוא קודם כל אישי. נכון שתמיכה של החברה ושל הסביבה הם חשובים וערכם לא יסולא מפז. אבל, בלב העניין נמצא הפרט, האישיות המיוחדת והביוגרפיה האישית של כל אחד ואחת.

אני לא מסתכל על צמיחה במובן של שיפור, אלא במובן של שינוי. של פרספקטיבה חדשה, שמובילה לשיפור. אני יכול לדמות זאת לתופעה בטבע. לאחר התפרצות געשית, כעבור זמן מסוים, מתחיל תהליך של נביטה ושל התפתחות צמחייה על הלבה הכבויה.

הטוף שמורכב מהלבה, משמש מצע אידיאלי לצמחים רבים, שיוצרים סביבם מערכת אקולוגית עשירה. מערכת שמזמינה חרקים, זוחלים וחיות שונות. ההתפרצות הגעשית היא הטראומה במשל הזה. ה"חגיגה" האקולוגית בעקבותיה, היא הנמשל.

המסר שלי הוא, לחפש את השינוי, במקום לא צפוי, חדש וכזה שלא חשבת עליו מייד אחרי האירוע. אחת הדרכים לעשות שינוי היא, לייבא מתוך עצמך כלים, רעיונות ויצירתיות. למשל, אפשר להשתמש ככלי ניווט באירוע הטראומטי.

להיות עם הרגשות, עם המחשבות ועם ההשלכות שלו עליך. לכתוב את הסיפור האישי שלך, סביב האירוע, בזמן שהוא התרחש ובחודשים הראשונים אחר כך. מה למדת על האירוע? מה הרגשת כלפי עצמך? מה גילית על הסביבה שלך? מה החידושים שהבנת על עצמך?

הצמיחה יכולה להתחיל, כמו בהתפרצות הגעשית, לאחר שהלבה התקררה. ובשפה אנושית, לאחר כמה חודשים מהתרחשות האירוע. כל עוד האירוע טרי ומדמם, זה זמן לשעת חירום, להתארגנות, להתאוששות ולמציאת מקום פנימי קצת יותר בטוח.

מה שמסתתר מאחורי הצמיחה, הוא תהליך של מציאת אפשרויות אחרות מאלה שעלו עד עכשיו. ניסוי ותעייה עם האפשרויות שנמצאו. חשוב שרוב האפשרויות יהיו אישיות, כך אפשר יהיה לממש אותן בצורה שתיתן ביטחון ומענה אמיתי ומשמעותי.

אם דרך אחת לא הצליחה, בשפת הצמיחה אין זו בעיה. לא מדובר בכישלון, אלא בניסיון של הנבט להציץ מעל רגב אדמה כבד מידי. בשפת הצמיחה, נחפש דרך אחרת, לעקוף את רגב האדמה ולהגיח אל אור השמש, מכיוון שונה.

הצמיחה בעקבות אירוע טראומטי, היא בין השאר יצירה של מארג חיים שונה מזה שהיה לפניו. זה יכול להתבטא באין ספור היבטים כמו למשל שינוי קריירה, מציאת זוגיות, הרחבת המשפחה, יציאה ללימודים, השתלבות בארגון התנדבותי ועוד.

היא יכולה להתממש על ידי שינוי בסגנון החיים, באורח החיים, באמונות ובערכים.

איך יכולה להתממש הצמיחה?

אני מעריך, שחשוב להתייחס אליה בפרספקטיבה של זמן, לא בהיבט המיידי. מימוש הוא קודם כל ההתנסות, ההתברברות והחיפוש. זו מבחינתי צמיחה. ההיפך מהימנעות ומהתכנסות בתוך השבלול.

חשוב לזכור, שדפוסי הגנה יעילים, הם בין השאר הימנעות, קפיאה במקום ולהיכנס לקונכייה. הם מנגנונים חשובים בעת האירוע הטראומטיי ובחודשים הסמוכים אליו.

המימוש הוא בעולם התנועה. גם כשהיא תנועה פנימית: רגשית, מחשבתית, תודעתית ורוחנית. כאן מתרחשת התחלת הנעת התהליך. תנועה פנימית היא הרגע הראשון, היא ההתחלה, היא הנביעה שמתוכה יזרמו המים בנחל.

ראיתי שינויים שעשו מטופלים בעבודה סביב טראומות ותגובות פוסט טראומטיות. עבודה שנעשתה על יצירת חיים חדשים, יכולה להפחית את עוצמת, משך והחזרתיות של התסמינים. בנוסף, כתיבת סיפור חדש ואחר ומימוש שלו, הם כלי מרפא ומשפר חיים.

אפשר להתמקד בכוחות שהתגלו תוך כדי האירוע הטראומתי ובעקבותיו. דרך זו, מגלה מה הן היכולות החדשות שהתגלו ומה הן היכולות שהשתפרו והתחזקו. כאן, חומרי הגלם לסיפור החיים החדש, יהיו חוקות, כוחות, יכולות ויצירתיות.

הסיפור של הצמיחה ייכתב באמצעות אלמנטים אלו ואחרים. הסיפור יגלה בפרק הסיום. מה האני החדש רוצה ויכול להיות. הסיפור יכול להיות מורכב ממשפט, משלושה, מפסקה, מפרק או מספר שלם. העיקר שהוא יהיה חדש ויוביל למימוש של חיים שונים, מאלו של הטראומה.

חיים טובים ומשמעותיים יותר. צמיחה מכילה מרכיב חשוב של משמעות. לא צריך וממש לא חשוב למדוד משמעות. היא איכות שעומדת בפני עצמה. שינוי ללא משמעות, הוא חשוב, אבל הוא חסר את המרכיב של העומק. כזה שנותן מוטיבציה להמשיך ולהתאמץ. לעבוד קשה. להשיג הישגים אישיים ואולי גם חברתיים.

סיפור שונה ובעל משמעות, הוא יסוד וגם תשתית לצמיחה. המימוש הוא התמדה, עבודה קשה. חיפוש ומציאת משמעות בשימוש ביכולות ובכוחות לבניית חיים טובים יותר, מאילו שהטראומה הובילה אותך אליהם.

הצמיחה היא שינוי משמעותי וערכי לאיכות החיים שלך ושל הסביבה.